פרק 4: הכשרת מצילים

ראשי פרקים

כללי …………………………… 4.2
תוכנית בחינות במקצוע ההצלה עפ"י
חוק שירות התעסוקה (תעודת מקצוע), תשי"ט – 1959…..4.3
הצעה לתוכנית לימודים "הצלה בים" ………… 4.8
• *תוכן נושאי הלימוד "הצלה בים" ……………… 4.10

כללי

המציל מהווה דמות מרכזית באתרי הרחצה, מעצם היותו אמון על שמירת חיי אדם והצלתם.
תפקידיו, סמכויותיו וחובותיו של המציל מעוגנים בשני חוקים: חוק שירות התעסוקה, תשי"ט – 1959 (תעודת מקצוע) וחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964.
הכשרת המציל מתבצעת בהנחייתו ובפיקוחו של משרד העבודה והרווחה באמצעות חונכי מצילים מוסמכים.
ע"פ סעיף 53 לחוק שירות התעסוקה תשי"ט – 1959 (תעודת מקצוע), נקבעה ע"י משרד העבודה והרווחה, האגף להכשרה ולפיתוח כוח-אדם, תוכנית בחינות במקצוע ההצלה בים ובבריכה כפי שתובא בהמשך.
הצעה לתוכנית לימודים חדשה בנושא ההצלה בים הוכנה לאחרונה ע"י משרד העבודה והרווחה, האגף להכשרה ולפיתוח כוח-אדם, היחידה לתוכניות לימודים, והיא מוגשת באוגדן זה ובפרק זה כהצעה לתוכנית לימודים שטרם אושרה.

תוכנית בחינות במקצוע ההצלה עפ"י
חוק שירות התעסוקה (תעודת מקצוע), תשי"ט – 1959

בתוקף סמכותי לפי סעיף 53 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט – 1959, אני קובע תוכנית בחינות במקצוע הצלה בבריכות ובים כדלהלן:
הגדרת המקצוע
המציל משגיח באזורי הרחצה למניעת טביעה ותאונות. משליט סדר באזורי הרחצה, מזהיר את המתרחצים בהתחשב בסכנות הצפויות, מציל מתרחצים מסכנת טביעה כולל שימוש במכשירי הצלה מגיש עזרה ראשונה (כולל הנשמות) ומטפל בטובע.
הסוגים
הצלה בבריכות – סוג 1 (מציל בבריכה).
סוג 2 (מציל אחראי בבריכה)

הצלה בים – סוג 1 (מציל עוזר בחוף ים).
סוג 2 (מציל עוזר בכיר בחוף ים)
סוג 3 (מציל אחראי בחוף ים).

