פרק 1:

חוק ומשפט

ראשי פרקים:

חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964 …….. 1.3
צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה),
התשכ"ו – 1965 ….1.7
צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים),
התשכ"ה – 1965 ………..1.10
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים תיכון),
תשמ"ב – 1982 …………….1.19
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים סוף),
תשמ"א – 1981 …………….1.26
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים המלח, סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים, מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה במקומות רחצה מוכרזים בים המלח), תשמ"ח – 1988 ……1.28
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים כינרת ובנהר הירדן),
התשל"ח – 1978….1.40
צו בדבר הסדרת מרוות רחצה ציבוריים (יהודה ושומרון) (מס' 280),
התשכ"ח – 1968………………………1.43
תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות),
התשכ"ה – 1965………….1.46
חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשל"ז – 1997 ………… 1.47
צו איסור נהיגה ברכב בחוף הים (נגישות לנכים), התשנ"ז – 1997 …… 1.49
תקנות הקייטנות (רישוי ופיקוח), התשנ"ד – 1994 ………… 1.50
פקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן [נוסח חדש], תש"ם – 1980 …….. 1.53
חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח – 1988 ……….. 1.60
חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג – 1983 ………. 1.64
חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984 ……………… 1.68
תקנות הנמלים (בטיחות שייט), התשמ"ג – 1982 ……. 1.76
תכנית מתאר ארצית, חלקית, לחופים מס' ת/מ/א/ 13 – חוף הים התיכון ………. 1.78
משרד החינוך – חוזר המנהל הכללי, הוראות קבע, התשנ"ח – 1998…. 1.86
תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים של מצילי ים ברשויות מקומיות),
התשנ"ט – 1999. ….1.119

פסקי דין
בג"צ 46/82 שמאי קנצפולסקי ואח' נ' עיריית תל אביב – יפו. ………. 1.123
בג"צ 467/84 אבי עזרא נ' ראש עיריית תל אביב – יפו. ……………. 1.131
בג"צ 197/81 איילת פרידמן נ' ראש עיריית אילת ו – 2 אח'. …….. 1.140
בג"צ 563/88 יובל פונק נ' המועצה האזורית עמק חפר. ……… 1.146
ע"פ 209/72 מדינת ישראל נ' אברהם אקשטיין. ………….. 1.150
ער"מ 2, 2091/82 עיריית ת"א יפו נ' אלי רובין. ………….. 1.154

חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964
1. איסור רחצה
שר הפנים רשאי לאסור בצו את הרחצה בחלק של חוף ים, נהר או אגם, שגבולותיו מסוימים בצו, אם הרחצה באותו חלק עלולה, לדעתו, לסכן חייהם של בני אדם, וכן רשאי הוא לאסור, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, רחצה כאמור אם היא עלולה לפגוע בבריאותם של בני אדם.
2. שלטים
במקום שהרחצה נאסרה בו כאמור בסעיף 1 תציב הרשות המקומית שבתחומה הוא נמצא בשלטים לציון דבר האיסור, במספר, בצורה ובאופן שקבע שר הפנים בתקנות; במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, תציב המדינה שלטים כאמור.
3. מקום רחצה מוכרז
שר הפנים רשאי לקבוע בצו שמקום פלוני, שגבולותיו מסוימים בצו, יהיה מקום רחצה מוכרז; היה המקום סמוך לנמל, יהיה צו כאמור טעון הסכמתו של שר התחבורה.
4. הוראות שר הפנים
(א) שר הפנים יקבע בצו הוראות בדבר –
(1) אמצעים לשמירת הבטיחות והתברואה במקום רחצה, לרבות מיתקנים ומבנים הדרושים בקשר לכך;
(2) סדרים לשימוש במקום רחצה, לרבות איסור הרחצה בו בזמנים ובנסיבות שיש בהם משום סכנה לבטיחותם ולבריאותם של המתרחצים;
(3) איסור או הגבלת פעולה שלדעתו עלולה להפריע לרחצה;
(4) דרכי הפיקוח על-סדרים ואיסורים כאמור;
(5) כשירותם, סמכויותיהם וחובותיהם של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיתמנו לעניין ביצוע חוק זה וכל צו, חוק עזר או הוראה אחרת על פיו, וכן דרכי פעולתם;
(6) תקנים של סדרנים, פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיוצבו במקום רחצה.
(ב) צו כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיינתן דרך כלל או לרשות מקומית פלונית או למקום רחצה מוכרז פלוני או לסוגים של מקומות רחצה מוכרזים.
5. חובת רשות מקומית
רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום רחצה מוכרז חייבת לקיים בו את הוראות שר הפנים בצו לפי סעיף 4.
5 א. הוראות לעניין מקום מרפא מוכרז [תיקון: תשנ"ו]
(א) בסעיף זה, "מקום מרפא" – בריכות שחיה, מרחצאות או מעיינות מרפא ששר הפנים, בהתייעצות עם שר התיירות ושר הבריאות, לפי העניין, הכריז עליהם בהודעה ברשומות כי הם מקום מרפא.
(ב) רשות מקומית שבתחומה מקום מרפא, תקבע הסדרים ותייעד מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים; מועדים כאמור ייקבעו בשעות היום ולמשך זמן שלא יפחת מחמש שעות שבועיות לגברים וחמש שעות שבועיות לנשים.
(ג) במקום מרפא לפי סעיף זה, יסדירו הבעלים, המחזיק, או שניהם, את כל הנחוץ כדי לאפשר לנכים גישה למקום המרפא ושימוש בו.
(ד) סעיף זה יחול על מקום מרפא שהוא גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 2 , או גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32 לחוק האמור.
(ה) שר הפנים יקבע הוראות לעניין קביעת מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים ולעריכת סידורי גישה לנכים לפי סעיף זה.
6. חוקי עזר [תיקון: תשל"ח]
(א) רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים, בנהר, באגם או בבריכת שחיה ובכללן הוראות בעניינים הבאים, הכל במידה שלא נקבעו להם הוראות בחוק זה או בצו על פיו:
(1) סדרי הבטיחות במקום הרחצה, לרבות הנסיבות בהן תהיה הרחצה בו אסורה או מוגבלת;
(2) הבטחת הניקיון;
(3) שמירת הסדר בין המתרחצים, הן במים והן מחוצה להם;
(4) ייעוד מקומות או זמנים לרחצה בלעדית של גברים, נשים או טף;
(5) הסדרת משחקי ספורט המים, התעמלות בקבוצות, משחקים קבוצתיים ומשחקים בכדור;
(6) הסדרת השיט במקום הרחצה למניעת הפרעות לרחצה;
(7) איסורה או הגבלתה של כניסת בעלי חיים למקום רחצה;
(8) הסדרת השימוש במלתחות, מקלחות ובתי שימוש;
(9) סדרי ההתפשטות וההתלבשות במקום רחצה;
(10) קביעת דמי כניסה למקום רחצה שאיננו בריכת שחיה בעד השירותים הניתנים בו, אולם נוכחותו של מציל, ניקיון, בתי שימוש והספקת מים לשתיה לא ייחשבו בשירותים לעניין פסקה זו.
(ב) רשות מקומית שבתחומה מקום רחצה מוכרז בחוף הים, תהא חייבת לקבוע הוראות לעניין האמור בסעיף קטן (א)(4) לגבי אותו מקום רחצה, ובלבד שבאה על כך בקשה-
(1) ברשות מקומית שמספר חברי המועצה בה הוא פחות מ- 17 – מטעם אחד מחברי המועצה;
(2) ברשות מקומית שמספר חברי המועצה בה הוא 17 לפחות – מטעם שניים מחברי המועצה.
7. דין חוק עזר להסדרת השיט
חוק עזר בעניין הסדרת השיט במקום רחצה טעון הסכמתו של שר התחבורה, ומשהותקן לא יחולו בתחום תחולתו תקנות באותו עניין שהותקנו מכוח חיקוק אחר.
8. דמי כניסה
לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה בים, בנהר או באגם אלא אם נקבע חלק סביר של אותו מקום, שהגישה אליו נוחה, לכניסה בלי תשלום.
9. תחולתו של חוק עזר
חוק עזר לפי סעיף 6 יחול גם בתחום המים של מקום הרחצה, כפי שיקבע בחוק העזר, אף אם אינו כלול בתחום הרשות המקומית, ובלבד שלא ירחק מקילומטר אחד מנקודת שפל המים שבחוף.
10. מקום שמחוץ לתחום רשות מקומית
במקום הנמצא מחוץ לתחומה של רשות מקומית, יהא הממונה על המחוז רשאי להתקין, באישור שר הפנים, חוק עזר כאמור בסעיף 6.
11. סמכות פקח או סדרן לדרוש זיהוי
עבר אדם עבירה על חוק זה או על צו, חוק עזר או הוראה אחרת שניתנו לפיו, לעיני סדרן או פקח שנתמנו לעניין חוק זה, וכן אם היה לסדרן או לפקח יסוד סביר להניח שהאדם עבר זה לא כבר עבירה כאמור, רשאי הוא לדרוש מאותו אדם לזהות עצמו להנחת דעתו, ואם סירב לעשות כן רשאי הוא לעצור אותו במקום רחצה עד לבוא שוטר, אך לא יותר מאשר שלוש שעות.
12. עונשין [תיקון: תשנ"ו]
(א) המתרחץ במקום שהרחצה בו אסורה, דינו – קנס 500 לירות.
(ב) המתיר לקטין שבחסותו או בפיקוחו ושטרם מלאו לו 15 שנה להתרחץ במקום שהרחצה בו אסורה או אינו מונע בעדו מלהתרחץ כאמור כאשר יש ביכולתו למנעו, דינו-קנס 500 לירות או מאסר חודש.
(ג) המפר הוראות של מציל בעניין מניעת סכנה לחיי המתרחצים, דינו – קנס 500 לירות או מאסר חודש.
(ד) המשחית, מסיר, פוגם או מליט שלט או סימן אחר לאיסורה או הגבלתה של הרחצה, דינו – קנס 500 לירות.
(ה) בעל או מחזיק של מקום מרפא אשר הפר הודאות שנקבעו לפי סעיף 5 א לעניין ייעוד שעות רחצה פרדות לגברים ולנשים, ולעניין התקנת סידורים לנכים, דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
13. עבירות קנס
הוראות סעיף 99 א לפקודת העיריות, 1934, יחולו על עבירה לפי חוק זה, או לפי צו או חוק עזר על פיו, כאילו הייתה עבירה על חוק עזר של עירייה, ובתחומה של מועצה מקומית יהיו לעניין זה סמכויותיו של פקיד עירייה לפי סעיף 99 א האמור בידי עובד אותה המועצה המקומית שהורשה לעניין סעיף 5 (9) לפקודת המועצות המקומיות, 1941.
14. תשלום לקופת הרשות המקומית
הקנסות שנגבו בשל עבירות לפי חוק זה או לפי צו או חוק עזר שניתנו על פיו, שבוצעו בתחומה של רשות מקומית או במקום רחצה שחופו נמצא בתחומה של רשות מקומית, ישולמו לקופתה של אותה הרשות.
15. שמירת סמכויות וחיובים
סמכויות לפי חוק זה אינן גורעות מסמכויות לפי חוק אחר וקיום חיובים לפי חוק זה אינו משחרר מקיום חיובים לפי חוק אחר.
16. ביטול
בטלות –
(1) פקודת מקומות רחצה ציבוריים 3;
(2) פסקה (2) לסעיף 98 לפקודת העיריות, 1934.
17. הוראות מעבר
כל חוק עזר המסדיר את הרחצה ושהיה בתקפו ערב תחילתו של חוק זה מכוח פסקה (2) לסעיף 98 לפקודת העיריות, 1934, או מכוח סעיף 9 לפקודת המועצות המקומיות, 1941, רואים אותו מיום תחילתו של חוק זה כאילו הותקן על פי חוק זה ביום תחילתו; אולם תקפו של חוק עזר כאמור יפקע כתום שנה אחת מיום תחילתו של חוק זה, אם לא נתבטל לפני אותו מועד על ידי חוק עזר לפי חוק זה.
18. ביצוע ותקנות
שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו.

לוי אשכול חיים משה שפירא
ראש הממשלה שר הפנים

שניאור זלמן שזר
נשיא המדינה

צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), התשכ"ו – 1965

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4 לחוק הסדרת מקומות-רחצה, התשכ"ד- 1964, אני מצווה לאמור:
1. הגדרות (תיקונים: התשל"ז, התשל"ח)
בצו זה –
"מקום רחצה מוכרז" – כמשמעותו בצו הסדרת הרחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואיסור הרחצה בחוף הים התיכון, ים סוף וים כינרת), התשכ"ה – 1965);
"סדרן" או "פקח" – אדם שנתמנה בכתב בידי ראש הרשות המקומית שבתחומה מקום הרחצה המוכרז, או שנתמנה בידי שר הפנים או מי שהסמיך לכך , להיות סדרן או פקח לעניין ביצוע החוק וכל צו וחוק עזר או הוראה אחרת על פיו;
"מגיש עזרה ראשונה" – אח או אחות מוסמכים וכן אדם שניתנה לו תעודה מאת מגן דוד אדום בישראל כמוסמך להגשת עזרה ראשונה בחוף הים, או אדם שהוסמך להיות חובש על ידי חיל הרפואה של צה"ל ובידו תעודה המוכיחה זאת;
"תחנת-הצלה גדולה" – תחנת-הצלה בתחום שטח שיפוטה של עירייה;
"תחנת-הצלה קטנה" – תחנת הצלה בתחום שטח שיפוטה של מועצה מקומית;
"מציל אחראי" "מציל משנה", "מציל עוזר" – מציל שבידו תעודה מאת שר העבודה המעידה על סיווגו בדרגה כאמור לפי חוק שרות התעסוקה, התשי"ט – 1959, וכן אישור מאת שר הפנים או מי שהסמיך לכך המעיד כי עבר את ההשתלמות כנדרש בסעיף 2א לצו הסדרת מקומות רחצה, (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשכ"ה – 1965;
"מתרחץ" – אדם הנמצא במקום רחצה מוכרז בין במים ובין על החוף;
"מפקח רחצה" – כמשמעותו בצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשכ"ה – 1965.
2. תקן מצילים (תיקונים: התשכ"ו, התשל"ח)
(א) בכל תחנת הצלה גדולה יימצאו בשעות הרחצה לפחות שלושה מצילים שלפחות שניים מהם בדרגת מציל אחראי.
(ב) בכל תחנת הצלה קטנה יימצאו בשעות הרחצה לפחות שני מצילים, כשאחד מהם בדרגת מציל אחראי.
(ג) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של מצילים במספר גדול יותר או קטן יותר או מסוג שונה.
3. חובות המציל
אלה החובות של מציל:
(1) להבטיח שהמתרחצים יתרחצו במים בגבולות המקומות המוכרזים בלבד;
(2) למנוע את הרחצה במקומות ובזמנים אסורים;
(3) למנוע מהמתרחצים לצאת מתחום מקום הרחצה המוכרז במים;
(4) להגיש עזרה במים לזקוקים לה;
(5) להגיש עזרה ראשונה לנזקקים עד שיוחלף על-ידי מגיש עזרה ראשונה;
(6) לשמור על סוכת ההצלה וציוד ההצלה וכן להבטיח תקינותם בכל עת.
3 א'. איסור עיסוק על ידי מציל (תיקון התשכ"ט)
לא יעסוק מציל הן בתמורה והן שלא בתמורה במקום רחצה מוכרז בהשכרת סירות-הצלה, בלימוד התעמלות ולימוד שחיה.
4. סמכויות המציל
מציל רשאי –
(1) לצוות על המתרחץ לצאת מהים וכן להוציא מתרחץ מהים אם, לדעתו, המתרחץ נתון בסכנה או מפריע למתרחצים אחרים;
(2) להורות למתרחץ בכל עניין שעשוי לדעתו למנוע סכנה לחייו או לחיי מתרחצים אחרים.
5. סימן הכר למציל
5. מציל יענוד בשעת תפקידו תג מיוחד על בגדו, וכן יחבוש כובע בצורה שהורה שר הפנים.
6. תקן סדרנים או פקחים (תיקון: התשל"ח)
(א) במקום רחצה מוכרז יימצא בימות החול סדרן או פקח אחד ובשבתות או במועדים יימצאו שני סדרנים או פקחים לכל מאה וחמישים מטר בחוף רחצה.
(ב) (ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים, ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של סדרנים או פקחים במספר גדול יותר או קטן יותר לפי שיקול דעתו.
7. חובות סדרן או פקח
אלה החובות של סדרן או פקח:
(1) להשגיח על הסדר הטוב במקום-רחצה או בסמוך לו;
(2) למנוע הצבת אוהל, כסא-מרגוע, עגלה – פרט לעגלת-נכים או עגלת-ילדים ודוכני-מכירה העלולים להפריע לנוחיות המתרחצים או לשלומם.
8. סמכויות סדרן או פקח
סדרן או פקח רשאי:
(1) להרחיק ממקום-הרחצה המוכרז כל אוהל, כסא-מרגוע, עגלה – פרט לעגלת נכים או עגלת ילדים – דוכן מכירה, מכשיר-ספורט או כל חפץ העלול להפריע לשלום או ביטחונם של המתרחצים או שמשתמשים בו בניגוד להוראות החוק או הצווים על פיו;
(2) לעשות כל פעולה אחרת הדרושה לו במידה סבירה למילוי תפקידיו.
9. סימן הכר לסדרן או פקח
סדרן או פקח יענוד סרט על זרועו בצבע ירוק ברוחב של 8 ס"מ לפחות שעליו כתובה בצבע שחור המלה "סדרן" או "פקח-רחצה".
10. תקן של מגישי עזרה ראשונה (תיקונים: התשל"ח, התשמ"ה)
(א) בכל תחנת עזרה ראשונה יימצאו בשעות הרחצה שני מגישי עזרה ראשונה. ואולם מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ואם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לאשר בכתב הימצאותם של מגישי עזרה ראשונה אך ורק בחלק משעות הרחצה.
(ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים, ובין אם לרעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של מגישי עזרה ראשונה במספר גדול יותר או קטן יותר לפי שיקול דעתו, ובלבד שמספרם לא יפחת מאחד.
(ג) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים, ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של רופא בימים בהם, לדעתו, מספר המתרחצים מחייב זאת.
11. תיקון צו
סעיף 13 לצו הסדרת מקומות-רחצה (סדרים ואיסורים במקומות-רחצה מוכרזים), התשכ"ה – 1965 – בטל.
12. השם
לצו זה ייקרא "צו הסדרת מקומות-רחצה (מצילים, סדרנים ומגישי עזרה ראשונה), התשכ"ו – 1965".

