להלן המכתב כפי שהתקבל ממירי לוי
לכבוד,
מר דוד אבוטבול
Makumba05@gmail.com
הנני שולחת לך את הכתבה המדברת בעד עצמה. מקווה שתמצא אותה מעניינת:
הריני להודות, כי אני מתהדרת בתואר המצילה הישראלית הראשונה בארץ, שעברה את קורס מצילי ים/ בריכה בתל אביב (יוני, 1960).
הקורס נערך ע"י אהרונצ'יק, ששימש אז כיו"ר ארגון המצילים, ותחת עיניו הבוחנות של טופסי,
נציג משרד העבודה, שעשה לנו את המוות עד שסיימנו את הקורס בים ובבריכה.
כבר ביום הראשון בבחינות סגנונות השחייה ( בקיאות בשחיית חזה, חתירה, גב וצד), צלילה לאורך בריכת גורדון ועוד כהנה וכהנה,
נכשלו עשרות מועמדים וביניהם ארבע בנות. נותרתי לבדי עם כמה עשרות בחורים.
לאורך כל הקורס עקץ אותי טופסי והעיר שכנראה לא אסיים את הקורס וחבל.
הוא פשוט לא האמין שנשים יכולות להיות מצילות בים או בבריכה. הוא לא ידע שהייתי שחיינית במכבי פתח תקוה.
בן זוגי לתרגילי ההצלה הקשים היה אהרונצ'יק. התמונות המצורפות בזה, מראות את אהרונצ'יק " הטבוע",
כאשר אני נושאת אותו על כתפיי לאחר שהצלתיו מהים.
החומר העיוני שהועבר לנו בקורס (כמו תפקידי המציל, הגשת עזרה ראשונה, קהל המתרחצים וכדומה)
היה כאין וכאפס בהשוואה לאימונים הקשים שעברנו בים, כמו שחייה לאורך קילומטרים שלא נגמרו,
כשטופסי מלווה אותנו בסירה (ואנחנו נוקמים בו בשליית בוץ מקרקעית הים והתזתו עליו),
היחלצות ממצבים מסוכנים בים כמו זרמים סוחפים,
מערבולות ושיבולות, וכמובן תרגילי ג'ודו לשם היחלצות מטובע משתולל, הצלתו והחייאתו.
למעשה, כל הנלמד בקורס (למעט הקשור בים) התאים למצילים בים ולמצילים בבריכה.
המבחנים התיאורטיים היו קלים ובמבחן המעשי האחרון, שכלל הצלת "טבוע" והנשמתו,
נעשה ניסיון אחרון להכשילני: "נענשתי" בסחיבת הגברתן מכל משתתפי הקורס, "הטבוע", בשחייה לאורך בריכת גורדון.
מקומי בשורת הנבחנים היה באמצע.
תוך התקדמותי לכיוון היעד ראיתי את טופסי גוהר מעבר למעקה המרפסת של הקומה העליונה אשר מעל בריכת גורדון,
משם הוא צפה בנו, ואני מובילה… הוא חתם! מספר תעודת המציל שלי הוא 153.
על אף שהחסקה לא הייתה זרה לי (ראה תמונה) העדפתי לא להיבחן עליה,
כי מלכתחילה התעתדתי לעבוד כמצילה בבריכה, ואכן עבדתי כמצילה בבריכות סביון ורעננה.
עלי לציין שתושבי רעננה התגאו מאוד שהמצילה שלהם היא אישה, כי למעשה, חוץ ממצילה קשישה רוסייה ב"גלי גיל" ברמת גן,
לא היו נשים מצילות בארץ עד שהגעתי אנוכי וכך נפתחה הדרך בפני בנות נוספות.
התמונה הבאה שלי היא עם אהרונצ'יק, שאיפשר את פריצת הדרך לנשים מצילות בים ובבריכה.
התמונה האחרונה היא של מסיימי הקורס כאשר אני יושבת במרכז התמונה על יד אהרונצ'יק,
וכל הגברים סביבי. הנערות ברום התמונה הן חברות של בחורי הקורס.
אז, הגידו לי בבקשה, האין תמונות אלה ראויות להיכלל בהיסטוריה של הספורט הימי הישראלי?
דר' מירי לוי (פפירני- אידלבוים)
רח' עמק בית שאן 27/1, מודיעין
טל'- 054-4656053