ייחשב כמציל "אדם שבידו תעודת מציל ברת-תוקף מאת שר העבודה ומי שהוסמך על ידו לכך".
הצלה בבריכות
סוג 1 (מציל בבריכה)
פרק א' – רשאי לגשת לבחינה מי שממלא את התנאים הבאים:
1. מי שמלאו לו 18 שנה.
2. בידו תעודות או אישורים כדלהלן:
א. סיום בי"ס יסודי.
ב. תעודת יושר מטעם המשטרה.
ג. תעודה רפואית שהוצאה ע"י מוסד רפואי מוכר המעידה על מצב בריאות תקין וכושר גופני מתאים, תוך הדגשה מיוחדת על כושר ראייה, כושר השמיעה ותקינות עצבים.
ד. סיום בהצלחה קורס למצילי בריכה.
פרק ב' – הנבחן יידרש להוכיח ולבצע פעולות כמפורט להלן:
בתחום העיוני
1. ידיעת תפקידי המציל, סמכויותיו ויחסי ציבור.
2. הכרת הסכנות בבריכה וסידורי הבטיחות בה (כולל סימון, שילוט וכד').
3. מיקום תחנת הצלה.
4. סימני היכר ומצבים שונים של הטובע.
5. גישה לטובע ותפיסתו.
6. השתחררות מתפיסות טובע והובלתו במים.
7. הובלת טובע במים רדודים וביבשה.
8. טיפול כללי בטובע.
9. התנהגות בזמן טביעה המונית.
10. סניטציה וכלורינציה של הבריכה.
11. ידיעת צורות ההנשמות.
12. ידיעת ההוראות החלות על מקומות רחצה.
בתחום המעשי
1. שליטה ב- 4 סגנונות השחייה: חזה, גב קלסי, צד, חתירה או מלחים.
2. הובלת טובע במים לאורך 50 מטר: 25 מ' בסגנון גב, 25 מ' סגנון צד.
3. צלילה לעומק 4 מטרים ולאורך 25 מטר.
4. קפיצה למים בגובה 3 מטר.
5. שחיה בבריכה לאורך 1,000 מטר (בזמן מרבי של 26 דקות).
6. גישה לטובע ותפיסתו.
7. השתחררות מתפיסות טובע.
8. העלאת טובע מקרקעית הבריכה.
9. הוצאת טובע מהבריכה בלי עזרה.
10. הובלת טובע במים רדודים וביבשה.
11. שימוש במכשירי הצלה (גלגל, מוט וכד').
12. טיפול בהתכווצות שרירים.
13. ביצוע הנשמות: איו, שפר, נילסן, מפה לפה, מפה לאף.
סוג 2 (מציל אחראי בבריכה)
פרק א' – רשאי לגשת לבחינה
מי שנושא תעודת מקצוע סוג 1 (מציל בבריכה) ועבד כמציל בבריכה 4 שנים רצופות לאחר קבלת תעודה זו וממלא אחר התנאים הנזכרים בסעיפים 2(ב); 2(ג) מפרק א' של סוג 1.
פרק ב'
הנבחן יידרש להוכיח ידיעות ולבצע פעולות כמפורט להלן:
בתחום העיוני
1. ידיעת תפקידי המציל, סמכויותיו ויחסי ציבור.
2. הכרת מקומות מסוכנים בבריכה וסידורי הבטיחות בה.
3. סימון ושילוט הבריכה כולל הוראות הזהירות למתרחצים בבריכה.
4. תחנת המציל ומיקומה.
5. מכשירי ההצלה.
6. התנהגות בזמן טביעה המונית.
7. סניטציה וכלורינציה של הבריכה.
8. ידיעת הנשמות ועזרה ראשונה בכל מקרה.
9. כושר מנהיגות ושליטה על קהל המתרחצים.
10. ידיעת ההוראות החלות על מקומות רחצה.
בתחום המעשי
1. הפגנת כושר גופני, שחיה, צלילה, גרירה וכו'.
2. הובלות טובע במים וביבשה.
3. הובלות פצוע.
4. התנהגות בזמן טביעה המונית.
5. ביצוע הנשמות.
הצלה בים
סוג 1 (מציל עוזר בחוף הים)
פרק א' – רשאי לגשת לבחינה מי שממלא את התנאים הבאים:
1. מי שמלאו לו 18 שנה.
2. בידו התעודות או האישורים כדלהלן:
א. סיים בי"ס יסודי.
ב. תעודת יושר מטעם המשטרה.
ג. תעודה רפואית שהוצאה ע"י מוסד רפואי מוכר, המעידה על מצב בריאותי תקין, וכושר גופני מתאים תוך הדגשה מיוחדת על כושר ראייה, כושר שמיעה ותקינות עצבים.
ד. סיום בהצלחה קורס למצילי ים ובריכה.
פרק ב'
הנבחן יידרש להוכיח ידיעות ולבצע פעולות כמפורט להלן:
בתחום העיוני
1. ידיעת תפקידי המציל ויחסי ציבור.
2. הכרת רוחות שונות בים והשפעתן על תנאי ההצלה.
3. הכרת זרמים מסוכנים בים, מבניהם והיחלצות מהם.
4. ארגון הרחצה האקראית בים (בחירת מקום, שילוט וכד').
5. סימני היכר של טובע והגישה אליו.
6. גרירת טובע במים רדודים.
7. הוצאת מספר טובעים באמצעות גלגל הצלה.
8. שימוש במכשירי הצלה.
9. התנהגות בזמן טביעה המונית.
10. ידיעת צורות ההנשמות.
11. ידיעת ההוראות החלות על מקומות רחצה.
בתחום המעשי
1. הכרת זרמים מסוכנים בים והיחלצות מהם.
2. שחייה בים גבה-גלים לאורך 1,000 מטר.
3. צלילה לעומק 5 מטרים.
4. שחייה עם גלגל הצלה.
5. שימוש בחבל – "כננת".
6. הובלת טובע בשחייה בים גבה-גלי.
7. הובלת טובע במים רדודים וביבשה.
8. חתירה בסירת הצלה ("חסקה") בים גבה-גלי.
9. גישה לטובע והעלאתו על סירת ההצלה.
10. הגשת עזרה לשחיין עייף.
11. הצבת סירת ההצלה במצב "הכן".
12. העברת מתרחצים בעזרת משרוקית.
13. ידיעת שיטת ה"שרשרת".
סוג 2 (מציל עוזר בכיר בחוף הים)
פרק א' – רשאי לגשת לבחינה
מי שנושא תעודת מקצוע סוג 1 (מציל עוזר בחוף ים) ועבד כמציל בחוף ים שנתיים רצופות לאחר קבלת תעודה זו וממלא אחר התנאים הנזכרים בסעיפים 2(ב) ו- 2(ג) מפרק א' של סוג 1.
פרק ב'
הנבחן יידרש להוכיח ידיעות ולבצע פעולות נוסף על אלו של הסוג הקורס כאמור להלן:
בתחום העיוני
1. ידיעת תפקידי המציל, חובותיו וסמכויותיו החוקיות, ויחסי צבור.
2. מיקום תחנת ההצלה, גודלה וצורתה.
3. סימון ושילוט תחנת ההצלה כולל דגלים והוראות הזהירות למתרחצים בים.
4. ארגון חוף הרחצה.
5. הבחנה בטובע.
6. השפעת רוחות וזרמים על תנאי ההצלה.
7. הכרת סירת ההצלה, המבנה והטיפול בה.
8. הגשת עזרה ראשונה (כולל הנשמות).
9. כושר מנהיגות ושליטה על קהל מתרחצים.
10. ידיעת ההוראות החלות על מקומות רחצה.
בתחום המעשי
1. הפגנת כושר גופני, שחיה, צלילה, גרירה וכד'.
2. הכרת זרמים מסוכנים ורוחות שונות והשפעתם על תנאי ההצלה.
3. חתירה בסירת הצלה ("חסקה") בים גבה גלי, יחיד ובזוגות.
4. הוצאת טובע באמצעות סירת הצלה, הגישה, העלאתו והטיפול בו על הסירה.
5. גרירת טובע במים רדודים.
6. העלאת מספר טובעים פזורים לסירת ההצלה.
7. ידיעת הטיפול בסירת ההצלה ובמשוט.
סוג 3 (מציל אחראי בחוף הים)
פרק א' – רשאי לגשת לבחינה
מי שנושא תעודת מקצוע סוג 2 (מציל עוזר בכיר בחוף ים) ועבד כמציל עוזר בכיר בחוף ים שנתיים רצופות לאחר קבלת תעודה זו וממלא אחר התנאים הנזכרים בסעיפים 2 (ב) ו- 2 (ג) מפרק א' של סוג 1.
פרק ב'
הנבחן יידרש להוכיח ידיעות ולבצע פעולות בנושאים המפורטים בסוג 1 (מציל עוזר בכיר בחוף הים), אולם ייבדלו מהם ברמה גבוהה ובהעמקת יתר.
בתחום העיוני יידרש הנבחן להוכיח בקיאות והבנה מרבית. התחום המעשי יידרש הנבחן לבצע את הפעולות הנדרשות בדיוק מרבי ויישומן של הדרישות העיוניות.
משרד העבודה והרווחה
האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם
היחידה לתוכניות לימודים
* הצעה לתוכנית לימודים "הצלה בים"