י"ח בתשרי התשכ"ו (14 באוקטובר 1965)

חיים משה שפירא
שר הפנים

צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשכ"ה – 19651

בתוקף סמכותי לפי סעיף 4 לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964, אני מצווה לאמור:

1. הגדרות [תיקונים: התשל"א, התשל"ו (מס' 2), התשמ"ו]
בצו זה –
"מפקח-רחצה" – אדם שהוסמך על-ידי השר לצורך זה;
"השר" – שר הפנים או מי שהסמיך לכך2 ;
"מקום רחצה מוכרז" – כמשמעותו בצו הסדרת הרחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואיסור הרחצה כחוף ים התיכון, ים-סוף וים-כינרת), התשכ"ה – 1965;
"מציל" – אדם שבידו תעודת מציל בת תוקף מאת שר העבודה או מי שהסמיך לכך וכן אישור מאת שר הפנים או מי שהסמיך לכך, המעיד כי עבר את ההשתלמות כנדרש בסעיף 2 א';
"רכב" – כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת התעבורה;
"עונת-רחצה" – התקופה שבין א' באייר לבין כ"ט בתשרי בכל שנה;
"שעות רחצה" – שעות שנקבעו לרחצה על ידי הרשות המקומית והובאו לידיעת הציבור;
"דגלי סימון" – דגלים בצבע לבן, אדום ושחור המונפים מעל סוכת המציל לציון מצב הים.
"רכב בטחון" – כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.
2. תחנות הצלה (תיקון: התשל"ו)
(א) במקום רחצה מוכרז תהיה תחנת-הצלה אחת לכל 150 מטר חוף-רחצה, אלא אם קבע מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה תחנת-הצלה אחת לפחות.
(ב) תחנות הצלה יופעלו בעונת הרחצה, בשעות הרחצה, זולת אם התיר מפקח הרחצה בכתב שלא להפעיל תחנה פלונית לתקופה מסוימת או בשעות מסוימות, הכל כפי שיקבע.
(ג) בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), רשאי מפקח הרחצה להורות בתקופה שלא בעונת הרחצה כי תופעל תחנת הצלה אחת או יותר במקום רחצה מוכרז, הכל כפי שיורה.
2 א'. השתלמות בעזרה ראשונה (תיקון התשל"ו)
כל מציל יעבור השתלמות בעזרה ראשונה ויקבל מאת שר הפנים או מי שהסמיך לכך אישור על כך; תקפו של האישור למשך שנתיים.
3. סוכת מצילים
(א) בכל תחנת-הצלה תהיה סוכת-מצילים שמירותיה, צורתה ואופן הצבתה יהיו כמפורט בתוספת הראשונה.
(ב) לא יימצא אדם, פרט למציל או מי שהורשה לכך על-ידי מפקח-רחצה, בסוכת-המצילים.
4. ציוד הצלה
(א) בכל תחנת הצלה יימצא בעונת-הרחצה ציוד-הצלה כמפורט בתוספת השניה.
(ב) ציוד ההצלה יהיה במצב תקין ומוכן לשימוש בכל עת בעונת-הרחצה.
(ג) ליד כל תחנת-הצלה יהיה מקום-החסנה מתאים לציוד-ההצלה.
5. תחנת עזרה ראשונה
ליד כל תחנת-הצלה תהיה תחנת עזרה ראשונה ובה ציוד עזרה ראשונה כמפורט בתוספת השלישית, אולם מפקח-רחצה רשאי להתיר קיום תחנה עזרה ראשונה אחת שתשרת יותר מתחנת הצלה אחת.
6. חניית רכב
(א) בקרבת מקום מוכרז יותקן מגרש-חניה לרכב.
(ב) יותקנו דרכי גישה נוחות להולכי-רגל ממגרש-החניה למקום-רחצה מוכרז.
6 א'. איסור הכנסת בקבוקי זכוכית או חומרים אחרים [תיקון התשל"ח (מס' 2)]
לא יכניס אדם למקום רחצה מוכרז בקבוקי זכוכית או חומרים אחרים העלולים להתפוצץ, להתלקח, או לסכן את בטיחות הציבור.

7. מתקני תברואה
במקום-רחצה מוכרז יותקנו:
(1) ברזי-מים לשתיה;
(2) פחי-אשפה;
(3) בתי-שימוש;
(4) ברזי-מים לשטיפת רגלים;
(5) מקלחות פתוחות:
הכל כמספר מספיק, להנחת-דעתו של מפקח-הרחצה.
8. ניקיון
מקום-רחצה מוכרז יוחזק במצב נקי.

9. שילוט גבולות מקום רחצה מוכרז
גבולות מקום-רחצה מוכרז על החוף יסומנו בשלטים, בגודל של 120 X 80 ס"מ, עשויים מחומר בלתי-מתבלה ומוצבים בגובה של שני מטרים לפחות מעל לפני הקרקע, בצורה שתבטיח עמידה נגד תלאות מזג האוויר, ועליהם כתוב בצבע אדום על רקע לבן "גבול מקום-רחצה מוכרז".
10. שילוט מקום מוכרז
מקום-רחצה מוכרז יסומן בשלטים כאמור בסעיף 9, הנראים לעין ובמספר מספיק, שעליהם כתוב "מקום-רחצה מוכרז".
11. ציון מקומות אסורים בתוך מקום רחצה מוכרז
(א) נמצא במקום-רחצה מוכרז קטע אשר הרחצה כן מסוכנת באופן קבוע, יסומן אותו קטע על ידי שלטים כאמור בסעיף 9 שעליהם כתוב בצבע שחור על רקע לבן "בקטע זה הרחצה אסורה".
(ב) מפקח-רחצה רשאי לחייב גידור ונקיטת אמצעים נוספים למניעת הרחצה באותו קטע.
12. איסור או הגבלת הרחצה במקום מוכרז (תיקון התשמ"ו)
(א) החליט מציל כי הרחצה במקום-רחצה מוכרז מסכנת את בטיחותם של המתרחצים איסור או בגלל מצב הים, רשאי הוא לאסור את הרחצה בו, ויציין את האיסור על-ידי הנפת דגלים שחורים במספר מספיק כדי שייראו בבירור בכל מקום בו, כולל סירת המציל.
(ב) מציל רשאי לאסור את הרחצה כאמור בסעיף קטן (א) בכל קטע במקום-הרחצה המוכרז.
(ג) לא יימצא אדם בים במקום בו נאסרה הרחצה לפי סעיפים-קטנים (א) ו-(ב).
13. שימוש בדגלי סימון (תיקון התשמ"ו)
(א) מציל יסמן את מצב הים השורר בשעות הרחצה על ידי הנפת דגלי סימון מעל שימוש סוכת המציל כמפורט להלן:
(1) דגל לבן – לציון כי הרחצה מותרת;
(2) דגל אדום – לציון כי הרחצה מותרת בהגבלה;
(3) דגל שחור – הרחצה אסורה.
(ב) משהניף מציל דגל שחור, עליו להורות למתרחצים לצאת מהמים.
(ג) לא יונף כל דגל מעל סוכת המצילים שלא בשעות הרחצה.
(ד) בתחנת הצלה אשר בה יותר ממציל אחד, יקבע את סוג הדגל אשר יונף מעל סוכת המצילים, המציל האחראי לתחנה, או הממונה על המצילים באותה תחנת הצלה.
14. הגבלת משחקים וספורט
(א) במקום-רחצה מוכרז ייקבע מקום מיוחד ומגודר למשחקי-כדור ולספורט.
(ב) לא ישחק אדם במשחקי-כדור ולא יעסוק בספורט אלא במקום שנקבע לכך.
14.א'. איסור נהיגה ברכב במקום רחצה מוכרז (תיקון התשנ"ו)
(א) במקום רחצה מוכרז לא ינהג אדם ברכב אלא –
(1) למטרות שמירה על בטחון הציבור, כשהוא נוהג רכב בטחון בשעת מילוי תפקידו, בשיטור, פיקוח והצלה.
(2) לצורך מתן שירותי ניקיון כשהנוהג הורשה לכך בידי הרשות המקומית הנוגעת בדבר, ומחוץ לתחום הרשות המקומית – באישור מפקח רחצה:
(3) למטרה אחרת שהתיר הממונה על המחוז.
(ב) בכל מקום רחצה מוכרז תציג הרשות המקומית שלטים במקומות הנראים לעין שכתוב בהם "הנהיגה ברכב אסורה". על צורת השלטים ואופן הצגתם יחולו הוראות סעיף 9, בשינויים המחויבים.
15. סמכויות מפקח רחצה (תיקון התשל"ו)
(א) מפקח-רחצה רשאי בכל עת להיכנס לכל מקום-רחצה מוכרז כדי לבדוק אם נתמלאו הוראות צו זה.
(ב) נוכח מפקח-רחצה כי לא נתמלאה הוראה מהוראות צו זה, למעט הוראות הסעיפים 12(ג) ו- 14(ב), יודיע על כך מיד לשר או למי שהוסמך לכך על ידיו.
(ג) מפקח רחצה רשאי, לאחר התייעצות עם קצין רישוי ארצי במטה הארצי של משטרת ישראל, עם מהנדס תברואי ראשי במשרד הבריאות והרשות המקומית שבתחומה נמצא מקום הרחצה, לאסור את הרחצה במקום מוכרז לתקופה שלא תעלה על ארבע עשר יום, אם נוכח שדרוש לעשות כן מטעמי בטיחות או תברואה.
16. תחילה
תחילתו של צו זה היא בתום חמישה-עשר יום מיום פרסומו ברשומות.
17. השם
לצו זה ייקרא "צו הסדרת מקומות-רחצה (סדרים ואיסורים במקומות-רחצה מוכרזים), התשכ"ה – 1965".

תוספת ראשונה
(סעיף 3)
סוכת מצילים –
(1) תוצב כמבנה על עמודים כשרצפתה בגובה של לפחות 2.50 מטר מעל לפני הקרקע.
(2) מידותיה יהיו: לא פחות מ- 2.25 מטר גובה, אורך ורוחב.
(3) תהיה פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה לכל השטח ברדיוס של 75 מטר.
(4) יעלו עליה במדרגות נוחות עם מעקה.
(5) תכוסה בגג ותצויד בסוכך, בווילון או באביזרים אחרים שיאפשרו ראיה טובה גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף.
(6) תגודר מסביב להרחקת קהל המתרחצים ממנה.
(7) ייקבע בה או סמוך לה תורן בגובה 8 מטרים לפחות מעל לפני הקרקע והמצויד באביזרים שיאפשרו החלפת-דגלים נוחה ומהירה.

תוספת שניה
[התשל"ח (מס' 2), התשמ"ז]
(סעיף 4)
ציוד הצלה –
(1) רמקול
(2) משקפת 6 X 30
(3) דגלי-סימון בצבע לבן, שחור ואדום במידות 40 X 60 ס"מ
(4) 2 שמיכות חמות
(5) 2 כסאות המאפשרים צפייה נוחה ויעילה
(6) מכשיר להנשמה מלאכותית
(7) גלגל-הצלה עשוי משעם או מחומר דומה אחר
(8) סירת הצלה אחת לכל שני מצילים, שארכה 4.50 מ' לפחות, רחבה 1.35 מ' וגבהה 0.20 מ'.
(9) 3 משוטים לכל סירת-הצלה, עשויים מעץ, או מחומר אחר המתאים לחתירה, שאורך כל אחד מהם לא יפחת מ- 3.45 מטר.
(10) חצובות לסירות-ההצלה
(11) ערכת חמצן ניידת הכוללת:
א. מיכל חמצן אלומיניום ד 1 יחידה.
ב. וסת חמצן למכשיר נייד 1 יחידה.
ג. צינור לחמצן, משקפיים 1 יחידה.
ד. מפתח למיכל חמצן 1 יחידה.
ה. תיק בד למיכל חמצן 1 יחידה.
ו. אטם למכשיר רוברט שאו 1 יחידה.

תוספת שלישית
(תיקון התשמ"ז)
(סעיף 5)
ציוד בתחנת עזרה ראשונה

א. ציוד כללי
1. ארון פח 2 דלתות 1 יחידה
2. כסא 1 יחידה
3. ספת טיפולים 1 יחידה
4. עגלה ו/או שולחן טיפולים 1 יחידה
5. שלט תחנה עזרה ראשונה 1 יחידה

ב. חבישה
1. אגד "2 20 יחידות
2. אגד "3 30 יחידות
3. אגד "4 20 יחידות
4. אספלנית "2 2 יחידות
5. חוסם עורקים 2 מטר 2 יחידות
6. משולש בד 30 יחידות
7. סד פלסטי ליד 10 יחידות
8. סיכות בטחון 10 יחידות
9. ערכת תרמיל חובש המכילה:
א) אגד "3 10 יחידות
ב) אספלנית ניר "1 1 יחידה
ג) גזה בוזלין, סטרילית 1 יחידה
ד) חוסם עורקים 2 מטר 2 יחידות
ה) מספריים לעזרה ראשונה 1 יחידה
ו) משולש בד 10 יחידות
ז) סד פלסטי ליד 1 יחידה
ח) סיכות בטחון 10 יחידות
ט) סרט שרוול מגיש ע"ר 1 יחידה
י) עט כדורי 1 יחידה
יא) פד גזה סטרילי "3 X "3 20 יחידות
יב) פד לחיטוי עור 12 יחידות
יג) פנס כיס 1 יחידה
יד) פנקס שורות קטן מס' 1 1 יחידה
טו) תחבושת שדה אישית קטנה 8 יחידות
טז) תחבושת שדה בינונית 2 יחידות
יז) תחבושת לכוויות 2 יחידות
יח) תיק ריק לחובש 1 יחידה.
10. פד גזה "3 X "3, סטרילי 200 יחידות
11. צמר גפן, 100 גרם 0.5 ק"ג
12. תחבושת שדה אישית 30 יחידות
13. תחבושת שדה בינונית 5 יחידות

ג. חמצן
1. ערכת מיכל חמצן המכילה:
א) וסת למיכל חמצן 1 יחידה
ב) מיכל חמצן "H" 1 יחידה
ג) מסכת חמצן 40% 1 יחידה
ד) מרטיב לחמצן, דגם חדש 1 יחידה
ה) צינור לחמצן, משקפיים 1 יחידה
ו) צינור פלסטי לחמצן 1 יחידה
ז) אטם (שייבה) לחמצן 2 יחידות

ד. ציוד החייאה
1. ערכת הנשמה לילדים, המכילה:
א) מנתב אוויר מס' 00 1 יחידה
ב) מנתב אוויר מס' 0 1 יחידה
ג) מסכה לתינוק מס' 0 1 יחידה
ד) מפוח לילד 250 סמ"ק 1 יחידה
ה) צינור מאריך להעשרת חמצן 1 יחידה
ו) קטטר שאיבה מס' 8 2 יחידות
ז) קטטר שאיבה מס' 18 2 יחידות
ח) תיק לערכה ריק 1 יחידה
2. ערכת הנשמה למבוגרים המכילה
א) מפוח 1,000 סמ"ק 1 יחידה
ב) מסכה להנשמה מס' 2 יחידה
ג) מסכה להנשמה מס' 5 1 יחידה
ד) מנתב אוויר מס' 1 1 יחידה
ה) מנתב אוויר מס' 2 2 יחידות
ו) מנתב אוויר מס' 3 1 יחידה
ז) משאבת רגל 1 יחידה
ח) קטטר שאיבה מס' 8 2 יחידות
ט) קטטר שאיבה מס' 18 2 יחידות
י) תיק לערכה, ריק 1 יחידה

ה. ציוד רפואי
1. מדחום 2 יחידות
2. מספריים לחומר עם כפתור 1 יחידה
3. קיסם עץ 50 יחידות
4. שפדל עץ 12 יחידות
5. שקית קירור 2 יחידות
6. ערכת תרמיל רופא לחופי רחצה המכילה: 1 יחידה
א) תרופות
1) אדרינאלין 1 מ"ג 2 אמפ'
2) אופטאלגין 500 מ"ג 50 טבל'
3) אמינופילין 250 מ"ג 2 אמפ'
4) אטרופין 1 מ"ג 2 אמפ'
5) נאטר ביקארבונט 7.5% – 50 מ"ל 2 אמפ'
ב) ציוד רפואי
1) חוסם ורידים 70 ס"ס 1 יחידה
2) מד-לחץ דם עם שעון 1 יחידה
3) מזרק 2 סמ"ק עם מחט ח.פ. 5 יחידות
4) מזרק 5 סמ"ק עם מחט ח.פ. 5 יחידות
5) מזרק 10 סמ"ק עם מחט ח.פ. 3 יחידות
6) מזרק 50 סמ"ק ח.פ. 1 יחידה
7) מחט לואר 1.5 X 21 ח.פ. 1 יחידה
8) מספריים כירורגיות ישרות 10/15 1 יחידה
9) משוריות לאמפולות 5 יחידות
10) סטטוסקופ 1 יחידה
11) פנצטה כירורגית 10/15 1 יחידה
12) פנצטה לגוף זר 1 יחידה
13) קטטר אינטרקאט מס' 14 1 יחידה
ג) ערכות
1) ערכת עירוי (עם תמיסת הרטמן) הכולל: 1 יחידה
(א) אספלנית ניר "1 1 יחידה
(ב) חוסם ורידים 1 יחידה
(ג) מערכת לעירוי נוזלים 1 יחידה
(ד) פד גזה "3 X "3, סטרילי 3 יחידות
(ה) פד לחיטוי עור 2 יחידות
(ו) צינור ונפלון מס' 18 2 יחידות
(ז) תמיסת הרטמן 1 ליטר 1 א.מ
2) ערכת עירוי עם תמיסת גלוקוז 5% 1 יחידה
(א) אספלנית "1 1 יחידה
(ב) חוסם ורידים 70 ס"מ 1 יחידה
(ג) מערכת לעירוי נוזלים 1 יחידה
(ד) פד גזה "3 X "3, סטרילי 3 יחידות
(ה) פד לחיטוי עור 2 יחידות
(ו) צינור ונפלון מס' 18 2 יחידות
(ז) תמיסת דקסטרוז 5% – 500 מ"ל 1 א.מ.
3) תרמיל ריק 1 יחידה

ו. ציוד רפואי
1. אגן מוגלה פלסטי 2 יחידות
2. אלונקה 4 יחידות
3. בקבוק שתן פלסטי 1 יחידה
4. כוסית לשטיפת עין 1 יחידה
5. מעמד לרגל 1 יחידה
6. צנצנת למדחום 2 יחידות
7. שמיכה 2 יחידות

ז. תמיסות ומשחות
1. בנזין 0.5 ליטר
2. כוהל 70% 500 מ"ל
3. וזלין בשפופרת 15 גרם 1 א.מ.
4. תמיסת "סאביור" 0.5 ליטר 1 א.מ.
5. תמיסת "פולידין" 1 ליטר 1 א.מ.