מבוא
1. כללי
מוגשת בזה תוכנית לימודים להכשרת מצילי ים סוג 1 (מציל עוזר בחוף ים). המטרה היא להקנות לבוגרים אשר ילמדו על פי תוכנית זו את הידע והיכולת לפעול נכון בחופי הרחצה למיניהם ולמלא ביעילות ובהצלחה את תפקידם כעוזרי מצילים.
2. תוכנית הלימודים
תוכנית הלימודים המוצעת בנויה על 18 שעות לימודים עיוניים ו- 48 שעות תרגול מעשי. סה"כ כוללת התוכנית 66 שעות לימוד, והיא בנויה עפ"י המתכונת הבאה:
א. נושאי לימוד עיוני – מקצועי:
– סוגי חופי ים.
– בחירת שטח רחצה.
– משטר הרוחות והשפעתו על הים.
– גלים וזרמים בים: היווצרות, סכנות והיחלצות.
– השילוט, המבנים והמתקנים בחוף-הים,
– תחנת ההצלה וציוד ההצלה.
– זיהוי טובע בים, הגישה אליו והצלתו.
– תפקידי המציל וחובותיו.
– ארגון מקום רחצה ארעי.
– ידיעת ההוראות החלות על מקומות רחצה.
– נושאים מיוחדים וחידושים בתחום ההצלה.
ב. נושאי לימוד מעשי – מקצועי:
– יישום החומר העיוני הרלוונטי בחוף הים.
– שחיה בים גבה גלים לאורך 1,000 מטר.
– צלילה לעומק 5 מטר.
– חתירה בסירת הצלה ("חסקה") בים גבה-גלים.
– גישה לטובע עם סירה והעלתו לסירה.
– טיפול בטביעה המונית.
– שימוש בגלגל הצלה.
– הגשת עזרה לשחיין עייף.
– הובלת טובע בשחייה בים גבה-גלים.
– הובלת טובע במים רדודים וביבשה.
– הצבת סירת הצלה במצב "הכן" ונשיאת סירה.
תאור המקצוע
מציל ים (סוג 1): משגיח על המתרחצים באזורי הרחצה המוכרזים, למניעת טביעה ותאונות. משליט סדר באזורי הרחצה, מזהיר את המתרחצים בהתחשב בסכנות הצפויות. מציל מתרחצים שנשקפת להם סכנת טביעה, כולל שימוש במכשירי הצלה. מגיש עזרה ראשונה, מבצע פעולות החייאה ומטפל בטובע, עד אשר יוחלף על ידי אנשי מקצוע בתחום זה.
תנאי קבלה
1. סיום בית-ספר יסודי.
2. גיל 18 לפחות.
3. הצגת אישור רפואי שהוצא על-ידי מוסד רפואי מוכר, המעיד על מצב בריאות תקין, וכושר גופני מתאים; תוך הדגשה מיוחדת על: כושר ראיה, כושר שמיעה ותקינות עצבים.
4. סיום בהצלחה קורס מצילי בריכה, בפיקוח של משרד העבודה והרווחה.
5. הצגת אישור בר תוקף של מעבר השתלמות בעזרה ראשונה למצילים.
בחינות
1. בחינה עיונית
2. בחינה מעשית
תעודות
מי שיעמוד בהצלחה בבחינה העיונית והמעשית של משרד העבודה והרווחה, זכאי לתעודת מקצוע סוג 1 בהצלה בים.

תוכן נושאי הלימוד – מערכת שעות

מספר סידורי נושאי הלימוד שעות עיוניות שעות מעשיות סה"כ שעות מספר עמוד
1. סוגי חופי-ים. ½ – ½ 4.11
2. בחירת שטח רחצה. ½ ½ 1 4.11
3. משטר הרוחות והשפעתו על הים. 1 ½ ½1 4.12
4. גלי חוף-הים. 1 ½ ½1 4.13
5. זרמים בים: היוצרות, סכנות והיחלצות. 1 2 3 4.13
6. השילוט בחוף הים ומיקומו. 2 1 3 4.14
7. מבנים ומתקנים בחוף-הים. ½1 ½ 2 4.15
8. ציוד הצלה בתחנת ההצלה. 2 – 2 4.16
9. זיהוי טובע בים והגישה אליו. 1 1 2 4.17
10. תפקידי המציל וחובותיו 2 1 3 4.18
11. מקום רחצה ארעי בשטח מותר לרחצה 1 1 2 4.19
12. שחיה בים גבה-גלים וצלילה. – 2 2 4.20
13. שימוש, טיפול ואחזקת "חסקה". ½ 32 ½32 4.20
14. עזרה לשחיין עייף והצלת טובע – 6 6 4.21
15. צווים להסדרת מקומות רחצה 2 – 2 4.21
16. נושאים מיוחדים ועדכונים: רחצה באגמים, ניתוח אירועי טביעה, חידושים טכנולוגיים. 2 – 2 4.22

1. סוגי חופי-ים
מטרות בתחום העיוני: לדעת מהו חוף רחצה מוכרז ומהן הסכנות בחוף רחצה לא מוכרז.

1.1 חוף רחצה מוכרז
אורך – 150 מ' (75 מ' מכל צד של סוכת ההצלה). רוחב – 300 מ' (מקו המים בחוף אל תוך הים).
חוף מוכרז – יסומן בנקודות מפגש קואורדינטות הרוחב עם החוף, וירשם ברשומות (ספר החוקים והתקנות).
יש צורך באישורים של המשרדים: פנים, בריאות, איכות הסביבה, משטרה, מד"א, וזרועות הביטחון. יש צורך בכיסוי ביטוח למקרי פגיעות ברכוש או באדם.
1.2 חוף אסור לרחצה
הרשות המקומית או המדינה יציבו בו שילוט.
1.3 מבנה החוף
מעזה עד יפו – מרכיב עיקרי חול; מיפו צפונה – מרכיב עיקרי כורכר עם מסלע תלול ורצועת חוף צרה *.

2. בחירת שטח הרחצה
המטרות בתחום בעיוני: לדעת באופן עיוני מהו השטח המתאים לרחצה, ושטח שאינו מתאים לרחצה.
המטרות בתחום המעשי: להכיר באופן מעשי באזור חוף הים מהו השטח המתאים לרחצת קהל.
2.1 שטח רחצה
יבחר במקום שבו מצויה גבעה, הגלים נשברים בקו ישר ולאורך תחום נרחב, יקבע מרווח בטחון מעבר לשטח הרחצה המוכרז.
עבודה מעשית: בחירת שטח מוגבה, ללא בורות וזרמים, כולל בדיקת עזר של כוון הסחיפה.
2.2 שטח מוגבה
זיהוי שטח שבו גבעה: גל נשבר בצורה ישרה ורחבה ואין התפצלות גל; קצף אחיד; מים רדודים; גוון מים בהיר.
2.3 בדיקה פיזית של שטח הרחצה
כניסה למים ובדיקת קרקעית שטח הרחצה. לבדוק אם אין מפגעים (בורות, חפצים, סלעים). ביצוע כל בוקר (עקב שינויים העלולים להתרחש בין לילה).
2.4 בדיקת עזר
שימוש ב- 15-12 גזרי עץ או קלקר על ידי פיזור באזור הרחצה ובדיקת כוון הסחיפה, לבצע 3-4 פעמים. (שיטה לא אמינה במיוחד ואין להסתמן עליה כאינדיקטור יחיד, היות ובקרקעית כוון הסחיפה יכול להיות שונה).

3. משטר הרוחות והשפעתו על הים
מטרות בתחום העיוני: להכיר את משטר הרוחות וההשפעה על מצב הים באופן מידי, ולאחר מספר שעות.
מטרות בתחום המעשי: להכיר באופן מעשי בחוף את כיווני זרימת הרוח, ומצב הים והגלים באותו זמן.
3.1 השפעת הרוחות על הים
רוח חלשה; רוח חזקה; רוח חזקה פתאומית; סערות והתמשכותן (בחורף); ברבורים – גלים קטנים בעומק שנשברים מהרוח.
עבודה מעשית: בדיקת כוון נשיבת הרוח בעת השהייה בחוף הים, והתייחסות לסחף ומצב הגלים באותו זמן.
3.2 כוון רוח ספציפי
דרומית-מערבית חזקה – גורמת לסחף המתרחצים צפונה.
דרומית-מערבית (כרוח דרומית, דומיננטית) ומערבית – גורמת לעליית גובה הגלים.
צפונית – גורמת לסחף המתרחצים דרומה (רוח שליטה, כ- 95% מהזמן בעונת הרחצה). אופיינית בחודשים ספטמבר – אוקטובר.
מזרחית – (שרקייה) גורמת לסחף המתרחצים ללב ים ומסכנת מתרחצים המשתמשים באביזרי ציפה (מזרנים, גלגלים וכו'). מופיעה בראשית העונה ובסופה, בדרך כלל נמשכת יום או יומיים. אופיינית בעיקר לחורף ויכולה להמשך אפילו שבוע.
3.3 כיוון רוח כללי
משטר הרוחות המקומי נקבע על פי מידת התחממות הים והיבשה (בריזה). בשעות היום היבשה חמה מהים וכוון תנועת זרמי האוויר היא מן הים אל היבשה. בלילה הים חם מהיבשה וכוון תנועת זרמי האוויר הוא מן היבשה אל הים. בדרך כלל משטר הרוחות הוא מעגלי, מתחיל בבוקר בדרום ועובר במהלך היום צפונה. כוון כללי זה מושפע על ידי משטר הרוחות האזורי, אשר בסופו של דבר הוא הקובע גם את משטר הרוחות המקומי.
3.4 פרוט משטר סבב רוחות אופייני ביממה
השעות כוון הרוח השעות כוון הרוח
06:00 דרומית 18:00-20:00 "שטיל" (הפוגה בזרימת הרוח)
08:00-09:00 דרומית מערבית 21:00 צפונית מזרחים
12:00 מערבית 24:00 מזרחית
15:00 צפונית מערבית 03:00 דרומית מזרחית
18:00 צפונית 04:00-06:00 "שטיל"
3.5 מאפייני הים בעונת הרחצה
בתחילת העונה – ים שקט, בסוף העונה – ים גבוה;
מים קרים ומים חמים;
ביולי ואוגוסט: ים גבוה, סערות, סחף.

4. גלי חוף הים
מטרות בתחום העיוני: לדעת לזהות את גלי הים השונים, ולהכיר את הסכנות הצפויות למתרחצים.
מטרות בתחום המעשי: להכיר באופן מעשי את גלי הים השונים.
4.1 קביעת גובה הגלים
גובה הגלים נקבע על ידי עוצמת הרוח, כוון נשיבת הרוח, אורך זמן נשיבת הרוח ושרטון החול.
עבודה מעשית: זיהוי גלים וצורת שבירתם.
4.2 גלים נשפכים
משברים רגילים – כאשר הרוח נחלשת, הגלים נשברים בהדרגה, תחילה נשבר ראש הגל והמשך השבירה לצדדים. התקפות גלים – סדרה של 7-6 גלים חזקים.
4.3 גלים קשתיים
אופייני לגלים גבוהים בצורה של צינורות חזקים. נוצרים כתוצאה מהתקלות התקדמות הגל בזרם מים נגדי. כמות גדולה של מים נשברת בבת אחת ויוצרת ערבול חזק בקדמת הגל.
מרווח שקט בין גלים (שטיל) – הפסקת משברי הגלים לזמן מה, בדרך כלל לאחר התקפת גלים, שטיל קצר ושטיל ארוך.

5. זרמים בים: היווצרות, סכנות, היחלצות
5.1 זרם כללי לכוון דרום – זרם זה מקביל לחוף הים ועלול לסחוף את קהל המתרחצים הצידה רחוק מתחום שליטת המציל.
עבודה מעשית: זיהוי זרמים מסוכנים בים, תרגול כניסה לזרמים השונים והיחלצות מהם.
5.2 מים חוזרים
מים המגיעים לחוף ואינם יכולים להיספג או להתאדות, חוזרים לכוון הים ויוצרים זרם. זרם זה חוזר לים בכוון אלכסוני לקו החוף ועוצמתו תלויה בעוצמת הגלים המגיעים לחוף, זרם זה יסחף עמו חול, יעמיק את מקום זרימתו וייצור בור.
5.2.1 מערבולת – אחד מן הזרמים החוזרים מהחוף אל הים. יכולה להגיע לרוחב של 7-5 מ'. יכולה להתחיל קרוב או רחוק מהחוף ונמשכת ללב ים עד אחרי מקום שבירת הגלים.
5.2.2 שיבולת – זרם מים סיבובי בצורת משפך, הנוצר ממפגש שני זרמים ויותר בקרבת החוף. יכולה להיווצר באזור בו מצויים גופים זרים במים, כגון סלעים. קוטרה כ- 2.5-2 מטר.
5.3 היחלצות מזרמים
5.3.1 זרם מסוכן – כל זרם המקשה על המתרחץ לחזור לחוף.
5.3.2 זיהוי בורות – גוון מים כהה יותר; באותו אזור גלי החוף אינם נשברים; באזור זה לא יהיה קצף; מגרעת בקו החוף.
5.3.3 סכנות ונקודות תורפה – בורות וזרמים; זרם כללי; קבוצות; פאניקה; שוברי גלים וסלעים.
5.3.4 היחלצות אישית ממערבולת – יציאה מהזרם לאחד הצדדים; שחיה עם הזרם עד סופו ועקיפת מערבולת.
5.3.5 היחלצות אישית משיבולת – ציפה על המים ער אשר הזרם הסיבובי מוציא את השוחה מחוץ לזרם; צלילה לעומק ושבירה הצידה.
5.3.6 היחלצות עם סיוע הצלה – באמצעות סירה; גלגל; שיטת שרשרת; מספר מצילים עוזרים.
5.3.7 מניעת כניסת מתרחצים לזרם מסוכן – להעביר את המתרחצים לשטח אחר; סימון המקום המסוכן בצינורות עם דגלים שחורים, או אדומים; גידור של האזור המסוכן.