ח. טפסים
1. טופס בדיקה וטיפול 1 יחידה
2. יומן טיפולים 1 יחידה

י"ג בניסן התשכ"ה (15 באפריל 1965)

חיים משה שפירא
שר הפנים

צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים התיכון) תשמ"ב – 1982
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו- 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964, אני מצווה לאמור:
1. מקומות רחצה מוכרזים
החלקים בים התיכון המפורטים בתוספת הראשונה בטור א', שנקודות המפגש בקואורדינטות הרוחב שלהם עם החוף מצוינות בטור ב', במרחק במטרים לאורך החוף משני צידי נקודות המפגש כמצוין בטור ג', הם מקומות רחצה מוכרזים.
2. מקומות אסורים לרחצה
החלקים בים התיכון המפורטים בתוספת השניה בטור א', שנקודות המפגש בקואורדינטות הרוחב שלהם עם החוף המצוינות בטור ב', במרחק במטרים לאורך החוף משני צידי נקודות המפגש כמצוין בטור ג', הם מקומות אסורים לרחצה.
3. ביטול
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואיסור רחצה בחופי הים התיכון), תשל"ג – 1973 – בטל.

תוספת ראשונה
סעיף 1

טור א'
חלקי החוף טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
המרחק במטרים
מחוז הצפון
מועצה אזורית סולם צור
1. חוף בצת 276107 75
2. חוף הגן הלאומי –
תחנה מס' 1 272710 80
תחנה מס' 2 272550 80
3. חוף אכזיב 272225 175
עיריית נהרייה
1. חוף גלי גליל –
תחנה מס' 1 268460 75
תחנה מס' 2 268410 75
2. חוף דרומי 267755 55

מועצה מקומית שבי ציון
1. חוף שבי ציון 26540 40
צו (מס' 3)
תשמ"ו – 1986 עיריית עכו
1. חוף הארגמן –
תחנה מס' 1 258210 75
תחנה מס' 2 258060 75
2. חוף נפרד 257715 75
צו (מס' 4)
תשמ"ו – 1986 3. חוף התמרים 257850 60
מחוז חיפה
עיריית קריית ים
1. חוף קריית ים –
תחנה מס' 1 250280 75
תחנה מס' 2 250450 75
צו תשמ"ד – 4 עיריית חיפה
1. חוף קריית חיים –
תחנה מס' 1 (חוף נפרד) 248940 80
תחנה מס' 2 248820 80
תחנה מס' 3 248645 80
2. החוף השקט 248700 160
3. בת גלים –
תחנה מס' 1 (חוף נפרד) 248940 50
תחנה מס' 2 248890 90
צו תשנ"ז- 1997 תחנה מס' 3 248911 50
4. חוף הכרמל (2 תחנות) 245580 360
5. חוף זמיר –
תחנה מס' 1 (צפוני) 245100 75
תחנה מס' 2 244945 75
תחנה מס' 3 244350 75
6. חוף דדו –
תחנה מס' 1 (צפוני) 244550 75
תחנה מס' 2 244350 75
צו תשנ"ז – 1997 7. חוף דרומי 244090 150
מועצה אזורית חוף הכרמל
1. נווה ים 231600 75
2. חוף דור (טנטורה) –
תחנה מס 1 (מפרץ) 224470 75
תחנה מס' 2 (מול האיים) 224100 100
תחנה מס' 3 (דרום) 223900 100
3. נמל קיסריה 212000 140
4. שדות ים (קיט ושייט) 210100 100
צו תשנ"ה
תיקון תשנ"ט 5. חוף האקודוקט 213150 150
מועצה מקומית ג'סר א-זרקא
צו תשמ"ה – 1995 חוף ג'סר א- זרקא 215470 100
עיריית חדרה
1. חוף גבעת אולגה
תחנה מס' 1 (חוף נפרד) 205240 75
תחנה מס' 2 (מרכזית) 205070 75
תחנה מס' 3 (דרומית) 204960 75
2. חוף מירמאר 20195 75
מחוז מרכז – חוף צפוני
מועצה מקומית עמק חפר
1. מכמורת –
תחנה מס' 1 20165 75
תחנה מס' 2 20155 75
תחנה מס' 3 (חוף נפרד) 20140 75
2. בית ינאי 19910 75
3. נעורים 198175 75
4. בית הבראה משטרת ישראל 197000 75
5. מפרץ התכלת 195275 75
עיריית נתניה
צו תשנ"ה – 1995 1. חוף התכלת 195115 75
2. קריית צאנז 194450 75
3. בית הבראה קופת חולים 193680 100
4. הרצל 193025 100
5. חוף זבולון –
תחנה מס' 1 192650 150
תחנה מס' 2 191950 100
6. גולדמיץ (דורה) 189800 50
7. נחל פולג (החוף הירוק) 186600 100

מועצה אזורית חוף השרון
1. שפיים (געש) 18170 50

מחוז תל-אביב
עיריית הרצליה
1. נוף ים (כפר רשף) 177200 75
2. השרון 176355 75
3. זבולון 175775 75
4. אכדיה 175290 75
צו (מס' 3)
תשמ"ו – 1986 5. חוף נפרד 173375 75
6. חוף הנכים 174540 75
צו (מס' 7)
תשמ"ט – 1988 7. יורדי ים 174140 75
עיריית תל-אביב-יפו
צו (מס' 6)
תשמ"ז – 1978 1. חוף הצוק –
תחנה מס' 1 172400 75
תחנה מס' 2 172030 75
2. שרתון 166850 75
צו תשמ"ה – 1984 3. שרתון חוף נפרד 166750 75
4. הילטון (2 תחנות) 166440 183
5. גורדון 165655 75
6. פרישמן 165350 75
7. בוגרשוב 165050 75
8. אלנבי 164650 75
צו תשמ"ד – 1984 9. יפו – גבעת עליה 160755 75
צו (מס' 9)
תשמ"ט – 1989 10. חוף תל ברוך – 75
תחנה מס' 1 169900 75
צו תשנ"ג – 1993 תחנה מס' 2 169880 75
11. צ'רלס קלור 163200 75

צו תשמ"ג – 1983 עיריית בת-ים
1. ירושלים 159312 100
2. הסלע –
תחנה מס' 1 159117 95
תחנה מס' 2 158938 95
3. הריביירה 157981 130
4. חוף לדוגמא 158387 130
5. חוף נפרד 157502 75
צו (מס' 3)
תשמ"ו – 1986 6. חוף מרינה 157780 75
מחוז מרכז – חוף דרומי
עיריית ראשון לציון
צו (מס' 3)
תשמ"ג – 1983 1. חוף ראשון לציון –
תחנה מס' 1 (חוף נפרד) 156534 75
תחנה מס' 2 156380 75
תחנה מס' 3 156230 75
תחנה מס' 4 156073 75
מועצה אזורית גן-רווה
1. חוף פלמחים 148020 75
צו תשמ"ג – 1983
צו (מס' 7)
תשמ"ט – 1989 עיריית אשדוד
1. תמר 135580 75
2. לידו 135000 90
3. קייטנות 134500 80
4. אורנים 134800 80
5. רובע י"א 132825 75
צו (מס' 8)
תשמ"ט – 1989 מועצה אזורית באר טוביה
באר טוביה 130250 100
צו (מס' 3)
תשמ"ו – 1986 עיריית אשקלון
1. שמשון 11937 125
2. ברנע (חוף נפרד) 12230 125
3. בר כוכבא 12147 125
4. (נמחק)
צו תשמ"ד – 1984 5. דלילה 120600 125
6. כפר הנופש 11982 50
7. (נמחק

צו (מס' 2)
תשמ"ה – 1985 מועצה אזורית חוף אשקלון
1. ניצנים 128250 75
צו תש"ן – 1990 2. זיקים 113625 75

תוספת שניה
(סעיף 2)
חופים אסורים לרחצה

טור א'
חלקי החוף טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
המרחק במטרים
מועצה אזורית סולם צור
דרומית לחוף בצת 275675 75
עיריית נהרייה
1. אזור נמל אכזיב 271875 175
2. אזור התעשייה 270400 20
3. מעגן סירות 268590 60

צו תשנ"ט נמחק מועצה אזורית חוף הכרמל
צו תשנ"ט נמחק אזור האקוודוקט בקיסריה 213150 150
עיריית חדרה
1. דרומית לחוף גבעת אולגה ("הבריכה") 204600 50
2. מצפון לחוף מיאמר 202200 50
צו תשמ"ג – 1983 עיריית אשדוד
דרומית לנמל אשדוד 136050 200
צו תשמ"ג – 1983 עיריית אשקלון
1. אזור קצ"א והנמל העתיק 117060 2250
2. אזור "הימייה" 120120 350
3. דרומית לגבול שטח השיפוט הצפוני 124180 750
צו תשמ"ג – 1983
צו תשמ"ד – 1984 עיריית תל-אביב
צו (מס' 6)
תשמ"ז – 1987 1. חוף תל-ברוך –
צו (מס' 9)
תשמ"ט – 1989 קטע צפוני 171000 500
קטע דרומי 169000 500
2. צפונית למרינה 166060 40
3. דרומית למרינה 165775 25
4. צפונית מהדולפינריום 164400 100
5. דרומית לחוף צ'רלס קלור 162800 200
6. צפונית לחוף גבעת עליה 161000 150
צו (מס' 5)
תשמ"ו – 1987 מועצה אזורית חוף השרון
אזור תל ארשף כולל קטע חוף שבין שפת הים לבין המצוק 178720 520
צו (מס' 5)
תשמ"ו – 1987 עיריית הרצליה
אזור תל ארשף כולל קטע חוף שבין שפת הים לבין המצוק 178038 162

ז' באייר תשמ"ב (30 באפריל 1982) יוסף בורג
שר הפנים

צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים אסורים בים סוף), תשמ"א – 1981
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו- 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964, אני מצווה לאמור:
1. מקומות רחצה מוכרזים
החלקים בים סוף המפורטים בתוספת הראשונה בטור א', שגבולותיהם מסומנים בין נקודות הציון של מפגש קואורדינטות האורך והרוחב כמפורט בטורים ב' ו- ג', הם מקומות רחצה מוכרזים.
2. מקומות רחצה אסורים
הרחצה בים סוף בכל מקום שגבולותיו מסומנים בין נקודות הציון של מפגש קואורדינטות האורך והרוחב כפי שצוין בתוספת השנייה – אסורה.
3. ביטול
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים רחצה בחופי הים סוף), תשל"ח – 1978 – בטל.

צו תשמ"ז – 1987

תוספת ראשונה
(סעיף 1)

טור א'
חלקי החוף
טור ב'
מנקודת ציון טור ג'
עד נקודת ציון
אילת חוף צפוני מזרחי 147055-884120 146045-884515
חוף צפוני מערבי 145675-884615 145120-884430
חוף אלמוג 142510-880680 142270-880500
מחוז דרום חוף הדקל (דרום) 139505-878040 139355-878070
חוף הדקל (מרכז) 139685-877950 139835-877964

תוספת שניה
(סעיף 2)

טור א'
חלקי החוף
טור ב'
מנקודת ציון טור ג'
עד נקודת ציון
חופים אסורים לרחצה 145675-884611 146045-884515
142510-880680 145120-884430
141500-879739 141738-878293

ג' באב תשמ"א (3 באוגוסט 1981)