6. השילוט בחוף הים ומיקומו
6.1 סיווג השלטים וצורתם
עבודה מעשית: סיור בחוף ים מוכרז, זיהוי השלטים השונים ומקום הצבתם.
6.1.1 מודיעין והכוונה – צורתם מרובעת ועליהם חצים.
6.1.2 הוריה ואזהרה – צורתם משולשת.
6.1.3 איסור – צורתם עגולה.
6.2 מפרט טכני של שלטים לאיסור רחצה, וגבולות שטח הרחצה
6.2.1 צורה וגודל – ייעשה מחומר בלתי מתבלה, בצורה מלבנית וגודלו יהיה 80 X 120 ס"מ לפחות.
6.2.2 כיתוב וצבע של שלטים תקניים
• "מקום אסור לרחצה", הרקע יהיה בצבע לבן והכיתוב בעברית, ערבית ואנגלית בצבע אדום.
• "גבול מקום אסור לרחצה", רקע לבן, כיתוב בצבע אדום בעברית ערבית ואנגלית.
• "בקטע זה הרחצה אסורה" יוצב במקום רחצה מוכרז בקטע שבו הרחצה מסוכנת באופן קבוע. כיתוב בצבע שחור על רקע לבן.
• שלט "מקום רחצה מוכרז" יוצב בשטח המוכרז. כיתוב בצבע אדום על רקע לבן.
6.2.3 הצבת השלטים – הרשות המקומית תציב את השלטים בתחומה. מחוץ לתחום הרשות המדינה תציב את השלטים. השלטים יוצבו במקומות הנראים לעין במספר מספיק כדי שיראו בבירור את הכתוב בהם מכל נקודה במקום הרחצה האסור, או במקום הרחצה המוכרז (בהתאם לסוג השלט) השלט יוצג על מתקן בגובה 2 מטר לפחות מעל לפני הקרקע בצורה שתבטיח עמידה נגד תלאות מזג האוויר.
6.3 תוכן השלטים ומיקומם
6.3.1 בכניסה לחוף הרחצה: שלט הוראות לקהל ("עשרת הדיברות") שעות פתיחה וסגירת החוף; דגלים ומובנם; כאשר אין דגל על המגדל הרחצה אסורה; השמע להוראות המצילים והסדרנים; שמור על הסדר; שמור על הניקיון; כניסת רכב ובעלי חיים אסורה; שים לב לחפץ חשוד; אין להתרחק לעומק הים יותר מ- 300 מ' מקו החוף; הורים שמרו על ילדיכם; משחקי כדור בשטח המסומן למשחקים בלבד; הכנסת סירות, כלי שיט וגלשנים אסורה; הכנסת בקבוקי זכוכית או חומרים אחרים העלולים להתפוצץ, להתלקח, או לסכן את בטיחות הציבור אסורה.
6.3.2 שלטי הכוונה: מלתחות; מקלחות; שירותים; מזנון; עזרה ראשונה; טלפון ציבורי; בור ביטחון; חניה; מנהלת החוף.
6.3.3 שלטים מפוזרים בחוף המוכרז: כל 25 – 40 מטר שילוט "מקום רחצה מוכרז", "משחקי כדור אסורים"; באזור המותר למשחקים יסומן מכל צדדיו בשילוט "אזור מיועד למשחקים", בקטע בו הרחצה מסוכנת באופן קבוע יסומן "בקטע זה הרחצה אסורה". בגבולות מקום הרחצה יסומן "עול מקום רחצה מוכרז. מעבר לגבולות מקום הרחצה יסומן "מקום אסור לרחצה". על תחנת ההצלה ועל הגדר המקיפה את התחנה "כניסה לזרים אסורה", "אסור לשחק באזור זה".
6.4 דגלים ומשמעותם
6.4.1 צבע הדגל:
• ים שקט הרחצה מותרת – דגל לבן.
• ים רוגש הרחצה מותרת בהגבלה – דגל אדום.
• ים סוער הרחצה אסורה – דגל שחור.
כשהונף דגל שחור על המציל להורות למתרחצים לצאת מהמים. בשעות שאינן שעות הרחצה לא יונף כל דגל מעל סוכת המצילים.
6.4.2 מידות הדגלים: 40X 60 ס"מ. יונפו על תורן סמוך לסוכת המצילים שגובהו לפחות 8 מ' מעל לפני הקרקע.
6.4.3 הצבת דגלים: יתלו על התורן ליד סוכת המציל, וכן על גבי צינורות בחוף הים בגבולות תחום הרחצה מקו החוף לתוך המים כאשר המרחק בין הדגלים 30 – 40 מטר מינימום.
6.4.4 סימון מקום מסוכן: דגלים; שלטים; חבלים; העמדת שומר.
(ראה צווי הסדרת מקומות רחצה, בפרק 15).

7. מבנים ומתקנים בחוף הים
מטרות בתחום העיוני: לדעת מהם המבנים והמתקנים הנדרשים בחוף הים.
מטרות בתחום המעשי: סיור בחוף וזיהוי המתקנים והמבנים השונים בחוף.
7.1 מבנים לשרות הקהל
שירותים; מקלחות; מלתחות; סככות צל; מזנון; מסעדה.
עבודה מעשית: סיור בחוף וזיהוי המתקנים השונים המחויבים על פי החוק, ומתקני עזר נוספים.
7.2 מבנים לצורך מתן שירותי הצלה
תחנת עזרה ראשונה; תחנת משטרה מקומית; מגרש חניה צמוד לשטח החוף, מקום חניה מסומן לאמבולנס לשעת חירום, שביל גישה נח ממקום החניה של האמבולנס עד לתחנת ההצלה.
7.3 תחנת הצלה
7.3.1 סוכת מצילים – תוצב כמבנה על עמודים שרצפתה בגובה של לפחות 2.50 מ' מעל לפני הקרקע; מידותיה לא פחות מ- 2.25 מ' גובה, אורך ורוחב; בקדמת הסוכה תהיה מרפסת פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה לכל השטח ברדיוס של מינימום 75 מ'; במרפסת יוצב ספסל עם שתי דרגות גובה לישיבה, לצורך ישיבה גבוהה יותר ומניעת סנוור, כשהשמש שוקעת וקרניה יותר אופקיות.
יעלו עליה במדרגות נוחות עם מעקה; תכוסה בגג ותצויד בסוכך, בווילון, או באביזרים אחרים שיאפשרו ראיה טובה גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף; יקבע בה או סמוך לה תורן בגובה 8 מ' לפחות מעל לפני הקרקע והמצויד באביזרים שיאפשרו החלפת דגלים נוחה ומהירה; על הסוכה יוצב צינור מסתובב עם רמקול חשמלי, למסירת הודעות וכיסוי כל השטח מסביב; לפני הסוכה מותקן מוט גלישה. מידות הסוכה המופיעות כאן לפי התקן, אך מומלץ לבנות סוכה גדולה יותר כדי לאפשר למצילים רגיעה ומנוחה טובים יותר במועדי ההפסקה שלהם. (בים המלח לפי הצו המידות קצת שונות).
7.3.2 חצר סוכת מצילים וציודה – מסביב לסוכת המצילים תהיה חצר מגודרת עם שני שערים ארוכים בחזית. בעת פתיחת השערים והצבת הסירה לפני החצר, תמנע הגישה והמעבר של הקהל לפני הסוכה.
בחצר יהיו: סירת הצלה באורך 4.5 – 4.7 מ', רוחב 1.35 – 1.40 מ' וגובה 0.20 מ'. הסירה בצורת בננה, מחוספסת בחלקה העליון ומשקלה רצוי שלא יעלה על 70 ק"ג. שני משוטים על הסירה ואחד רזרבי במגדל, באורך 3.45 מ' מינימום. המשוטים עשויים מעץ, או מחומר אחר המתאים לחתירה; שתי חצובות (חמורים) לסירת ההצלה; צינורות (מוטות) לדגלים; שלט "הכניסה לזרים אסורה"; מגדל נייד עם מושב ותמיכה לגב, ואפשרות הצללה. יהיה במשקל המאפשר ניידות באמצעות ארבעה מבוגרים.

8. ציוד הצלה בתחנת ההצלה
8.1 הציוד הכללי
רמקול חשמלי (מגפון); רמקול בצורת משפך מפח (רזרבה); מכשיר טלפון או קשר לשעת חירום ורשימת טלפונים לשעת חירום; מערכת כריזה חשמלית עם גיבוי סוללה או מצבר; משקפת 6 X 30; דגלי-סימון בצבע לבן, שחור ואדום במידות 40 X 60 ס"מ; 2 שמיכות חמות; 2 כסאות המאפשרים צפייה נוחה ויעילה; מכשיר להנשמה מלאכותית אמבו, נתיבי אויר למבוגרים ולילדים ותיק עזרה ראשונה עם ציוד בסיסי; לפחות שני גלגלי הצלה עשויים משעם או מחומר דומה אחר וגלגל הצלה נוסף (כרזרבה); אלונקה; גזיה, תרמוס עם שתייה חמה וכוסות; מטף כיבוי אש; חבל ומוטות לתיחום אזור הצבת סירת ההצלה *.
8.2 ציוד אישי למציל
משרוקית; משקפי שמש (רצוי כהות); כובע; שני בגדי-ים; מגבת; טרנינג, או חלוק רחצה *.

9. זיהוי טובע בים והגישה אליו
מטרות בתחום העיוני: הכרת הסימנים היכולים להעיד על מצוקת שוחה בים, זיהוי טובע בים והגישה אליו.
מטרות בתחום המעשי: להכיר באופן מעשי את סימני המצוקה של השוחה בים, ובחירת האמצעי להצלתו.
9.1 במים עמוקים ובהכרה
שינוי סגנונות שחיה; אין התקדמות בשחייה והתהפכות מהגב לבטן; הרמת יד או ידיים; נפנוף (טובע משתולל); קריאה לעזרה; תנועות מוזרות ולא רגילות; ירדה ועליה במים עם חבטות קצף.
טובע שקט – נכנס להלם ולא עושה שום פעולה; התקף לב; אפילפסיה (מחלת הנפילה); קבל מכה בראשו.
עבודה מעשית: תרגול מעשי של גישה לטובע ובחירת האמצעי המתאים להצלתו (גלגל הצלה, סירה).
9.2 במים עמוקים ללא הכרה
צף; שקוע; בבוץ; בשיטפונות נחלים גואים הגורפים סחף עצום; במקרים אלה צלילה וחיפוש הטובע.
9.3 במים רדודים
במעבר בין עמידה לשחייה, רוב המתרחצים נמצאים באזור קריטי זה; ילדים קטנים בגלים; גל קשתי מסוכן, מערבל (כמו מכונת כביסה); סחף בזרם כללי.
9.4 בורות ומערבולות
בשטח הרחצה – לשנות מקום רחצה; להתריע; להזיז את הקהל.
מחוץ לשטח הרחצה –
במקומות אחרים –
9.5 שוברי גלים
פינות וקצוות (שם תמיד נוצרים זרמים, מערבולות וגלים מתנפצים); קפיצות למים (סלעים, מים רדודים); ירידה משובר גלים למים.
9.6 סלעים במים
יוצרים זרמים, שיבולת; מקומות ידועים באזור הרחצה; פתחי יציאה לים.
9.7 אמצעי ציפה
תנאים רגילים; רוחות מזרחיות.
9.8 גישה לטובע
בהכרה משתולל (לנסות להרגיעו, אם לא נרגע לחכות שיתעייף ולצלול אליו); בהכרה שקט; מחוסר הכרה צף; מחוסר הכרה שקוע.
9.9 התכווצויות ומחלות
התכווצויות שרירי בטן, יד, רגל; התקף לב, דום לב; מחלת הנפילה (אפילפסיה).
9.10 טביעה המונית
9.10.1 סדר עדיפות למתן עזרה: ילד, אישה, גבר.
9.10.2 מצב טובעים: בהכרה; ללא הכרה; צף; שקוע.
9.10.3 גישה לטובעים: מספר מועט (2 – 3 אנשים); מספר רב (3 אנשים ומעלה); בבור עם גלים; בעזרת גלגל; בעזרת אמצעי ציפה; בעזרת אנשים נוספים; גישה מהזרם; אדם הנמצא בריחוק מהמגדל.