יוסף בורג
שר הפנים
צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים המלח, סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים, מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה במקומות רחצה מוכרזים בים המלח), תשמ"ח – 1988
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1, 3 ו- 4 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964, אני מצווה לאמור:
1. הגדרות
בצו זה –
"מקום רחצה מוכרז" – החלקים בים המלח המפורטים בתוספת הראשונה בטור א', שנקודות המפגש בקואורדינטות הרוחב שלהם עם החוף מצוינות בטור ב', במרחק במטרים לאורך החוף משני צידי נקודות המפגש כמצוין בטור ג';
"מקום אסור לרחצה" – בחלקים בים המלח המפורטים בתוספת השני בטור א', שנקודות המפגש בקואורדינטות הרוחב שלהם עם החוף מצוינות בטור ב', במרחק במטרים לאורך החוף משני צידי נקודות המפגש כמצוין בטור ג';
"עונת רחצה" – בתקופה שבין א' בתשרי לבין כ"ט באלול בכל שנה;
"שעות רחצה" – שעות שנקבעו לרחצה על ידי הרשות המקומית והובאו לידיעת הציבור;
"השר" – שר הפנים או מי שהסמיך לכך;
"מפקח רחצה" – אדם שהשר הסמיך לעניין צו זה;
"מציל אחראי", "מציל משנה", "מציל עוזר" – מציל שבידו תעודה מאת שר העבודה המעידה על סיווגו בדרגה כאמור לפי חוק שירות התעסוקה, תשי"ט – 1959, וכן אישור מאת שר הפנים או מי שהסמיך לכך המעיד כי עבר את ההשתלמות בעזרה ראשונה כנדרש בצו זה;
"סדרן או פקח" – אדם שנתמנה בכתב בידי ראש הרשות המקומית שבתחומה מקום הרחצה המוכרז, או שנתמנה בידי שר הפנים או מי שהסמיך לכך להיות סדרן או פקח לעניין ביצוע החוק וכל צו וחוק עזר או הוראה אחרת על פיו;
"מגיש עזרה ראשונה" – אח או אחות מוסמכים וכן אדם שניתנה לו תעודה מאת מגן דוד אדום בישראל כמוסמך להגשת עזרה ראשונה בחוף הים, או אדם שהוסמך להיות חובש על ידי חיל הרפואה של צה"ל ובידו תעודה המוכיחה זאת;
"תחנת הצלה" – שטח מגודר על חוף הים בו ממוקמת סוכת מצילים;
"דגלי סימון" – דגלים בצבע לבן, אדום ושחור המונפים מעל סוכת המציל לציון מצב הים;
"כלי שיט" – אנייה, ארבה, ספינה או סירה לרבות גלשן, אופנוע ים וכלים דומים המשמשים לספורט ימי;
"מתרחץ" – אדם הנמצא במקום רחצה מוכרז בין במים ובין על החוף;
"רכב" – כמשמעותו בסעיף 1 לפקודת התעבורה.
2. שילוט מקום אסור לרחצה
באתרים שהוכרזו "כמקום אסור לרחצה" יוצב שילוט כמפורט בתקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), תשכ"ה – 1965.
3. תחנות הצלה והפעלתן
(א) בעונת רחצה תהיה במקום רחצה מוכרז תחנת הצלה אחת לכל 250 מטר חוף רחצה אלא אם כן קבע מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה תחנת הצלה אחת לפחות בכל מקום מוכרז.
(ב) תחנות הצלה יופעלו בעונת הרחצה, בשעות הרחצה, זולת אם התיר מפקח הרחצה בכתב שלא להפעיל תחנה פלונית לתקופה מסוימת או בשעות מסוימות, הכל כפי שיקבע.
4. השתלמות בעזרה ראשונה
כל מציל יעבור השתלמות בעזרה ראשונה ויקבל מאת שר הפנים או מי שהוא הסמיך לכך אישור על כך; תקפו של האישור כאמור שנתיים מיום הוצאתו.
5. סוכת מצילים
(א) בכל תחנת הצלה תהיה סוכת מצילים שמידותיה, צורתה ואופן הצבתה יהיו כמפורט בתוספת השלישית.
(ב) לא יימצא אדם, פרט למציל או מי שהורשה לכך על ידי מפקח רחצה, בסוכת המצילים.
6. ציוד הצלה
(א) בכל תחנת הצלה יימצא בעונת הרחצה ציוד הצלה כמפורט בתוספת הרביעית.
(ב) ציוד ההצלה יהיה במצב תקין ומוכן לשימוש בכל עת בעונת הרחצה.
(ג) ליד כל תחנת הצלה יהיה מקום אחסנה מתאים לציוד ההצלה.
(ד) מפקח רחצה רשאי לוותר על הימצאות סירת הצלה ומשוטים אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת.
7. תחנת עזרה ראשונה
ליד כל תחנת הצלה תהיה תחנת עזרה ראשונה ובה ציוד עזרה ראשונה, כמפורט בתוספת החמישית, אולם מפקח רחצה רשאי להתיר קיום תחנת עזרה ראשונה אחת שתשרת יותר מתחנת הצלה אחת.
8. חניית רכב
(א) בקרבת מקום רחצה מוכרז יותקן מגרש חנייה לרכב.
(ב) יותקנו דרכי גישה נוחות להולכי רגל ממגרש החניה למקום רחצה מוכרז.
9. איסור הכנסת זכוכית או חומרים אחרים
לא יכניס אדם למקום רחצה מוכרז בקבוקי זכוכית או חומרים העלולים להתפוצץ, להתלקח או לסכן את בריאות הציבור.
10. מתקני תברואה
במקום רחצה מוכרז יותקנו:
(1) ברזי מים לשתיה;
(2) פחי אשפה;
(3) בתי שימוש;
(4) ברזי מים לשטיפת רגליים;
(5) מקלחות פתוחות;
הכל במספר מספיק להנחת דעתו של מפקח הרחצה.
11. ניקיון
מקום רחצה מוכרז יוחזק במצב נקי;
12. שילוט גבולות רחצה
גבולות מקום רחצה מוכרז על החוף יסומנו בשלטים בגודל של 120 x 80 ס"מ, עשויים מחומר בלתי מתבלה ומוצבים בגובה של שני מטרים לפחות מעל לפני הקרקע, בצורה שתבטיח עמידה נגד תלאות מזג האוויר ועליהם כתוב בצבע אדום על רקע לבן "גבול מקום רחצה מוכרז". שטח הרחצה כמים יתוחם במצופים.
13. שילוט מקום מוכרז
מקום רחצה מוכרז יסומן בשלטים כאמור בסעיף 13 הנראים לעין ובמספר מספיק שעליהם כתוב "מקום רחצה מוכרז".
14. הוראות בטיחות שילוט
במקום רחצה מוכרז יוצב שלט הכולל הוראות בטיחות למתרחצים כמפורט בתוספת השישית; ההוראות תהיינה בעברית, ערבית ואנגלית.
15. ציון מקומות אסורים בתוך מקום רחצה מוכרז
(א) נמצא במקום רחצה מוכרז קטע אשר הרחצה בו מסוכנת באופן קבוע, יסומן אותו קטע על ידי שלטים כאמור בסעיף 13 שעליהם כתוב בצבע שחור על רקע לבן "בקטע זה הרחצה אסורה".
(ב) מפקח רחצה רשאי לחייב גידור ונקיטת אמצעים נוספים למניעת הרחצה באותו קטע.
16. איסור או הגבלת הרחצה במקום מוכרז
(א) החליט מציל כי הרחצה במקום רחצה מוכרז מסכנת את בטיחותם של המתרצים בגלל מצב הים, רשאי הוא לאסור את הרחצה בו ויציין את האיסור על ידי הנפת דגלים שחורים במספר מספיק כדי שייראו בבירור בכל מקום בו, כולל סוכת המציל.
(ב) מציל רשאי לאסור את הרחצה כאמור בסעיף קטן (א) בכל קטע ממקום הרחצה המוכרז.
17. שימוש בדגלי סימון
(א) מציל יסמן את מצב הים השורר בשעות הרחצה על ידי הנפת דגלי סימון מעל סוכת המציל כמפורט להלן:
(1) דגל לבן – לציון כי הרחצה מותרת;
(2) דגל אדום – לציון כי הרחצה מותרת כהגבלה;
(3) דגל שחור – הרחצה אסורה.
(ב) משהניף מציל דגל שחור, עליו להורות למתרחצים לצאת מהמים.
(ג) לא יונף כל דגל מעל סוכת מצילים שלא בשעות הרחצה.
(ד) בתחנת הצלה אשר בה יותר ממציל אחד, יקבע את סוג הדגל אשר יונף מעל סוכת המצילים המציל האחראי לתחנה או הממונה על המצילים באותה תחנת הצלה.
18. הגבלת משחקים וספורט
(א) במקום רחצה מוכרז ייקבע מקום מיוחד למשחקי כדור ולספורט.
(ב) לא ישחק אדם, במשחקי כדור ולא יעסוק בספורט אלא במקום שנקבע לכך.
19. סמכויות מפקח רחצה
(א) מפקח רחצה רשאי בכל עת להיכנס לכל מקום רחצה מוכרז כדי לבדוק אם נתמלאו הוראות צו זה.
(ב) נוכח מפקח רחצה כי לא נתמלאה הוראה מהוראות צו זה, למעט הוראות הסעיפים 16(ג) ו- 18(ב), יודיע על כך מיד לשר או למי שהוסמך לכך.
(ג) מפקח רחצה רשאי, לאחר התייעצות עם קצין רישוי ארצי במטה הארצי של משטרת ישראל, עם מהנדס תברואה ראשי במשרד הבריאות והרשות המקומית שבתחומה נמצא מקום הרחצה, לאסור את הרחצה במקום מוכרז לתקופה שלא תעלה על ארבעה-עשר ימים, אם נוכח שדרוש לעשות כן מטעמי בטיחות או תברואה.
20. מניעת כניסת כלי שייט
לא ישיט אדם כלי שיט במקום רחצה מוכרז אלא לצורכי הצלת אדם או לפיקוח על הרחצה, וכן באזור של 50 מטרים לאורך החוף מקצה כל גבול של "מקום רחצה מוכרז" ובתחום של 300 מטרים מנקודת שפל המים.
21. תקן מצילים
(א) בכל תחנת הצלה ימצא בשעות הרחצה מציל אחד בדרגת מציל משנה לפחות.
(ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב הימצאותם של מצילים במספר גדול יותר או מסוג שונה.
22. חובות מציל
אלה חובותיו של מציל:
(1) להבטיח שהמתרחצים יתרחצו במים בגבולות המקומות המוכרזים בלבד;
(2) למנוע את הרחצה במקומות ובזמנים אסורים;
(3) למנוע מהמתרחצים לצאת מתחום מקום הרחצה המוכרז במים;
(4) להגיש עזרה במים לזקוקים לה;
(5) להגיש עזרה ראשונה לנזקקים עד שיוחלף על ידי מגיש עזרה ראשונה;
(6) לשמור על סוכת ההצלה וציוד ההצלה וכן להבטיח תקינותם בכל עת.
23. איסור עיסוק על ידי מציל
(א) לא יעסוק מציל הן בתמורה והן שלא בתמורה במקום רחצה מוכרז בהשכרת סירות הצלה, בלימוד התעמלות ולימוד שחיה.
(ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לאשר למציל בחוף רחצה מוכרז לעסוק גם כמגיש עזרה ראשונה ובתנאי שהמציל מוסמך גם כמגיש עזרה ראשונה.
24. סמכויות מציל
מציל ראשי –
(1) לצוות על המתרחץ לצאת מהים וכן להוציא מתרחץ מהים אם, לדעתו, המתרחץ נתון בסכנה או מפריע למתרחצים אחרים;
(2) להורות למתרחץ בכל עניין שעשוי לדעתו למנוע סכנה לחייו או לחיי מתרחצים אחרים.
25. סימון היכר למציל
מציל ילבש בשעת תפקידו תלבושת שתאפשר לקהל המתרחצים לזהותו בקלות.
26. תקן סדרנים או פקחים
(א) במקום רחצה מוכרז יימצא סדרן או פקח אחד לכל 250 מטר בחוף רחצה.
(ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים, ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של סדרנים או פקחים במספר גדול יותר לפי שיקול דעתו.
27. חובות סדרן או פקח
אלה החובות של סדרן או פקח:
(1) להשגיח על הסדר הטוב במקום רחצה או בסמוך לו;
(2) למנוע הצבת אוהל, כסא מרגוע, עגלה, פרט לעגלות נכים או עגלת ילדים, ודוכני מכירה העלולים להפריע לנוחיות המתרחצים או לשלומם.
28. סמכויות סדרן או פקח
סדרן או פקח רשאי –
(1) להרחיק ממקום הרחצה המוכרז כל אוהל, כסא מרגוע, עגלה, פרט לעגלת נכים או עגלת ילדים, דוכן מכירה, מכשיר ספורט או כל חפץ העלול להפריע לשלומם או ביטחונם של המתרחצים או שמשתמשים בו בניגוד להוראות החוק או הצווים על פיו;
(2) לעשות כל פעולה אחרת הדרושה לו במידה סבירה למילוי תפקידיו.
29. סימן היכר לסדרן או פקח
סדרן או פקח יענוד סרט על זרועו בצבע ירוק ברוחב של 8 ס"מ לפחות שעליו כתובה בצבע שחור המלה "סדרן" או "פקח רחצה".
30. תקן של מגיש עזרה ראשונה
(א) בכל תחנת עזרה ראשונה יימצא בשעות הרחצה מגיש עזרה ראשונה. ואולם מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לאשר בכתב הימצאותם של מגישי עזרה ראשונה כאמור אך ורק בחלק משעות הרחצה.
(ב) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים ובין אם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותם של מגישי עזרה ראשונה במספר גדול יותר.
(ג) מפקח רחצה רשאי, בין באופן כללי או בימים מסוימים, ואם לדעתו נסיבות מיוחדות מצדיקות זאת, לחייב בכתב הימצאותו של רופא בימים בהם לדעתו מספר המתרחצים מחייב זאת.
31. תחילה
תחילתו של צו זה 90 ימים מיום פרסומו.

תוספת ראשונה
(סעיף 2)
מקומות רחצה מוכרזים
מועצה אזורית תמר
טור א'
חלקי החוף טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
המרחק במטרים
1. חוף עין גדי 096205 100
2. חניון עין גדי 096005 150
3. חמי מזור 092000 50
4. מלון צל הרים 067835 25
5. מלון לוט 067555 25
6. עין בוקק צפון 067400 50
7. חוף עין בוקק מרכז 067305 75
8. חוף מרפא עין בוקק 067225 30
9. מלון מוריה 064535 40
10. חוף חמי זוהר (צפון) 064255 75
11. חוף מרחצאות חמי זוהר 064055 50
תוספת שניה
(סעיף 3)
מקומות אסורים לרחצה
טור א'
חלקי החוף
טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
המרחק במטרים
1. צפונית לעין גדי 098900 1700
2. הקטע שבין עין גדי לחמי מזור 093950 1900
3. הקטע שבין חמי מזור ועד לקטע היבשתי שבאזור מצדה 085225 6725
4. מדרום לקטע היבשתי עד לאזור חופי עין בוקק 069750 1750
5. דרומית לחופי חמי זוהר ועד אזור התפעול של חב' ים המלח 060500 2000
תוספת שלישית
(סעיף 6)
סוכת מצילים –
(1) תוצב כמבנה על עמודים כשרצפתה בגובה של לפחות 2 מטר מעל לפני הקרקע.
(2) מידותיה יהיו: לא פחות מ- 1.50 מטר אורך ורוחב, ו- 2 מטר גובה.
(3)תהיה פתוחה לצד הים בצורה שתאפשר תצפית טובה לכל השטח ברדיוס של 125 מטר.
(4) יעלו עליה במדרגות נוחות עם מעקה.
(5) תכוסה בגג ותצויד בסוכך, בוילון או באביזרים אחרים שיאפשרו ראייה טובה גם בשעות שבהן השמש נמצאת מול החוף.
(6) תגודר מסביב להרחקת קהל המתרחצים ממנה.
(7) ייקבע בה או בסמוך לה תורן בגובה 6 מטרים לפחות מעל פני הקרקע והמצויד באביזרים שיאפשרו החלפת דגלים נוחה ומהירה.

תוספת רביעית
(סעיף 7)
ציוד הצלה
(1) רמקול
(2) משקפת 6 * 30.
(3) דגלי סימון בצבע לבן, שחור ואדום במידות 40 * 60 ס"מ.
(4) 2 שמיכות.
(5) כיסא המאפשר צפייה נוחה ויעילה.
(6) גלגל הצלה עשוי משעם או חומר דומה אחר.
(7) סירת הצלה שאורכה 4.50 מטרים לפחות, רוחבה 1.35 מטר וגובהה 0.20 מטר.
(8) 2 משוטים לכל סירת הצלה, עשויים מעץ, או מחומר אחר המתאים לחתירה, שאורך של אחד מהם לא יפחת מ- 3.45 מטרים.
(9) חצובה לסירת הצלה.
(10) ערכת החייאה למבוגרים וילדים.
(11) ערכת חמצן ניידת הכוללת:
1. מיכל לחמצן אלומיניום D 1 יחידה
2. ווסת חמצן למכשיר נייד 1 יחידה
3. צינור לחמצן משקפיים 1 יחידה
4. מפתח למיכל חמצן 1 יחידה
5. תיק בד למיכל חמצן 1 יחידה

תוספת חמישית
(סעיף 8)
ציוד בתחנת עזרה ראשונה
א. ציוד כללי
1. ארון פח 2 דלתות 1 יחידה
2. כסא 1 יחידה
3. ספת טיפולים 1 יחידה
4. עגלה ו/או שולחן טיפולים 1 יחידה
5. שלט תחנה עזרה ראשונה 1 יחידה
ב. חבישה
1. אגד "2 20 יחידות
2. אגד "3 30 יחידות
3. אגד "4 20 יחידות
4. אספלנית "2 2 יחידות
5. חוסם עורקים 2 מטר 2 יחידות
6. משולש בד 30 יחידות
7. סד פלסטי ליד 10 יחידות
8. סיכות בטחון 10 יחידות
9. ערכת תרמיל חובש המכילה: 1 יחידה
א) אגד "3 10 יחידות
ב) אספלנית ניר "1 1 יחידה
ג) גזה בוזלין, סטרילית 1 יחידה
ד) חוסם עורקים 2 מטר 2 יחידות
ה) מספריים לעזרה ראשונה 1 יחידה
ו) משולש בד 10 יחידות
ז) סד פלסטי ליד 1 יחידה
ח) סיכות בטחון 10 יחידות
ט) סרט שרוול מגיש ע"ר 1 יחידה
י) עט כדורי 1 יחידה
יא) פד גזה סטרילי "3 X "3 20 יחידות
יב) פד לחיטוי עור 12 יחידות
יג) פנס כיס 1 יחידה
יד) פנקס שורות קטן מס' 1 1 יחידה
טו) תחבושת שדה אישית קטנה 8 יחידות
טז) תחבושת שדה בינונית 2 יחידות
יז) תחבושת לכוויות 2 יחידות
יח) תיק ריק לחובש 1 יחידה.
10. פד גזה "3 X "3, סטרילי 200 יחידות
11. צמר גפן, 100 גרם 0.5 ק"ג
12. תחבושת שדה אישית 30 יחידות
13. תחבושת שדה בינונית 5 יחידות
ג. חמצן
1. ערכת מיכל חמצן המכילה: 1 יחידה
א) וסת למיכל חמצן 1 יחידה
ב) מיכל חמצן "H" 1 יחידה
ג) מסכת חמצן 40% 1 יחידה
ד) מרטיב לחמצן, דגם חדש 1 יחידה
ה) צינור לחמצן, משקפיים 1 יחידה
ו) צינור פלסטי לחמצן 1 יחידה
ז) אטם (שייבה) לחמצן 2 יחידות

ד. ציוד החייאה
1. ערכת הנשמה לילדים, המכילה: 1 יחידה
א) מנתב אוויר מס' 00 100 יחידה
ב) מנתב אוויר מס' 0 1 יחידה
ג) מסכה לתינוק מס' 0 1 יחידה
ד) מפוח לילד 250 סמ"ק 1 יחידה
ה) צינור מאריך להעשרת חמצן 1 יחידה
ו) קטטר שאיבה מס' 8 2 יחידות
ז) קטטר שאיבה מס' 18 2 יחידות
ח) תיק לערכה ריק 1 יחידה
2. ערכת הנשמה למבוגרים המכילה 1 יחידה
א) מפוח 1,000 סמ"ק 1 יחידה
ב) מסכה להנשמה מס' 2 2 יחידה
ג) מסכה להנשמה מס' 5 1 יחידה
ד) מנתב אוויר מס' 1 1 יחידה
ה) מנתב אוויר מס' 2 2 יחידות
ו) מנתב אוויר מס' 3 1 יחידה
ז) משאבת רגל 1 יחידה
ח) קטטר שאיבה מס' 8 2 יחידות
ט) קטטר שאיבה מס' 18 2 יחידות
י) תיק לערכה, ריק 1 יחידה
ה. ציוד רפואי
1. מדחום 2 יחידות
2. מספריים לחומר עם כפתור 1 יחידה
3. קיסם עץ 50 יחידות
4. שפדל עץ 12 יחידות
5. שקית קירור 2 יחידות
6. ערכת תרמיל רופא לחופי רחצה המכילה: 1 יחידה
א) תרופות
1) אדרינאלין 1 מ"ג 2 אמפ'
2) אופטאלגין 500 מ"ג 50 טבל'
3) אמינופילין 250 מ"ג 2 אמפ'
4) אטרופין 1 מ"ג 2 אמפ'
5) נאטר ביקארבונט 7.5% – 50 מ"ל 2 אמפ'
ב) ציוד רפואי
1) חוסם ורידים 70 ס"מ 1 יחידה
2) מד-לחץ דם עם שעון 1 יחידה
3) מזרק 2 סמ"ק עם מחט ח.פ. 5 יחידות
4) מזרק 5 סמ"ק עם מחט ח.פ. 5 יחידות
5) מזרק 10 סמ"ק עם מחט ח.פ. 3 יחידות
6) מזרק 50 סמ"ק ח.פ. 1 יחידה
7) מחט לואר 1.5 X 21 ח.פ. 1 יחידה
8) מספריים כירורגיות ישרות 10/15 1 יחידה
9) משוריות לאמפולות 5 יחידות
10) סטטוסקופ 1 יחידה
11) פנצטה כירורגית 10/15 1 יחידה
12) פנצטה לגוף זר 1 יחידה
13) קטטר אינטרקאט מס' 14 1 יחידה
ג) ערכות
1) ערכת עירוי (עם תמיסת הרטמן) הכולל: 1 יחידה
(א) אספלנית ניר "1 1 יחידה
(ב) חוסם ורידים 1 יחידה
(ג) מערכת לעירוי נוזלים 1 יחידה
(ד) פד גזה "3 X "3, סטרילי 3 יחידות
(ה) פד לחיטוי עור 2 יחידות
(ו) צינור ונפלון מס' 18 2 יחידות
(ז) תמיסת הרטמן 1 ליטר 1 א.מ.
2) ערכת עירוי עם תמיסת גלוקוז 5% 1 יחידה
(א) אספלנית "1 1 יחידה
(ב) חוסם ורידים 70 ס"מ 1 יחידה
(ג) מערכת לעירוי נוזלים 1 יחידה
(ד) פד גזה "3 X "3, סטרילי 3 יחידות
(ה) פד לחיטוי עור 2 יחידות
(ו) צינור ונפלון מס' 18 2 יחידות
(ז) תמיסת דקסטרוז 5% – 500 מ"ל 1 א.מ.
3) תרמיל ריק 1 יחידה
ו. ציוד רפואי – משקי
1. אגן מוגלה פלסטי 2 יחידות
2. אלונקה 4 יחידות
3. בקבוק שתן פלסטי 1 יחידה
4. כוסית לשטיפת עין 1 יחידה
5. מעמד לרגל 1 יחידה
6. צנצנת למדחום 2 יחידות
7. שמיכה 2 יחידות

ז. תמיסות ומשחות
1. בנזין 0.5 ליטר
2. כוהל 70% 500 מ"ל
3. וזלין בשפופרת 15 גרם 1 א.מ.
4. תמיסת "סאביור" 0.5 ליטר 1 א.מ.
5. תמיסת "פולידין" 1 ליטר 1 א.מ.
ח. טפסים
1. טופס בדיקה וטיפול 1 יחידה
2. יומן טיפולים 1 יחידה

תוספת שישית
(סעיף 15)
הוראות בטיחות למתרחצים בים המלח
להלן פירוט ההוראות למתרחצים:
א. הימנע מצלילה או קפיצה.
ב. אין לטבול את הראש במים.
ג. רד תחילה למצב ישיבה ואחר כך שכב על גבך.
ד. אל תתיז מים על עצמך ועל חבריך.
ה. אסור לשתות מי ים המלח, אם בלעת מים פנה מיד למציל / מגיש עזרה ראשונה לקבלת טיפול.
ו. הרבה בשתיית מים.
ז. הכנס למים בעזרת הגשרונים (אם ישנם).

צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כינרת ובנהר הירדן), תשל"ח – 1978 (5ב)

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 1 ו- 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד – 1964, אני מצווה לאמור:

1. (א) החלקים בחוף ים כינרת המפורטים בסעיפים א' ו- ב' בתוספת הראשונה בטור א' שנקודות מפגש קואורדינטות הרוחב והאורך שלהם עם החוף צוינו בטורים ב' ו- ג' והמרחק במטרים לאורך החוף משני צדי נקודות המפגש כאמור, כמצוין בטור ד' – הם מקומות רחצה מוכרזים.
(ב) השטח של נהר הירדן שמרכזו נקודת הציון המפורטת בסעיף ב' בתוספת הראשונה ובמרחק
המצוין לצדו – הוא מקום רחצה מוכרז.
2. הרחצה בכל מקום לאורך חופי ים כינרת ובנהר הירדן בין נקודות המפגש של קואורדינטות האורך והרוחב כפי שצוין בתוספת השניה – אסורה.
3. צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כינרת ובנהר הירדן ), תשל"א – בטל.
4. לצו זה ייקרא "צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כינרת ובנהר הירדן), תשל"ח – 1978.

תוספת ראשונה
(סעיף 1)

א. ים כינרת (הגדה המערבית)

טור א'
חלקי החוף טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
קואורדינטות אורך טור ד'
מרחק במטרים
מועצה אזורית עמק הירדן
כרי דשא 252650 201000 40
נוף גינוסר 249900 199500 50
מפרץ אמנון תחנה מס' 1
צו (מס' 4) תשמ"ח 1988 255220 206020 50
מועצה מקומית מגדל
תמר 249200 200200 15
אילנות 249100 199450 25
עירית טבריה
רון 244650 200900 25
תכלת 244375 201100 20
השקט 244350 201100 20
לידו
צו תשנ"ו – 1996– נמחקה
גלי כינרת 243225 201250 20
גיא 242700 201350 40
סירונית 242500 201350 25
עירוני תחנה 1 242100 201500 50
עירוני תחנה 2 242000 201550 50
גני חמת 241700 201650 30
חוף נפרד
צו תשמ"ג- 1983 24385 201150 15
מועצה אזורית עמק הירדן
אוהלו 236000 20400 25
צמח
צו תשמ"ו- 1986 234600 205150 75
ים כינרת הגדה המזרחית
משק עין גב 243200 209900 40
חניון עין גב 241750 210150 60
האון 237100 208500 60
מעגן 234700 206000 25
מועצה אזורית גולן
צו תשמ"ד- 1984
חוף דוגית
צו תשנ"ו- 1996 250970 210970 75
חוף לבנון
צו תשנ"ו- 1996
247754 210750 50
חוף כינר
צו תשנ"ט- 1999 210450 251800 150
מועצה מקומית כינרת
צו תש"ן- 1990
צינברי 237900 203360 70

ב. נהר הירדן
מועצה אזורית עמק הירדן
דגניה א' 23204/23515 – 40

תוספת שניה
(סעיף 2)

ג. שטחים אסורים לרחצה בכינרת

טור א'
חלקי החוף טור ב'
קואורדינטות רוחב טור ג'
קואורדינטות אורך טור ד'
מרחק במטרים
הגדה המערבית
מכפר נחום עד הכניסה לכרי דשא
245150 עד 252800
204500 עד 201250
מזח הדייגים גינוסר 250380 199600
ממגדלא עד גן הרוסים 247500 עד 246500 198850 עד 199300
מזח הדייגים טבריה 244800 200800
חמי טבריה רבי מאיר בעל הנס עד גני מנורה
241650 עד 241350
201650 עד 202000
בית קברות כינרת 236250 עד 236000 203850 עד 204000
צוק בית ירח 235750 עד 235250 204100 עד 204350
הגדה המזרחית
מזח עין גב 243400 209900
מהאון לבית הצנחן במעגן 236750 עד 23500 208300 עד 206650
מבניין המועצה מערבה 234700 עד 234600 205050 עד 204250
ממזרח לחוף צמח עד גבול מעגן 234700 עד 234600 206000 עד 205300

ז' בסיוון תשל"ח (12 ביוני 1978) יוסף בורג
שר הפנים

צו בדבר הסדרת מקומות רחצה ציבוריים (יהודה ושומרון)
(מס' 280),תשכ"ח – 1968
(קמצ"מ תשכ"ט 568, תשל"ג, 1124)

הואיל והנני סבור שהדבר דרוש לצורך קיום הסדר הציבורי והממשל התקין, הנני מצווה בזה לאמור:

1. הגדרות
בצו זה –
"ילד" – אדם שלא מלאו לו שתים עשרה שנה.
"מקום רחצה" – חלק של חוף ים, נהר, ברכה, אגם או כל מקום בו זורמים מים בין מעל ובין מתחת לפני הקרקע.
"מציל" – מי שנתמנה על ידי הרשות המוסמכת או מטעמה כמציל לעניין צו זה.
"פקח" – מי שנתמנה על ידי הרשות המוסמכת או מטעמה כפקח לעניין צו זה.
"צו זה" – לרבות תקנות שהוצאו לפני הצו.
"רשות מוסמכת" – מי שיתמנה על ידי או מטעמי לשמש כרשות מוסמכת לעניין צו זה.
"שוטר" – מי שנתמנה עם כוחות המשטרה כמשמעותם בצו בדבר כוחות משטרה הפועלים בשיתוף עם צה"ל (יהודה ושומרון)(מס' 52), תשכ"ז – 1967.
2. איסור רחצה
לא יתרחץ אדם אלא במקום רחצה מורשה.
3. קביעת מקומות רחצה מורשים
הרשות המוסמכת רשאית לקבוע בצו מקום או מקומות רחצה מורשים וכן להתנות את הרחצה בהם בתנאים שייראו לה.
4. רחצה נפרדת
הרשות המוסמכת רשאית לקבוע מקומות רחצה מורשים נפרדים לסוגי בני אדם שונים, או לקבוצות בני אדם שונות, הכל לפי שיקול דעתה המוחלט.
5. שילוט
כל מקום רחצה מורשה יסומן בשלט בשפות העברית והערבית.
6. מינוי פקחים ומצילים
הרשות המוסמכת רשאית למנות פקחים ומצילים לשם ביצוע הוראות צו זה והתקנות שהותקנו על פיו.
7. איסור רחיצת בעלי חיים
(א) לא יכניס אדם בעל חיים למקום רחצה מורשה ולא יאפשר אדם לבעל חיים הנמצא בפיקוחו להיכנס למקום רחצה מורשה אלא במקום ובתנאים שייקבעו על ידי הרשות המוסמכת.
(ב) לא ירחץ אדם בעל חיים במקום רחצה מורשה ולא יאפשר אדם לבעל חיים הנמצא בפיקוחו לרחוץ במקום רחצה מורשה, אלא במקום ובתנאים שייקבעו על ידי הרשות המוסמכת.

8. פיקוח על ילדים
לא ירשה אדם לילד הנמצא בפיקוחו או המתלווה אליו, להתרחץ, אלא במקום רחצה מורשה.

9. תקנות
רשות מוסמכת רשאית להתקין תקנות לשם –
(1) קביעת אמצעים לשמירת הבטיחות והתברואה במקומות רחצה מורשים, לרבות מתקנים ומבנים הדרושים בקשר לכך.
(2) סדרים לשימוש במקום רחצה מורשה, לרבות איסור הרחצה בו בזמנים ובנסיבות שיש בהם משום סכנה לבטיחותם ולבריאותם של המתרחצים.
(3) איסור או הגבלת פעולה במקום רחצה מורשה שלדעתו עלולה להפריע לרחצה.
(4) דרכי הפיקוח על סדרים ואיסורים כאמור.
(5) שירותם, סמכויותיהם, חובותיהם של סדרנים פקחים, מצילים ומגישי עזרה ראשונה, שיתמנו לעניין ביצוע צו זה, או כל תקנה או הודעה שניתנה על פיו, וכן דרכי פעולתם.
(6) תקנים של סדרנים פקחים מצילים ומגישי עזרה ראשונה שיוצבו במקום רחצה מורשה.
(7) הבטחת הניקיון במקום רחצה מורשה.
(8) שמירת הסדר בין המתרחצים הן במים והן מחותה להם במקום רחצה מורשה.
(9) הסדרת משחקי ספורט המים, התעמלות בקבוצות, משחקים קבוצתיים, ומשחקים בכדור במקום רחצה מורשה.
(10) הסדרת השיט במקום רחצה מורשה או בסביבתו למניעת הפרעות לרחצה.
(11) איסורה או הגבלתה של כניסת בעלי חיים למקום רחצה מורשה.
(12) הסדרת השימוש במלתחות, מקלחות ובתי שימוש במקום רחצה מורשה.
(13) סדרי התפשטות והתלבשות במקום רחצה מורשה.
(14) קביעת דמי כניסה וחניה למקום רחצה מורשה בעד השירותים הניתנים בו או בסביבתו.
(15) הסדרת כל דבר ועניין הנחוצים לביצועו של צו זה.

10. אצילת סמכויות (תיקון תשל"ג)
הרשות המוסמכת רשאית להאציל כל אחת מסמכויותיה לכל אדם, זולת הסמכות להתקין תקנות.

11. איסור רחצה במקום רחצה מורשה
הרשות המוסמכת רשאית לאסור על כל אדם את השהיה או הרחצה במקום רחצה מורשה, באופן כללי או במקרה מסוים, או להתנות שהיה או רחצה זו בתנאים מסוימים, לפי שיקול דעתה המוחלט.

12. סמכות מעצר זמנית
נדרש אדם על ידי פקח או מציל לזהות את עצמו ולא זיהה עצמו להנחת דעתם – רשאים הם לעוצרו עד בוא שוטר למקום ולא יותר מאשר למשך 3 שעות מעת מעצרו.

13. עבירות
כל אדם המפר צו זה או הפועל בניגוד לו, או אינו נשמע להוראה חוקית של פקח או מציל, דינו מאסר חודשיים או קנס – 500 לירות או שני העונשים כאחד.

14. שמירת דינים
צו זה בא להוסיף על כל דין ועל כל תחיקת בטחון ולא לגרוע מהם.

תחילת תוקף
תחילתו של צו זה ביום כ"ב באלול תשכ"ח (15 בספטמבר 1968)

השם
צו זה יקרא "צו בדבר הסדרת מקומות רחצה ציבוריים (יהודה ושומרון)(מס' 280), תשכ"ח – 1968".

רפאל ורדי תא"ל
מפקד אזור יהודה ושומרון

תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על-ידי רשויות מקומיות), התשכ"ה – 19651
בתוקף סמכותי לפי סעיף 2 לחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964, אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות (תיקון התשמ"ד)
בתקנות אלה
"מקום אסור לרחצה" – מקום שהרחצה בו נאסרה בצו לפי סעיף 1 לחוק.
2. הצבת שלטים (תיקון התשמ"ד)
רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום אסור לרחצה תציב במקום כאמור שלטים לציין דבר האיסור במקומות הנראים לעין במספר מספיק כדי שיראו בבירור את הכתוב בהם מכל נקודה במקום הרחצה האסור.
3. צורת השלט (תיקון התשל"ח)
צורת השלטים שיוצבו תהיה כדלהלן:
(1) הוא ייעשה מחומר בלתי-מתבלה, בצורה מלבנית וגדלו יהיה 80 X 120 לפחות;
(2) הוא יהיה צבוע בצבע לבן ויהיה כתוב בעברית, ערבית ואנגלית בתוספת סימן גולגולת-אדם בצבע אדום.
3 א'. שילוט גבולות מקום אסור לרחצה (תיקון תשמ"ד)
רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום אסור לרחצה תציב שלטים לציון גבולותיו.
3 ב'. צורת שלט גבולות (תיקון תשמ"ד)
צורת שלט לציון גבול מקום אסור לרחצה תהיה כדלהלן:
(1) הוא ייעשה מחומי בלתי מתבלה, בצורה מלבנית וגודלו יהיה 80 X לפחות;
(2) השלט יהיה כתוב בצבע אדום על רקע לבן ובו יאמר בעברית, ערבית ואנגלית: "גבול מקום אסור לרחצה";
(3) על השלט יסומן חץ המצביע על כיוון מרכז המקום האסור לרחצה.
4. אופן הצבת השלט
שלט יוצג על מיתקן בגובה של שני מטרים לפחות מעל לפני הקרקע בצורה שתבטיח עמידה נגד תלאות מזג האוויר.
5. תחילה
תחילתן של תקנות אלה היא כתום שלושים יום מיום פרסומן ברשומות.
6. השם
לתקנות אלה ייקרא "תקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), התשכ"ה – 1965".
י"ג בניסן התשכ"ה (15 באפריל 1965)
חיים משה שפירא
שר הפנים
חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז – 1997
1. הגדרות
בחוק זה –
"חוף הים" – (1) רצועת קרקע, ברוחב של 100 מטרים, לאורך הים מנקודת גאות המים שבחוף;
(2) ברצועת קרקע, כאמור בפסקה (1), שבה מצוי מקום רחצה מוכרז, כמשמעותו בחוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964 1 – כל תחום מקום הרחצה המוכרז, אף אם הוא חורג מרוחב של 100 מטרים, למעט דרכים שהוסדרו על פי חיקוק, תחומים שהוכרזו כנמל לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א- 1971 2 , וחניונים;
"ים" – ים התיכון, ים סוף, ים המלח, ים כינרת;
"רכב" – (1) כמשמעותו בפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 3 )להלן – פקודת התעבורה, (ובין היתר, טרקטורון, ג'יפ או רכב שדה בדומה לו ואופנוע, למעט אופניים;
(2) רכב כאמור בפסקה (1) גם כשהוא משמש לרוכלות;
"השר" – שר הפנים.
2. איסור נהיגה בחוף הים
לא ינהג אדם ברכב בחוף הים.
3. סייגים לנהיגה בחוף הים
על אף הוראת סעיף 2, רשאי אדם שהורשה לכך לנהוג ברכב בחוף הים לאחת ממטרות אלה:
(1) שמירה על בטחון הציבור ועל בטחון המדינה;
(2) ביצוע משימות שיטור על פי דין;
(3) פיקוח והצלה;
(4) מתן שירותים בתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך בכתב על ידי ראש הרשות המקומית הנוגעת בדבר;
(5) מתן שירותים מחוץ לתחום רשות מקומית – ובלבד שהנוהג ברכב הורשה לכך על ידי הממונה על המחוז;
(6) מטרה אחרת שאישר השר בצו.
4. הסמכת מפקחים
(א) השר רשאי להסמיך מפקחים לעניין חוק זה מקרב עובדי משרדו, ומתוך רשימות פקחים ומפקחים שהגישו לו רשויות מקומיות ואיגודי ערים שעיקר עיסוקם שמירה על איכות הסביבה.
(ב) השר לאיכות הסביבה רשאי להסמיך מפקחים לעניין חוק זה מקרב עובדי משרדו ומתוך רשימות שהגישו לו –
(1) מינהל מקרקעי ישראל והקרן הקיימת לישראל – של המוסמכים לפעול לפי חוק מקרקעי ציבור) סילוק פולשים, התשמ"א – 1981;
(2) רשות הגנים הלאומיים ורשות שמורות הטבע, של פקחים שמונו לפי חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ב – 1992.
(3) רשויות נחל – של עובדים המוסמכים לפעול לפי חוק רשויות נחלים ומעיינות, התשכ"ה – 1965;
(4) רשות העתיקות – של עובדים המוסמכים לפעול לפי חוק העתיקות, התשל"ח – 1978.
5. הכשרת מפקחים
לא יתמנה מפקח לפי חוק זה אלא אם כן קיבל הכשרה מתאימה כפי שנקבע על ידי השר והשר לאיכות הסביבה, לפי העניין, בתיאום עם השר לביטחון פנים.
6. סמכויות מפקחים
(א) לשם פיקוח על ביצוע הוראות לפי חוק זה, רשאי מפקח –
(1) לדרוש מכל אדם שיש לו חשש סביר כי עבר על הוראות חוק זה להזדהות בפניו ולהציג בפניו מסמכים הקשורים לקיום הוראות חוק זה;
(2) להיכנס, בכל עת סבירה, לכל מקום שיש לו חשש סביר שבו מתבצעת עבירה בניגוד להוראות סעיף 2, או שבו מצוי רכב שיש חשש שנעברה בו עבירה או שבו מצוי אדם שנהג ברכב ויש חשש שעבר עבירה כאמור; ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על פי צו של בית משפט ובליווי שוטר.
(ב) לשם גילוי עבירה לפי חוק זה יהיו למפקח סמכויות חקירה המסורות לקצין משטרה לפי סעיפים 2 ו- 3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927, וכן סמכויות של שוטר לבקש מבית משפט צו חיפוש ולבצעו לפי סעיפים 23 ו- 24 (א) (1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969; הוראות חיקוקים אלה יחולו על חקירה, חיפוש ותפיסת חפצים כאילו נערכו בידי קצין משטרה או שוטר, לפי העניין.
(ג) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ב), חיפוש שנערך על ידי מפקח לפי סעיף קטן (ב), ייעשה בנוכחותו של שוטר.
7. עונשין
הנוהג ברכב בחוף הים בניגוד להוראות סעיף 2, דינו – קנס כאמור בסעיף 61 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1997.
8. פסילת רשיון נהיגה
היה לשוטר יסוד סביר להניח כי אדם נהג ברכב בניגוד להוראות חוק זה ובאופן שיש בו כדי לסכן חיי אדם או לגרום פגיעה ניכרת בסביבה, יודיע על כך לקצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, והקצין רשאי לפסול אותו אדם, בצו, מלהחזיק ברשיון נהיגה לאותו סוג של רכב שבו נעברה העבירה, לתקופה של 30 ימים מיום שנמסר לו הצו, והוראות סעיפים 49,48 ,47 ו- 50 לפקודת התעבורה יחולו בהתאם.
9. ביצוע ותקנות
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובלבד שתקנות בעניינים שהשר לאיכות הסביבה, השר לביטחון פנים או שר התחבורה ממונים עליהם – יותקנו בהסכמתם.
10. שמירת דינים
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין.
צו איסור נהיגה ברכב בחוף הים (נגישות לנכים), התשנ"ז – 1997

בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 (6) לחוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז – 1997 (להלן – חוק), אני מצווה לאמור:
1. הגדרות
בצו זה –
"נכה" – מי שיש לו מחלה, ליקוי גופני או מוגבלות אחרת, המשפיעים באופן משמעותי על יכולתו להגיע לחוף הים, או לשירותי חוף הים;
"מפקח" – מי שהוסמך למפקח לפי סעיף 4 לחוק;
"מתרחץ" – אדם הנמצא במקום רחצה בין במים ובין על החוף.
סייג לאיסור נהיגה בחוף הים
2. (א) על אף האמור בסעיף 2 לחוק, רשאי אדם לנהוג ברכב בחוף הים כדי לאפשר לנכה להגיע
לחוף או לצאת ממנו, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1) הנהיגה בחוף הים איננה מהווה סכנה למתרחצים;
(2) הנהיגה איננה פוגעת בערכי נוף וטבע, ארכיאולוגיה, היסטוריה ושימור;
(3) אין בחוף הים דרכי גישה נאותות ובטוחות לתנועת הנכה ללא רכב, בין בכסא גלגלים ובין בדרך אחרת.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן )א(, רשאי מפקח לקבוע כי משיקולי בטיחות המתרחצים הנובעים תנאי הקרקע או צפיפות המתרחצים, תיאסר כניסתו של רכב לחוף רחצה מוכרז.
שמירת סמכויות
3. אין בהוראות צו זה כדי לפגוע בסמכויות סדרן או פקח לפי צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים,
סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), התשכ"ו – 1965.

כ"ו בתמוז התשנ"ז (31 ביולי 1997) (חמ 3-2800)

אליהו סויסה
שר הפנים

תקנות הקייטנות (רישוי ופיקוח), התשנ"ד – 1994
פרק ב': בטיחות ותברואה
סימן ה': רחצה בים ובבריכה

26. אישור בכתב
הרחצה בים או בבריכה תותר רק לילדים שהביאו אישור בכתב מאת הוריהם על הסכמתם. האישור יימסר למנהל הקייטנה ויישמר בתיק מיוחד.
27. מקומות רחצה
רחצה בים ובבריכה תתקיים רק במקומות רחצה מוכרזים לפי חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964, ובאישור נוסף של הממונה על הבטיחות בלשכת המחוז של משרד החינוך והתרבות.
28. שעות הרחצה
הרחצה תתקיים בשעות היום בלבד, כשהראות טובה, וכשיש מציל מוסמך במקום. בשעות הדמדומים או הערב או אם הראות אינה טובה, הרחצה בים ובבריכה אסורה.
29. דגל שחור
מדריך או מלווה בגיר לא ירשה לילד להיכנס לים שעה שמונף דגל שחור ליד סוכת המציל.
30. חובת מדריך אחראי
לפני רחצה בים ייוועץ המדריך האחראי עם המציל לעניין קביעת מקום מסוים שבו ייכנסו הילדים למים.
31. משמעת
המדריך האחראי ידאג לכך שהילדים יישמעו להוראותיו של המציל.
32. ליווי בשעת הרחצה
(א) כניסת ילדים לים או לבריכה מותנית בליווי 2 מדריכים לכל קבוצה בת 15 ילדים עד גיל 14 ומדריך אחד לכל קבוצה של 20 ילדים בגיל 15 או יותר.
(ב) היה מספר הילדים גדול מ- 20 וקטן מ- 30, הם יחולקו לשתי קבוצות דומות במספרן. הקבוצה שתישאר מחוץ למים תהיה בהשגחתו של מדריך שיימצא על החוף או על שפת הבריכה.
33. השגחה בחוף
אין להשאיר ילדים בחוף הים או על שפת הבריכה בלי השגחתו של בגיר היודע לשחות.
34. סככה
מנהל הקייטנה ידאג לכך שילדים ישהו בחוף הים או מחוץ לבריכה בסככה או במקום מוצל אחר ויחבשו כיסוי ראש.
35. מיפקד נוכחות
לפני כל רחצה בים או בבריכה ובגמר רחצה כאמור יערוך המדריך האחראי מיפקד נוכחות על-פי רשימת שמות הילדים שבידו.
36. גידור
תחום הרחצה של הילדים יגודר בחבל או בדרך יעילה אחרת. אין להתיר יציאת ילד מן התחום שנקבע לרחצה.
37. שהות במים
המדריך האחראי לא ירשה לילד לשהות במים יותר ממחצית השעה ברציפות.
38. תפקיד המדריך
בשעה שהוא מופקד על ילדי קייטנה הרוחצים בים או בבריכה, לא יעסוק מדריך בהוראת שחיה, בארגון משחקים או בשחייה להנאתו.
39. משחקים ועזרים אסורים
המדריך האחראי יאסור משחקים של התזת מים, הטבעה, קפיצות למים וכל משחק מסוכן אחר. כן יאסור על הילדים את השימוש בסנפירים, משקפי צלילה ומצופים לסוגיהם.
40. פעולת חירום
הבחין מדריך בילד שיש חשש שהוא טובע או עלול לטבוע, יפעל להצלתו המיידית ויזעיק את המציל או את מגן דוד אדום לפי הוראות המציל.
41. סיום הרחצה
חמש דקות לפני סיום הרחצה יודיע המדריך האחראי על מועד סיומה ויפעל להוצאת הילדים מהמים; אין להרשות שהייה נוספת במים.
42. תיק עזרה ראשונה
מנהל הקייטנה ידאג לכך שתיק עזרה ראשונה יהיה בידי אחד המדריכים, המלווים את ילדי הקייטנה למקום רחצה.
43. מקומות רחצה אסורים
הרחצה במאגרי-מים פתוחים, בנחלים או בבריכות דגים – אסורה. מנהל הקייטנה יזהיר את הילדים מפני ניסיון לרחוץ בהם.

פרק ב': בטיחות ותברואה
סימן ו': שיט
44. הגבלות בשיט ליווי
מנהל קייטנה רשאי לארגן שיט רק בספינות ממונעות, המיועדות להסעת קבוצות מטיילים, כשהן מושטות בידי בעלי מקצוע על פי רשיון כחוק מטעם רשות מוסמכת.
45. ליווי
השיט של הילדים בספינות ממונעות בטיולים קבוצתיים ייערך בליווי מבוגרים ובהשגחתם.
46. חובות מלווים
מחובתם של מלווים בשיט להקפיד על כך –
(1) שמספר החניכים שיעלו לספינות יהיה בהתאם לרשיון הספינה;
(2) שיימצאו אמצעי-הצלה בספינה;
(3) שכל ילד יישב במקום שנקבע לו;
(4) שתישמר המשמעת בזמן ההפלגה;
(5) שייערך מיפקד נוכחות לפי רשימת שמות לפני תחילת השיט ובסיומו.
47. תנאי לקיום שיט
השיט במסגרת קייטנה טעון אישור בכתב של מפקח מינהל, חברה ונוער בלשכת המחוז של משרד החינוך והתרבות.

א' בכסלו התשנ"ד (15 בנובמבר 1993)

אמנון רובינשטיין
שר החינוך והתרבות

פקודת מניעת זיהום מי-ים בשמן [נוסח חדש], תש"ם – 1980
פרק א' : פרשנות ותחולה
1. הגדרות ותחולה
(א) בפקודה זו –
"העברה ", לעניין שמן – העברה בצובר;
"כלי שיט" – כמשמעותו בחוק הספנות (כלי שיט), תש"ך – 1960, למעט כלי שיט צבאי וכלי שיט המשמש בתפקידי עזר לכלי שיט צבאי;
"מנהל נמל" – במשמעותו בפקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א – 1971;
"מפקח" – מי שמינהו שר הפנים להיות מפקח לפי סעיף 6;
"עבירת קנס" – עבירה לפי סעיפים 5 או 18;
"שמן" – שמן לסוגיו לרבות שמן מהול במים וכהילים המופקים משמן.
(ב) פקודה זו תחול על מימי החופין של ישראל ומימיה הפנים-ארציים (להלן – מי-ים).
2. שמירת דינים
הוראות פקודה זו באות להוסיף על הוראות כל חיקוק שעניינן הגנת מי-ים ולא לגרוע מהן או להחליפן.
3. תחולת הוראות
על אף האמור בסעיף 1 (ב) יחולו הוראות סעיפים 6 עד 12, 20 ו- 22 על כלי שיט ישראליים אף כשהם נמצאים מחוץ למימי החופין של ישראל.
4. תחולה על כלי שיט מחוץ למימי החופין
על אף האמור בסעיף 1 (ב) רשאי שר התחבורה בהתייעצות עם שר הפנים להחיל את הוראות סעיפים 6 עד 12, 20 ו- 22 על כלי שיט שאינם ישראליים הנמצאים מחוץ לתחום מימי החופין של ישראל ואשר נשקפת מהם סכנת זיהום מימי החופין של ישראל, בהתחשב בכל אמנה בין-לאומית הבאה להסדיר הפעלת סמכויות כאמור.

פרק ב' : ביצוע
סימן א' : פנקסי שמן

5. חובת ניהול פנקסי שמן [תיקון: ק"ת תשנ"ו]
(א) כל כלי שיט יצויד בפנקס שמן שבו תפורט כל פעולה הקשורה להעברת שמן מכלי השיט או אליו; פנקס השמן ינוהל בידי הקברניט של כלי השיט ויהיה ערוך באופן שנקבע בתקנות.
(ב) שר הפנים ושר התחבורה יקבעו בתקנות את חובת בעלי כלי השיט והקברניט לגבי החזקת פנקס שמן, עריכתו, ניהולו, הרישומים בו והצגתו.
(ג) תקנות לפי סעיף 35 שעניינן פנקסי שמן יראו אותן כתקנות שהותקנו גם מכוח סעיף זה.
העובר על הוראה מהוראות סעיף זה או תקנות לפיו, דינו – קנס 58,100 שקלים חדשים.

סימן ב': מפקחים
6. מינוי מפקחים
שר הפנים ימנה מפקחים למניעת זיהום מי ים בשמן.
7. סמכויות מפקח
מפקח רשאי להיכנס לכלי שיט ולכל מקום אחר שיש בו מיתקנים או חומרים העלולים לזהם מי ים בשמן, אולם לא יכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו של בית המשפט.
8. בדיקת דוגמאות
נכנס מפקח לכלי שיט או למקום אחר מכוח סעיף 7 רשאי הוא לקחת דוגמאות מכל נוזל העלול, לדעתו, להיות מקור לזיהום מי ים בשמן; דוגמאות כאמור מותר לבדקן במעבדה ולנהוג בהן בכל דרך אחרת.
9. דין מפקח כדין שוטר
שר הפנים רשאי להסמיך מפקח לערוך חקירות וחיפושים כדי למנוע עבירות על פקודה זו והתקנות על פיה או כדי לגלותן; בהשתמשו בסמכות כאמור –
(1) יהא מפקח רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו;
(2) דין מפקח לעניין סעיף 24 (א) (1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969, כדין שוטר.

סימן ג' : שפיכת שמן
10. פירוש וסמכויות
(א) לעניין סימן זה –
"השר" – שר התחבורה או מי שהוא מינה לעניין הנדון;
"מעשה" – לרבות מחדל.
(ב) סמכויות השר לפי סימן זה יופעלו בהתייעצות עם שר הפנים.
11. דרישה מבעל כלי שיט לנקוט אמצעים
(א) נשפך שמן או שהיה לדעת השר חשד כי יישפך שמן מכלי שיט לים, רשאי השר למסור הודעה בכתב לבעל כלי השיט, אשר בה הוא נדרש לעשות את הפעולות הבאות, כולן או מקצתן – במפורט בהודעה – אשר לדעת השר יש בהן כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את שפיכת השמן לים:
(1) להימנע מהזזת כלי השיט ממקום שצוין בהודעה;
(2) להשיט את כלי השיט אל המקום שצוין בהודעה ולהשאירו שם עד לקבלת היתר השר להשיטו למקום אחר;
(3) למנוע כל פריקה מכלי השיט וטעינה אליו של כל מטען במפורט בהודעה, אלא לפי היתר לכך מהשר;
(4) לעשות כל מעשה אחר בכלי השיט או במטענו.
(ב) בהודעה לפי סעיף זה יצוינו הזמן שבו היא תיכנס לתוקף וכל זמן אחר שבו יש לבצע את הפעולות המנויות.
(ג) מסירת הודעה לסוכן או לקברניט של כלי השיט יראו אותה כמסירה לבעל כלי השיט.
(ד) בהודעה לפי סעיף זה לא יידרש אדם לעשות אלא מעשים שהם סבירים ביחס למידת הנזק אשר, למיטב ידיעת השר, נגרם או עלול להיגרם עקב שפיכת השמן לים.
12. נקיטת אמצעים בידי השר
(א) נמסרה הודעה לפי סעיף 11 לבעל כלי שיט והוא לא ביצע את הפעולות שנדרש לבצען בהודעה או שנכשל בביצוען, או שהיה השר סבור כי מפאת דחיפות העניין לא יהיה סיפק בידו למסור הודעה כאמור, רשאי השר לנקוט כל פעולה הנראית לו דרושה למניעת שפיכת שמן לים, להפסקתה או לצמצומה, ובכלל זה שימוש בכוח לשם כפיית הציות לדרישות ההודעה וסילוק כלי השיט למקום שראה השר לנכון; הודעה מנומקת על דבר נקיטת אמצעים כאמור ימסור השר לבעל כלי השיט.
(ב) לא ינקוט השר לפי סעיף זה אלא אמצעים שהם סבירים ביחס למידת הנזק אשר לפי מיטב ידיעתו נגרם או עלול להיגרם עקב שפיכת השמן לים.

פרק ג' : קרן למניעת זיהום מי-ים

13. כינון קרן ותקנות פעולתה
(א) שר הפנים רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות בדבר כינונה של קרן למניעת זיהום מי-ים (להלן – הקרן) במסגרת משרד הפנים.
(ב) שר הפנים יקבע בתקנות, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, את סדרי פעולתה של הקרן.
14. מטרת הקרן
מטרת הקרן תהיה לרכז את האמצעים הכספיים ללחימה בזיהום מי-ים, למניעת זיהום מי-ים וחופים, לניקוים ולפיקוח עליהם.
15. שימוש בכספי הקרן
כספי הקרן ייועדו למטרותיה בלבד ויוצאו לפי הוראות שר הפנים.
16. מקורות נוספים
בנוסף על הכספים שיועמדו לרשות הקרן מתקציב המדינה, מקנסות לפי סעיף 32 ומאגרות לפי סעיף17 תהא הקרן רשאית לקבל כספים והקצבות מכל אדם לקידום מטרותיה ופעולותיה.
17. תקנות להטלת אגרה
(א) שר הפנים רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, להטיל בתקנות אגרה להגנת איכות הסביבה הימית על בעלי כלי שיט או מפעיליהם וכן על בעליהם או מפעיליהם של מיתקנים ביבשה או בים שמהם עלול להישפך שמן או להיות מוזרם למי-ים.
(ב) דרכי קביעת האגרה, סיווגה לפי כלי השיט או המיתקנים, תעסוקתם, מטעניהם או כל מבחן אחר, דרכי גבייתה, וכל הסדר אחר לעניין האגרה, ייקבעו בתקנות כאמור.
(ג) ההכנסות מן האגרה ישולמו לקרן.