10. תפקידי המציל וחובותיו
מטרות בתחום העיוני: להכיר את חובותיו ותפקידיו של המציל, כולל תפקידים יום-יומיים.
מטרות בתחום המעשי: תרגול שליטה בקהל מתרחצים באמצעות כריזה ברמקול, במשרוקית ובסימני ידיים.
10.1 חובות המציל
עבודה מעשית: שליטה בקהל המתרחצים. תרגול נהלי כריזה, שימוש במשרוקית ובסימני ידיים ברורים. תרגול שימוש בשיטת הצלה ב"שרשרת".
10.1.1 להבטיח שהמתרחצים יתרחצו במים בגבולות המקומות המוכרזים בלבד.
10.1.2 למנוע את הרחצה במקומות ובזמנים אסורים.
10.1.3 למנוע מהמתרחצים לצאת מתחום מקום הרחצה המוכרז במים ומאלה שאינם יודעים לשחות מלהיכנס למים עמוקים.
10.1.4 להגיש עזרה במים לזקוקים לה.
10.1.5 להגיש עזרה ראשונה לנזקקים עד שיוחלף על ידי מגיש עזרה ראשונה.
10.1.6 לשמור על סוכת ההצלה וציוד ההצלה וכן להבטיח תקינותם בכל עת.
10.1.7 בשעות הרחצה לא יעזוב המציל את נקודת ההצלה.
10.2 סמכויות המציל
10.2.1 רשאי לצוות על מתרחץ לצאת מהים וכן להוציא מתרחץ מהים אם, לדעתו, המתרחץ נתון בסכנה או מפריע למתרחצים אחרים.
10.2.2 רשאי להורות למתרחץ בכל עניין שעשוי, לדעתו, למנוע סכנה לחייו או לחיי מתרחצים אחרים.
10.3 איסור עיסוק על ידי מציל
10.3.1 לא יעסוק מציל הן בתמורה והן שלא בתמורה במקום רחצה מוכרז בהשכרת סירות הצלה, בלימוד התעמלות ולימוד שחיה.
10.3.2 מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו בסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לאשר למציל בחוף רחצה מוכרז לעסוק גם כמגיש עזרה ראשונה ובתנאי שהמציל מוסמך גם כמגיש עזרה ראשונה.
10.4 תקן מצילים
10.4.1 בכל תחנת הצלה גדולה (בתחום שטח שיפוטה של עירייה) יימצאו בשעות הרחצה לפחות שלושה מצילים שלפחות שניים מהם בדרגת מציל אחראי (סוג 3).
10.4.2 בכל תחנת הצלה קטנה (בתחום שטח-שיפוטה של מועצה מקומית) יימצאו בשעות הרחצה לפחות שני מצילים, כשאחד מהם בדרגת מציל אחראי (סוג 3).
10.4.3 מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של מצילים במספר גדול יותר או קטן יותר או מסוג שונה.
10.5 נוהל מגדל השגחה ופיקוח
10.5.1 פתיחה וסגירת מגדל פיקוח – קביעת שטח רחצה וסימונו לפני הזמן המיועד לתחילת רחצת הקהל; פתיחת המגדל (הנפת דגל); קביעת סדר היום: ארוחות, הפסקות, אימונים, מנוחה, רשימת טלפונים; בסוף יום העבודה איסוף ואחסון הציוד (דגלים, סירות); הודעה לקהל על סיום הרחצה, הורדת דגל, הוצאת אנשים מהמים; סגירת המגדל וחצר המגדל.
10.5.2 השגחה ופיקוח – צפייה מתמדת; ריכוז בהשגחה; הפרעות מהקהל; הפרעות אורחים (המשך צפייה למים).
10.5.3 שבתות חגים וימים מיוחדים – תגבור צוות; הכנסת מגדל נייד לים; פיקוח מהסירה; סגירת קטע (חבלים צינורות או מוטות); איסור כניסה לים.
10.5.4 קייטנות – גידור; הכנת צוות מדריכים של הקייטנה; שליחת מציל מיוחד עם גלגל הצלה.
10.5.5 יחסי אנוש – בניית תדמית נכונה (עם הקהל); קשר עם הקהל; הרגלי משמעת; הוראות ציווי ומילוי; לבוש.
10.5.6 נוהלי כריזה – ציבור מועט; קריאה לחברים; הודעות לקהל; שריקות וסימנים.
10.5.7 חיפוש ילדים – הרגעת ההורים; קבלת פרטים מזהים; שליחת ההורים לחיפוש במגרש המשחקים, במלתחות, במזנון, במגרש החניה; לבדוק בתחנות ההצלה הסמוכות; להכריז ברמקול בכל הכיוונים האפשריים; לארגן צוות חיפוש (סדרנים, שוטרים במקום, אנשי ביטחון, עובדי ניקיון ומתנדבים); בדיקה עם משקפת באזור הרחצה; להתקשר טלפונית לבית הורים או לשכנים לברר האם הילד חזר הביתה; לאחר מעבר זמן רב להודיע למשטרה ולבדוק אם הגיע לידיהם מידע; אין לעזוב את החוף עד מציאת הנעדר; אפשרות להסתייע במשמר החופים.
10.5.8 תפקידי המציל העיקריים – מציל נפשות; איש עזרה ראשונה; איש יחסי ציבור.

11. ארגון מקום רחצה ארעי בשטח המותר לרחצה (לקייטנות וקבוצות בחוף ללא תחנת הצלה)
מטרות בתחום העיוני: להכיר את הנהלים והסידורים הנדרשים לארגון מקום רחצה ארעי.
מטרות בתחום המעשי: להכיר באופן מעשי את אפשרויות בחירת המקום המתאים בסמוך לחוף המוכרז.
• השטח הארעי יהיה בתוך שטח הרחצה המוכרז, לידו, או בקרבתו.
11.1 מפקד וביקורת
ספירת אנשים עוד לפני בואם לחוף; בדיקת ציוד; כובעים; סידורי שתייה.
עבודה מעשית: תרגול מעשי של נוהל ארגון מקום רחצה ארעי. בחירת המקום סמוך לגבול השטח המוכרז וביצוע התפקיד כפי שנלמד בחלק העיוני.
11.2 איתור מקום
מוצל; נקי; נקודת ריכוז בולטת בחוף; ריכוז ציוד כללי וציוד עזרה ראשונה; אמצעי הצלה; קביעת שחיינים טובים לסיוע.
11.3 הכנות לכניסה למים
מפקד בשורות (לפי סדר הכניסה); הנחת כובעים במקום מרוכז לכל קבוצה; גידור שטח הרחצה; הצבת מדריכים מסביב לשטח המגודר; חלוקה לקבוצות קטנות עד 25 ילדים.
11.4 כניסה למים
שהות קצרה בכל כניסה; השגחת מציל ומדריכים; מניעת משחקים מסוכנים.
11.5 יציאה מהמים
מפקד; בדיקת בגדים, מגבות וכובעים; איסוף הציוד.
11.6 מנוחה ומשחקים
מקום מוצל; הקפדה על שתייה.

12. שחייה בים גבה גלים וצלילה
עבודה מעשית: שחייה בים גבה גלים לפחות 1,000 מטר רצוף. להתאמן בכניסה לים מול גלים חזקים ויציאה מהים אל החוף. אימונים בצלילה לעומק של 5 מטר לפחות.

13. שימוש, אחזקה וטיפול בסירת הצלה
מטרות בתחום העיוני: לימוד טיפול בסירה כדי להאריך את חייה.
מטרות בתחום המעשי: שליטה בשימוש בסירת הצלה בתנאי ים נוחים, ובתנאי ים עם גלים גבוהים.
13.1 הצבת סירה במהלך יום העבודה ומניעת עליה או ישיבה עליה כשאינה במים.
13.2 שמירה ואחסון הסירה בסיום יום העבודה.
13.3 תיקון חור או סדק שנוצרו.
13.4 טיפול בסירה בפתיחת העונה ובסיומה.
עבודה מעשית:
1. הצבת סירת הצלה במצב "הכן", נשיאת הסירה והעברתה ממקום למקום.
2. חתירה ביחיד: שימוש יעיל במשוט; מיקום עמידה על הסירה; היגוי; יציבות ושיווי משקל בעת החתירה; כניסה לים מול הגלים גם בתנאי ים גבה-גלים; חזרה לחוף בתנאי ים גבה-גלים ("תפיסת גלים").
3. חתירה בזוגות: תאום עבודת צוות; שימוש במיומנות שנרכשה בעת חתירה ביחיד.
4. גישה לטובע עם סירה: העלאתו לסירה והוצאתו לחוף, מציל יחיד וזוג מצילים.
5. עצירת הסירה השטה בכוון הקהל: שלבי עצירה בהתאם למרחק מהמתרחצים; חתירה לאחור; הטיית הסירה באמצעות היגוי משוט לאחד הצדדים; קפיצה למים ותפיסת הירכתים; ריצה לחרטום והשקעתו ליצירת עוגן על מנת להפוך את הסירה ולעכבה.
6. תרגול החזרת סירה למצב שיוט, לאחר שהתהפכה על גבה.
7. שימוש בסירה בטביעה המונית: גישה לטובעים; תפיסת הסירה מסביב על ידי הטובעים; אחד המצילים יוציא כל טובע בנפרד בשחייה; באמצעות גלגל הצלה, או באמצעות סירת הצלה נוספת.

14. עזרה לשחיין עייף והצלת טובע
עבודה מעשית: עזרה לשחיין עייף. שימוש בגלגל הצלה. הובלת טובע בשחייה בים גבה-גלים. הובלת טובע במים רדודים וביבשה על ידי מציל יחיד, וזוג מצילים.

15. צווים להסדרת מקומות רחצה
15.1 צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים המלח, סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים, מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה במקומות רחצה מוכרזים בים המלח), התשמ"ח – 1988 (ק"ת 5099, התשמ"ח, 1.4.1988 עמ' 702). פרק י"ג: מקומות רחצה (עמ' 62-59).
15.2 צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי הים התיכון) התשמ"ב – 1982 (ק"ת 4361, התשמ"ב 20.5.1982, עמ' 1008) ותיקונים מ- 8.5.1983 ועד 4.4.1993.
15.3 צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים סוף) התשמ"א – 1981. (ק"ת 4227, התשמ"א 15.9.1981, עמ' 1531) ותיקונים 18.2.1983, 2.7.1987.
15.4 צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כינרת ובנהר הירדן), התשל"ח – 1978 (ק"ת 3871, התשל"ח 20.7.1978, עמ' 1762) ותיקונים מ- 1.8.1987 עד 17.5.1990.
15.5 צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים) התשכ"ה – 1965, 15.4.1965. ק"ת 1719, התשכ"ה, עמ' 1903 ותיקונים מ-התשכ"ו עד התשמ"ז, 30.7.1987.
15.6 צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה) התשכ"ו – 1965 (14.10.1965) (ק"ת 1808, התשכ"ו, עמ' 463 (2438)) ותיקונים מ- התשכ"ז עד התשל"ח, 14.8.1978.
15.7 תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על-ידי רשויות מקומיות) התשכ"ה – 1965. (ק"ת 1791, התשכ"ה, 15.4.1965) ותיקונים 9.2.1978, 24.7.1984.
15.8 חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964 ס"ח תשכ"ד, 172 ,17.3.1996.
15.9 תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על-ידי רשויות מקומיות), תשכ"ה, 1965. ק"ת תשכ"ה, 1988, 17.3.1996.
15.10 צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה – 1965. ק"ת תשכ"ה 1903, 17.3.1996.
15.11 צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), תשכ"ו – 1965, ק"ת תשכ"ו, 463, 2438, 17.3.1996.
15.12 חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז – 1997. ס"ח 1615, התשנ"ז, 17.3.1997.
15.13 לידיעה נוספת – בהקשר לבריכות שחייה: צו הסדרת מקומות רחצה (בריכות-שחיה, מוכרזות) התש"ל – 1970. ק"ת 2573, התש"ל 18.6.1970, עמ' 1725, ותיקונים מ- 13.1.1972 עד 17.3.1996.

16. נושאים חדשים ועדכונים
16.1 רחצה באגמים
רחצה בכינרת, ים המלח, סחנה ובעיות צפויות באזורים אלה. תנאי הצלה והגשת עזרה ראשונה מיוחדים.
16.2 ניתוח אירועי טביעה
דגם טביעה רגילה בחוף מוכרז; טביעה בחופים אסורים לרחצה, או בשעות ללא שירותי הצלה; מוות או טביעה במקומות מיוחדים כתוצאה משאיפת רעלים, בבוץ טובעני, שיטפון וכו'. התייחסות לנספח מקרי טביעה (אשר יתעדכן מעת לעת).
16.3 חידושים טכנולוגיים
הכנסת אופנוע ים לסיוע בהצלה – יתרונות וחסרונות.