פרק ד' : אחריות, עבירות ועונשין

18. קנס על שפיכת שמן למי-ים [תיקון: ק"ת תשנ"ו]
(א) נשפך שמן או ניתן לו לזרום למי-ים, במישרין או בעקיפין, מכלי שיט או מכל מקום ביבשה או מכל מיתקן המשמש להעברת שמן מכל כלי שיט או אליו, לכלי שיט אחר או ממנו, או לכל מקום ביבשה או ממנו, בעלו או קברניטו של כלי השיט שממנו נשפך השמן או שממנו ניתן לו לזרום, או התופש במקרקעין או האחראי למיתקן, לפי העניין, דינו -קנס 218,000 שקלים חדשים, ואם כבר הורשע פעם בעבירה לפי סעיף זה, דינו – קנס כאמור או מאסר שנה אחת.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף זה בידי חבר בני אדם, רואים כאחראי לה גם כל מנהל, שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה.
19. נוזל בחזקת שמן
(א) הוחזק שמן במכלים או בחללים אחרים בכלי שיט, כל נוזל שנשפך או שניתן לו לזרום ממכלים או חללים אלה יראוהו כשמן כמשמעותו בפקודה זו, זולת אם הוכח כי המכלים או החללים נוקו משמן או כי השמן הופרד מהנוזל על ידי מיתקן הפרדה.
(ב) ננקטו הליכים משפטיים נגד מי שאינו קברניט כלי שיט, ניתן להביא כראיה לעניין האמור בסעיף קטן (א) תעודה החתומה ביד הקברניט; נתן הקברניט תעודה לפי סעיף זה ביודעין שהיא כוזבת או מטעה בפרט מהותי, דינו – קנס.
(ג) בסעיף זה, "קברניט כלי השיט" – מי שצוין כקברניט בחוזה עם הצוות.
20. אחריות פלילית [תיקון: ק"ת תשנ"ו]
בעל כלי שיט או קברניט שקיבלו הודעה לפי סעיף 11 ולא ביצעו פעולה מן הפעולות המנויות תוך הזמן שנקבע לביצועה, דינם – קנס 146,000 שקלים חדשים.
21. הגנות לסעיף 18
במשפט על עבירה לפי סעיף 18 תהיה זו הגנה טובה אם יוכיח הנאשם –
(1) אם ננקטו ההליכים נגד הבעל או הקברניט של כלי שיט – כי זרימת השמן או הצורך בשפיכתו היו תוצאה של התנגשות כלי השיט או מקרה נזק או תאונה לכלי השיט, ולעניין הליכים עקב זרימת שמן – גם כי הקברניט נקט כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הזרימה;
(2) אם ננקטו ההליכים נגד אדם אחר עקב זרימת שמן – כי הוא נקט כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הזרימה.
22. הגנות לסעיף 20
במשפט על עבירה לפי סעיף 20 –
(1) תהיה זו הגנה טובה אם יוכיח הנאשם אחת מאלה:
(א) ביצוע הפעולה נמנע מסיבות שלא הייתה לו שליטה עליהן;
(ב) הפעולה לא בוצעה עקב הצורך להציל חיי אדם;
(2) פרק ג' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, לא יחול.
23. סמכות מנהל נמל לתבוע
תביעה על עבירה לפי פקודה זו או תקנות על פיה יכול להגיש גם מנהל נמל.
24. ברירת קנס במקום שפיטה
(א) היה ליועץ המשפטי לממשלה או לבא-כוחו או למנהל הנמל יסוד להניח כי עבר אדם עבירת קנס, רשאי הוא למסור לו הזמנה למשפט בנוסח שנקבע; בהזמנה יואשם המוזמן בעבירה המצוינת בה ותינתן לו הברירה לשלם קנס בשיעור שנקבע במקום להישפט על אותה עבירה.
(ב) מי שנמסרה לו הזמנה כאמור רשאי תוך שלושים יום מיום המסירה לשלם בבית המשפט הנקוב בהזמנה, או לשלוח אליו בדואר, את הקנס בשיעור שנקבע לעבירה המפורשת בהזמנה.
(ג) כל עוד לא החליט היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או מנהל הנמל להשתמש בסמכותו לפי סעיף זה לגבי אדם בשל עבירה, מותר לפתוח בהליכים משפטיים שלא לפי סעיף זה נגד אותו אדם בשל אותה עבירה, בכפוף לאמור בסעיף 33, ואין בסעיף זה כדי לחייב את היועץ המשפטי לממשלה או את בא-כוחו או את מנהל הנמל להשתמש בסמכותו לפיו.
25. שיעורי הקנס ונוסח ההזמנה [תיקון: ק"ת תשנ"ו]
(א) שר הפנים יקבע בצו שיפורסם ברשומות את נוסח ההזמנה לעניין סעיף 24 ואת אופן מסירתה וכן את שיעור הקנס לכל עבירת קנס ולכל עבירת קנס חוזרת שעבר אותו אדם.
(ב) שיעור הקנס הקבוע בצו כאמור לא יעלה על 36,000 שקלים חדשים לעבירה ראשונה ועל 73,400 שקלים חדשים לכל עבירה חוזרת, ובלבד שבעבירה על סעיף 5 לא יעלה על השיעור שנקבע באותו סעיף.
(ג) שר הפנים רשאי לקבוע בצו כאמור שיעורים שונים לקנס, בהתחשב בנפח כלי השיט, במקום ביצוע העבירה ובנסיבות אחרות.
26. דינו של משלם הקנס וההוצאות
שילם אדם את הקנס כאמור בסעיף 24 (ב) ואת הסכום הנקוב בהודעת החיוב כאמור בסעיף 30 (א) רואים אותו כאילו הודה באשמה לפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו.
27. דינו של מי שאינו משלם את הקנס וההוצאות
(א) לא שילם אדם את הקנס ויחד עמו את הסכום הנקוב בהודעת החיוב בהוצאות, או שילם את הקנס אך לא שילם את הסכום הנקוב בהודעת החיוב בהוצאות, כולו או מקצתו, או שילם את הסכום הנקוב בהודעת החיוב אך לא שילם את הקנס – רואים את ההזמנה שנמסרה לו כאילו הייתה הזמנה למשפט וכתב אישום שהומצאו ונמסרו לו על פי סימן ד' וסימן ה' של פרק ד' לחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה – 1965.
(ב) לא שילם אדם את הקנס ואת הסכום הנקוב בהודעת החיוב בהוצאות כאמור בסעיף 30 (א) ובית המשפט הרשיעו על העבירה, יטיל עליו בית המשפט קנס לא פחות מסכום הקנס שנקבע לאותה עבירה לפי סעיף 25, זולת אם הוכיח הנאשם נסיבות מיוחדות שיפורשו בגזר הדין להצדקת הטלתו של קנס נמוך יותר, ורשאי הוא להטיל עליו הוצאות המשפט בסכום שיקבע, בין שהתייצב לדין ובין שנשפט שלא בפניו.
28. ערובה לתשלום הקנס
אדם שנמסרה לו הזמנה לפי סעיף 24, או שהואשם לפי פקודה זו, רשאי מנהל הנמל, בבואו להשתמש בסמכויותיו לפי פקודת הנמלים [נוסח חדש], תשל"א – 1971, שלא להרשות לכלי שיט, שבו או בקשר אליו נעברה העבירה, לצאת מתחום הנמל כל עוד לא נמסרה למנהל הנמל ערובה לתשלום הקנס או לתשלום הוצאות הניקוי במקרה של הרשעה בעבירה; סכום הערובה, צורתה, תקופתה, תנאיה ודרכי גבייתה ייקבעו בתקנות.
29. חבות בהוצאות ניקוי
(א) מי שהורשע בעבירה לפי סעיף 18 חייב בתשלום הוצאות שהוציא אדם אחר –
(1) לניקוי הים, החוף וכל אשר זוהם בשמן שנשפך או הוזרם אגב ביצוע העבירה;
(2) לאיתור השמן שנשפך או הוזרם, למניעת זיהום ממנו, להדברתו ולצמצום הנזק שגרם.
(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה על סעיף 18 רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות כאמור בסעיף קטן (א), יהיה סכומן אשר יהיה, אם הוגשה לו על כך בקשה מאת מי שהוציאן.
(ג) החלטה בעניין הוצאות לפי סעיף זה, דינה, לעניין ערעור הנאשם ולעניין גביית הסכום שנפסק, בפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית.
(ד) הורשעו בעבירה כאמור בסעיף קטן (א) יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטתו לפי סעיף זה, להטיל את ההוצאות על כולם יחד או על מקצתם, או על כל אחד מהם לחוד, הכל כפי שנראה לבית המשפט בנסיבות העניין, ורשאי הוא, לעניין זה, לקבוע את החלק בסכום ההוצאות שתשלומו יוטל על כל אחד מן החייבים.
(ה) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתובען בתובענה רגילה.
30. הודעת חיוב בהוצאות אגב מתן ברירת קנס
(א) נמסרה לאדם הזמנה עם ברירה לשלם קנס כאמור בסעיף 24 (א), רשאי מי שמסר לו את ההזמנה לצרף להזמנה הודעת חיוב לגבי סכום ההוצאות שהוצאו למטרה מן המטרות בסעיף 29 (א); הודעת החיוב תפרש את הזכאי לסכום ההוצאות הנקוב בה.
(ב) מי שנמסרה לו הודעת חיוב כאמור בסעיף קטן (א) רשאי, תוך שלושים יום מיום המסירה, לשלם בבית המשפט הנקוב בהזמנה, או לשלוח אליו בדואר, את הסכום הנקוב בהודעת החיוב, בנוסף על כל סכום הקנס שפורט בהזמנה, ואם עשה כן רואים אותו כאילו הודה באשמה לפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו, והסכום ששולם יעמוד לזכותו של הזכאי לו על פי הודעת החיוב.
31. סדרי דין
שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין מיוחדים לעניין סעיפים 29 ו- 30.
32. ייעוד קנסות
קנס שהוטל בשל עבירה לפי פקודה זו ישולם לקרן.
33. הליכים נגד קברניט שעזב את הארץ
נטען כי נעברה עבירה לפי פקודה זו בידי קברניט של כלי שיט, שעזב את ישראל לפני חלוף המועד שבו ניתן היה לנקוט נגדו בהליכים על אותה עבירה, ניתן לנקוט נגדו בהליכים על אותה עבירה, על אף האמור בכל חיקוק אחר, בכל עת תוך חודשיים לחזרתו הראשונה לישראל.
34. אכיפת תשלום
קנס והוצאות שהטיל בית המשפט בהליכים נגד בעל כלי שיט או קברניטו על עבירה לפי פקודה זו, ושלא שולמו במועד ובדרך שקבע בית המשפט, רשאי בית המשפט להורות שהסכום שלא שולם ייגבה בדרך של עיקול, תפיסה ומכירה של כלי השיט, מיתקניו, ציודו ומכשיריו; הוראה זו אינה גורעת מסמכויות אחרות של בית המשפט לעניין אכיפת התשלום.
פרק ה' : תקנות
35. סמכות להתקין תקנות לביצוע אמנות בין-לאומיות
שר הפנים ושר התחבורה רשאים להתקין תקנות לביצוע האמנה הבין-לאומית למניעת זיהום הים בנפט, 1954, או כל אמנה אחרת שישראל צד לה הבאה לתקן אותה אמנה, ובין השאר רשאים הם לקבוע בתקנות אלה שהעובר על הוראותיהן צפוי לעונש כפי שנקבע בסעיף 18.
36. תחולת התקנות על כלי שיט ישראלי מעבר למימי החופין
על אף האמור בסעיף 1 (ב) יהא לתקנות לפי סעיף 35 תוקף לגבי כלי שיט ישראלי גם מעבר לתחום מימי החופין של ישראל – באשר הוא.
37. תקנות בידיעת ועדה של הכנסת
שר הפנים ושר התחבורה רשאים להתקין תקנות לביצוע הוראות סעיפים 3, 4, 6 עד 12 ,20 ו- 22; התקנות יובאו, לפני התקנתן, לידיעת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת או ועדה אחרת שהחליטה עליה ועדת הכנסת.

שמואל תמיר
שר המשפטים
חוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח – 1988
1. הגדרות
בחוק זה –
"אמנה" – אמנה בינלאומית, או חלק ממנה, שעניינה הסדרת מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים ושישראל צד לה;
"היתר" – היתר על-פי חוק זה;
"השר" – שר הפנים;
"זיהום הים" – מעשה או מחדל בניגוד להוראות סעיף 2;
"ים" – הים התיכון, ים סוף וים המלח לרבות חופיהם עד קו המים המתוקים;
"מקור יבשתי" – כל מקור ביבשה לרבות מיתקן ימי קבוע ולמעט כלי שיט כמשמעותו בחוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג – 1983;
"פסולת" – חומר מכל סוג או צורה;
"שפכים" – פסולת המורחקת בהזרמה, לרבות בוצה ומוצקים בתרחיף.
2. איסורים
לא יטיל ולא יזרים אדם לים פסולת או שפכים ממקור יבשתי, במטרה לסלקם לים, בין במישרין ובין בעקיפין, אלא על פי היתר ובהתאם להוראות חוק זה ותקנות שהותקנו לפיו; ובלבד שלא יינתן היתר לסוגי פסולת או שפכים שנאסרו בתקנות לפי סעיף 14 (א) (1).
3. ועדה למתן היתרים
(א) השר ימנה ועדה למתן היתרים שזה הרכבה –
(1) נציג שר הפנים, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג שר הביטחון;
(3) נציג שר הבריאות;
(4) נציג שר התעשייה והמסחר;
(5) נציג שר החקלאות;
(6) נציג שר התיירות;
(7) נציג שר התחבורה.
(ב) הודעה על מינוי הועדה ועל מענה תפורסם ברשומות.
(ג) הועדה תקבע את סדרי עבודתה במידה שלא נקבעו בחוק זה; הועדה רשאית לאצול מסמכויותיה לגבי סוגי היתרים ליושב ראש שלה או לצוות מתוכה, ובלבד שתנאים בהיתר המתייחסים לתפעול נמל ייקבעו בהסכמת שר התחבורה.
4. דיווח על ביצוע היתר
מי שקיבל היתר ידווח באופן שנקבע על הטלת הפסולת או הזרמת השפכים לים, לפי העניין.
5. מפקחים
(א) השר ימנה מפקחים לעניין חוק זה.
(ב) לצורך אכיפת הוראות חוק זה רשאי מפקח להיכנס לכל מקום שיש לו יסוד סביר להניח שממנו מוטלת פסולת או מוזרמים שפכים לים, אולם לא יכנס –
(1) למקום המשמש למגורים בלבד, אלא על פי צו של בית משפט;
(2) למקום המוחזק על ידי מערכת הביטחון, אלא ברשות שר הביטחון או מי שהוא הסמיך.
(ג) נכנס מפקח למקום כאמור בסעיף קטן )ב), רשאי הוא ליטול דוגמאות מכל פסולת או שפכים העלולים, לדעתו, לגרום לזיהום הים, או העשויים לשמש ראיה על עבירה לפי חוק זה; דוגמאות כאמור מותר לבדקן במעבדה ולנהוג בהן בכל דרך אחרת.
(ד) שר המשטרה רשאי להסמיך מפקח לערוך חקירות וחיפושים כדי למנוע עבירות על חוק זה או כדי לגלותן; בהשתמשו בסמכות כאמור –
(1) יהיה מפקח רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) 2, וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו;
(2) דין מפקח לעניין סעיף 24 (א) (1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, כדין שוטר.
6. עונשין [תיקון: ק"ת תשנ"ז]
(א) העובר על הוראות סעיף 2, דינו – מאסר שנה אחת או קנס 146,000 שקלים חדשים ואם הייתה העבירה נמשכת – קנס נוסף של 2,900 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי הרשעתו.
(ב) העובר על הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות או בהיתר שניתנו לפיו, דינו – קנס; ואם הייתה העבירה נמשכת – קנס נוסף של 100 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכת העבירה אחרי הרשעתו.
(ג) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד, ייאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.
7. הגנה
תהיה זו הגנה טובה בעבירה על הוראות סעיף 2, אם הוכח כי היה צורך להטיל או להזרים את הפסולת לים מחמת נזק או תאונה או מחמת סכנה מוחשית לחיי בני אדם, וכן כי ננקטו כל האמצעים הסבירים למנוע את הטלת הפסולת או הזרמתה לים.
8. קובלנה
קובלנה כאמור בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, לא תוגש אלא אם כן –
(1) הקובל הוא אחד מאלה:
(א) כל אדם – לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה נזק לנכסיו;
(ב) רשות מקומית – לגבי עבירה שנעברה בתחומה;
(ג) כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים שנקבעו בהתאם לסעיף 100 (3) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965;
(2) הקובל מסר הודעה לשר הפנים על כוונתו לעשות כן, ולא הוגש תוך ששים יום לאחר מכן כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה;
(3) העבירה שהיא נשוא הקובלנה לא נעברה בתחום נמל כמשמעותו בפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א – 1971.
9. חיוב בהוצאות ניקוי
(א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה על חוק זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייב בתשלום ההוצאות המפורטות להלן, כולן או מקצתן, יהיה סכומן אשר יהיה, אם הוגשה לו על כך בקשה מאת מי שהוציאן:
(1) הוצאות לניקוי הים, החוף וכל אשר זוהם בפסולת שהוטלה או הוזרמה לים אגב ביצוע העבירה;
(2) הוצאות לאיתור הפסולת שהוטלה או הוזרמה לים, כדי למנוע את התפשטותו של זיהום הים ולצמצם את הנזק שנגרם.
(ב) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטה לפי סעיף זה, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או חלקם יחד ולחוד, או לחלק סכום זה ביניהם, הכל כפי שנראה לבית המשפט בנסיבות העניין.
(ג) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתובען בתובענה רגילה.
10. ייעוד קנסות
קנסות שיוטלו בשל עבירה לפי חוק זה ישולמו לקרן שהוקמה לפי סעיף 13 לפקודת מניעת זיהום מי ים בשמן [נוסח חדש], התש"ם – 1980.
11. התניית רשיונות
רשיון על-פי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968, או רשיון הנדרש לפי כל חיקוק להקמת מפעל ולניהולו יראוהו כמותנה בקיום הוראות חוק זה.
12. שמירת דינים
הוראות חוק זה אינן באות לגרוע מכל דין אחר.
13. תחולה על המדינה
חוק זה יחול גם על המדינה.
14. ביצוע ותקנות
(א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:
(1) סוגי פסולת ושפכים אסורים בהטלה או בהזרמה לים;
(2) תנאים למתן היתרים;
(3) נהלים למתן היתרים, חידושם, שינוים או ביטולם;
(4) כל הנוגע לביצוע חוק זה.
(ב) תקנות כאמור בסעיף קטן (א) (1) ו- (2) יותקנו בהתחשב בהוראות אמנה.
(ג) השר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לקביעת אגרות שישולמו בעת הגשת בקשה להיתר או לחידושו, ולייעודן של אגרות כאמור.

15. תיקון חוק סדר הדין הפלילי
בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, בתוספת השניה, בסופה יבוא:
"14. עבירה לפי סעיף 2 לחוק מניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, התשמ"ח – 1988, בסייגים האמורים בסעיף 8 לחוק האמור."
16. תחילה
תחילתו של חוק זה ביום ד' בטבת התש"נ (1 בינואר 1990).

יצחק שמיר
ראש הממשלה ושר הפנים
חיים הרצוג
נשיא המדינה

חוק מניעת זיהום הים (הטלת פסולת), התשמ"ג – 1983
1. הגדרות
בחוק זה –
"אמנה" – אמנה בינלאומית שעניינה הסדרת הטלת פסולת לים ושישראל צד לה;
"בעל" – הבעל, החוכר או המפעיל של כלי שיט או כלי טיס, וכן סוכנו של כל אחד מהם;
"ים" – מימי החופין של ישראל ומימיה הפנים-ארציים וכל שטח ים אחר שעליו חלה אמנה;
"כלי שיט" ו"כלי שיט ישראלי" – כמשמעותם בחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך – 1960 לרבות מיתקן ימי המוצב בים, בין באופן קבוע ובין במצב ציפה, ואינו מחובר ליבשה, ולמעט כלי שיט צבאי או כלי שיט המשמש בשירות המדינה שלא לצורכי מסחר;
"כלי טיס" ו"כלי טיס ישראלי" – כמשמעות אווירון ואווירון ישראלי בחוק הטיס, 1927, למעט אווירון מדינה כמשמעותו בחוק האמור;
"הטלה" – כל אחד מאלה:
(1) סילוק לתוך הים של פסולת מכלי שיט או מכלי טיס שהפסולת הוטענה עליהם במטרה לסלקה, למעט סילוק פסולת שהצטברה עקב הפעלתם הרגילה ושלא הובלה למטרת סילוק;
(2) הטבעה בים של כלי שיט או כלי טיס או כל חלק מהם;
(3) שריפת פסולת בים או פירוקה בחום בדרך אחרת;
"פסולת" – חומר מכל סוג, צורה או תיאור;
"קברניט", לעניין כלי שיט – כמשמעותו בחוק הספנות (ימאים), התשל"ג – 1973, ולעניין כלי טיס – טייס האחראי לפעולתו ולבטיחותו של כלי הטיס במשך הטיסה;
"השר" – שר הפנים.
2. איסורים
(א) לא יטיל אדם לים פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס המפורטים להלן, אלא על פי היתר לפי חוק זה (להלן – היתר):
(1) כלי שיט וכלי טיס ישראליים, אלא אם כן ההטלה נעשתה בהתאם לאמנה ועל פי אישור שניתן כדין לפי דיני המדינה שבה ניתן;
(2) כלי שיט וכלי טיס הטוענים בישראל פסולת לשם הטלתה;
(3) כלי שיט המצויים במימי החופין של ישראל או במימיה הפנים-ארציים, וכלי טייס המצויים מעליהם.
(ב) לא יטעין אדם פסולת על כלי שיט או כלי טיס לצורך הטלתה לים אלא על פי היתר.
(ד) לא ירשה בעלו או קברניטו של כלי שיט או כלי טיס כאמור בסעיף קטן (א) להטיל פסולת מכלי השיט או מכלי הטיס או להטעינה עליו לצורך הטלתה, אלא אם שוכנע כי הדבר נעשה על פי היתר.

3. ועדה למתן היתרים
(א) שר הפנים ימנה ועדה למתן היתרים, שזה הרכבה:
(1) נציג שר הפנים, והוא יהיה היושב ראש;
(2) נציג שר הביטחון;
(3) נציג שר הבריאות;
(4) נציג שר התעשייה והמסחר;
(5) נציג שר התחבורה;
(6) נציג שר התיירות.
(ב) הודעה על מינוי הועדה ועל מענה תפורסם ברשומות.
(ג) הועדה תקבע את סדרי עבודתה במידה שלא נקבעו בחוק זה; הועדה רשאית לאצול מסמכויותיה לגבי סוגי היתרים ליושב ראש שלה או לצוות מתוכה, ובלבד שתנאים בהיתר מתייחסים לתפעול כלי שיט או כלי טיס ייקבעו בהסכמתו של נציג שר התחבורה.
4. דיווח על הטלה
מי שקיבל היתר חייב לדווח על ביצועה של הטלה, באופן שנקבע.
5. מפקחים
(א) השר ימנה מפקחים לעניין חוק זה.
(ב) מפקח רשאי להיכנס לכלי שיט, לכלי טיס ולכל מקום אחר שיש יסוד סביר להניח שבו מטעינים פסולת לצורך הטלה, אולם לא ייכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו של בית משפט.
(ג) השר רשאי להסמיך מפקח לערוך חקירות וחיפושים כדי למנוע עבירות על חוק זה או כדי לגלותן ; בהשתמשו בסמכות כאמור –
(1) יהיה מפקח רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) 4, וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו;
(2) דין מפקח לעניין סעיף 24 (א) (1) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969, כדין שוטר.
6. עונשין [תיקון: ק"ת תשנ"ו]
(א) העובר על הוראות סעיף 2 , דינו – מאסר שנה אחת או קנס 123,000 שקלים חדשים.
(ב) העובר על הוראה אחרת בחוק זה או בתקנות או הוראות שניתנו לפיו, דינו – קנס.
(ג) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, יאשם בעבירה גם כל מנהל, שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד אחראי של אותו חבר.
7. סמכות שיפוט
בתי המשפט בישראל מוסמכים לשפוט לפי חוק זה גם מי שעבר על הוראות חוק זה מחוץ לישראל.

8. הגנה לקברניט
תהיה זו הגנה טובה לקברניט במשפט על עבירה של הטלת פסולת בניגוד להוראות חוק זה, אם הוכיח אחת מאלה:
(1) הטלת הפסולת נגרמה כתוצאה מהתנגשות של כלי השיט או כלי הטיס;
(2) היה צורך להטיל את הפסולת מחמת נזק או תאונה או מחמת סכנה מוחשית לחיי בני אדם, וכן הוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים למנוע את הטלת הפסולת.
9. חיוב בהוצאות ניקוי
(א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה על חוק זה רשאי בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום ההוצאות המפורטות להלן, יהיה סכומן אשר יהיה, אם הוגשה לו על כך בקשה מאת מי שהוציאן:
(1) הוצאות לניקוי הים, החוף וכל אשר זוהם בפסולת שהוטלה לים אגב ביצוע העבירה;
(2) הוצאות לאיתור הפסולת שהוטלה לים, כדי למנוע זיהום הים ממנה ולצמצם את הנזק שנגרם.
(ב) לעניין ערעור ולעניין גביית הסכום שנפסק, החלטה לפי סעיף זה כמוה כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית.
(ג) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט, בהחלטה לפי סעיף זה, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או חלקם יחד ולחוד, או לחלק סכום זה ביניהם, הכל כפי שנראה לבית המשפט בנסיבות העניין.
(ד) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתובען בתובענה רגילה.
10. ייעד הקנסות
אגרות שישתלמו על פי חוק זה וקנסות שיוטלו בשל עבירה לפי חוק זה ישולמו לקרן שהוקמה לפי סעיף 13 לפקודת מניעת זיהום מי הים בשמן [נוסח חדש], התש"ם – 1980.
11. ההליכים נגד קברניט שעזב את הארץ
על אף האמור בכל דין אחר, ניתן לנקוט הליכים משפטיים נגד קברניט שעזב את ישראל לפני חלוף המועד שבו ניתן היה לנקוט נגדו בהליכים בגין עבירה על חוק זה, בכל עת תוך חודשיים מיום שחזר לראשונה לישראל.
12. אכיפת תשלום
קנס והוצאות שהטיל בית משפט בהליכים לפי חוק זה נגד בעל כלי שיט או כלי טיס או קברניטו, ואשר לא שולמו במועדם ובדרך שקבע בית המשפט, רשאי בית המשפט להורות כי ייגבו בדרך של עיקול, תפיסה ומכירה של כלי השיט או כלי הטיס, מיתקניו, ציודו ומכשיריו; אין הוראה זו גורעת מסמכויות אחרות לעניין אכיפת התשלום.

13. שמירת דינים
הוראות חוק זה אינן באות לגרוע מכל דין אחר.
14. תחולה על המדינה
חוק זה יחול גם על המדינה.
15. ביצוע ותקנות
השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו ובכלל זה תקנות בעניינים אלה:
(1) סוגי חומרים האסורים או המותרים בהטלה לים, בהתאם לאמנה;
(2) תנאים למתן היתרים;
(3) נוהלים למתן היתרים, חידושם, שינויים או ביטולם;
(4) אגרות שישולמו בעת הגשת בקשה להיתר או חידושו.
16. תחילה
תחילתו של חוק זה ביום כ"ו בטבת התשמ"ד (1 בינואר 1984).

מנחם בגין יוסף בורג
ראש הממשלה שר הפנים

חיים הרצוג
נשיא המדינה

חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984

1. הגדרות [תיקון: תשמ"ח, תשנ"ב, תשנ"ז]
בחוק זה –
"גרוטות רכב" – רכב שיצא מכלל שימוש מחמת שהתיישן, שפורק או שנקבע כרכב באובדן גמור, וכן שלד של רכב או חלקים ממנו;
"השלכה" – לרבות זריקה, שפיכה, נטישה, השארה או גרם לכלוך באופן אחר;
"כלי שיט" כהגדרתו בפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א – 1971;
"מכל למשקה" – כלי קיבול לשימוש חד-פעמי עשוי מתכת, זכוכית, פלסטיק, נייר או חומר אחר, שמשווקים בו משקה, למעט חלב ומוצריו, בין שהוא ריק ובין שהוא מלא;
"פסולת" – לרבות שיירי מזון, קליפות, ניירות, בקבוקים, תיבות, קופסאות, קרטונים, אריזות למיניהן, גרוטאות, פסדים, צמיגים, גזם, גזרי עץ, קרשים, סמרטוטים, בדלי סיגריות, אשפה מכל סוג וכן כל דבר אחר העלול לגרום אי ניקיון או אי סדר, למעט פסולת בנין וגרוטות רכב;
"פסולת בנין", "פסולת גושית" – חומרים ושיירי חומרים המשמשים לבניה, או שמשתמשים בהם בקשר לעבודות בניה, לרבות ערימות אדמה וחלקי הריסות של מבנים;
"רכב", "רכב מסחרי" ו"רכב ציבורי" – כמשמעותם בפקודת התעבורה 1;
"רשות הרבים" – כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה ;
"רשות מקומית" – למעט ועד מקומי.
2. איסור לכלוך והשלכת פסולת
לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים.
3. אחריות לגבי קטינים ברכב
כל מי שבידו השגחה על קטין שטרם מלאו לו שלוש עשרה שנים, הנמצא עמו ברכב, לא יניח לקטין להשליך פסולת מהרכב.
4. חזקות לעניין השלכת פסולת ופסולת בנין מתוך רכב [תיקון: תשנ"ב]
(א) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לעניין סעיף 2, את בעל הרכב או את האדם האחראי לרכב, כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבניין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של האדם שהרכב היה ברשותו בעת ההשלכה, או שהרכב נלקח ללא הסכמתו.
(ב) הוכח כי פסולת או פסולת בנין הושלכו מתוך רכב, רואים, לעניין סעיף 2, את מי שנהג בו אותה עת כאילו הוא השליך את הפסולת או את פסולת הבניין, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן ואת זהותו של המשליך; הוראה זו לא תחול לגבי מי שנוהג באוטובוס או ברכב ציבורי, למעט מונית, וכן לא תחול על מי שנוהג ברכב מסחרי בלתי אחוד כאשר הפסולת הושלכה מתוך החלק הנפרד מתא הנהג.
(ג) הוכח כי פסולת הושלכה מכלי שיט, רואים לעניין סעיף 2 את בעל כלי השיט, קברניטו, מפעילו או האחראי לו, כאילו הוא השליך את הפסולת, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ההשלכה ולגלות את זהותו של משליך הפסולת.
5. חזקה לעניין גרוטות רכב
הושלכה גרוטת רכב, רואים, לעניין סעיף 2, את בעלה כאילו, הוא שהשליכה, זולת אם הוכיח שלא הוא עשה כן וברשות מי הייתה גרוטת הרכב אותה עת, או שגרוטת הרכב נלקחה ללא הסכמתו.
5 א. חזקות לעניין לכלוך רשות הרבים [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ז]
(א) הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו, שלא כדין, או מדביק, תולה, מניח או קובע עליהם, שלא כדין, כל כתב, מודעה או שלט, רואים אותו, לעניין סעיף 2, כמלכלך את רשות הרבים.
(ב) הודבקו או נקבעו כתב, מודעה או שלט כאמור בסעיף קטן (א), רואים לעניין סעיף 2, גם מי שתכנם של הכתב, המודעה או השלט מצביע עליו כמי שהזמין את הכנתם או הדבקתם או הורה על כך, זולת אם הוכיח כי לא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע המעשה.
(ג) בוטל.
(ד) בסעיף זה, "כתב" – לרבות ציור, שרטוט או חריטה.
6. חובת שילוט ברכב
באוטובוס, ברכב ציבורי וברכב מסחרי בלתי אחוד בחלק הנפרד מתא הנהג, יקבע בעל הרכב או נהגו, בצורה גלויה לעין, שלטים המורים על איסור השלכת פסולת מהרכב.
7. אתרים לסילוק פסולת בנין, גזם, צמיגים וגרוטות רכב [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ז]
(א) רשות מקומית תקבע, בכפוף לכל דין, אתרים לסילוק או לריכוז וטיפול בפסולת בנין, גזם, צמיגים או גרוטות רכב, בין בתחומה ובין מחוצה לו בתאום עם הרשות המקומית הנוגעת בדבר; קביעה כאמור יכול שתיעשה במשותף בידי מספר רשויות מקומיות ויכול שתיעשה על פי הוראת השר לאיכות הסביבה.
(ב) בוטל.
(ג) הרשות המקומית תפרסם ברבים הודעה על מקומם של אתרים שנקבעו כאמור.
(ד) לא יפנה אדם פסולת מאחד הסוגים המפורטים בסעיף קטן (א), אלא לאתר שנקבע לכך, למפעל טיפול באשפה, למפעל מיחזור או למשרפה, או בהתאם להוראות שנקבעו בחוק עזר של הרשות המקומית הנוגעת בדבר.
(ה) לעניין סעיף זה, "רשות מקומית" – עירייה או מועצה מקומית.
8. סמכות סילוק גרוטות רכב [תיקון: תשמ"ה, תשנ"ב]
(א) רשות מקומית או מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לכך (להלן – רשות מוסמכת), רשאית לסלק גרוטות רכב שהושלכו ברשות הרבים או ברשות היחיד, למעט גרוטאות המצויות בחצריו של מי שמחזיק בהן כדין, או מנהל בהן כדין עסק בגרוטות רכב.
(ב) לא תשתמש רשות מוסמכת בסמכותה לסלק גרוטת רכב לפי סעיף זה אלא לאחר שדרשה בכתב מבעלה או מהמחזיק בה לפנותה תוך תקופה שקבעה בדרישה והוא לא עשה כן, ולאחר שהודעה בדבר כוונתה לסלק את הגרוטה הודבקה עליה במקום הנראה לעין, 48 שעות לפחות לפני ביצוע הסילוק.
(ג) לא ניתן לזהות את בעלה של גרוטת הרכב, רשאית הרשות המוסמכת לסלקה אם היא נמצאת באותו מקום לפחות חודש ימים ואם בנסיבות העניין סביר להניח כי בעלה התייאש ממנה מחמת מיעוט שוויה.
(ד) סולקה גרוטת רכב כאמור בסעיף קטן (א), זכאית הרשות המוסמכת שסילקה את הגרוטה להחזר הוצאותיה ממי שנמסרה לו דרישה כאמור בסעיף קטן (ב); תעודה מאת הרשות המוסמכת המפרטת הוצאות אלו, תהא ראיה לכך.
8 א. השארת רכב ברשות הרבים [תיקון: תשמ"ח]
(א) הושאר רכב ברשות הרבים במקום אחד במשך תקופה העולה על ששים ימים, רשאית הרשות המוסמכת להורות על גרירתו מהמקום.
(ב) לא תשתמש הרשות המוסמכת בסמכותה כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שדרשה מבעל הרכב לפנותו תוך תקופה שתקבע בדרישה, והודיעה לו כי אם לא יעשה כן בכוונתה לגרור את הרכב ולהעמידו במקום שיפורט בהודעה.
(ג) הודעה כאמור בסעיף קטן (ב) תודבק על הרכב במקום הנראה לעין ותישלח בדואר רשום לבעל הרשום של הרכב, אם ניתן לזהותו, לפחות ארבעה עשר ימים לפני הגרירה.
8 ב. מכירת רכב שנגרר או החזרתו לבעליו [תיקון: תשמ"ח]
(א) נגרר רכב לפי האמור בסעיף 8 א, ובעליו לא בא לקבלו תוך חודשיים מהיום שבו נמסרה לו הודעה כאמור בסעיף 8 א (ג), תהא הרשות המוסמכת רשאית למכור את הרכב.
(ב) ביקש בעל רכב לקבל את רכבו, תהא הרשות המוסמכת זכאית לדרוש החזר כל הוצאותיה בגין גרירת הרכב והחזקתו ותשלום כל קנס בגין עבירה הכרוכה בשימוש באותו רכב.
(ג) נמכר רכב כאמור בסעיף זה, תעמוד תמורת מכירתו לרשות בעל הרכב, בניכוי הסכומים המפורטים בסעיף קטן (ב).
(ד) תעודה מאת הרשות המוסמכת המפרטת את ההוצאות כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג), תהא ראיה להוצאותיה.
8 ג. עידוד מסירה לסילוק [תיקון: תשמ"ח]
רשות מוסמכת רשאית, לשם עידוד סילוק גרוטות רכב ורכב שאינו בשימוש, לשלם לבעל רכב אשר יביא את רכבו לאתר לסילוק גרוטאות, סכום שייקבע על ידה.
8 ד. דין גרוטות רכב [תיקון: תשמ"ח]
רכב שהובא או נגרר כאמור בסעיפים 8 עד 8 ג, יראו אותו כגרוטאה לעניין חוק זה ולעניין פקודת התעבורה , והוא יהיה לקניינה של הרשות המוסמכת.
9. סימון מכלים למשקה
לא ייצר אדם ולא ישווק יבואן מכלים למשקה, אלא אם כן מודפס או מוטבע עליהם או על תווית שעליהם, סימון נראה לעין בדבר איסור השלכת פסולת, הכל לפי קביעת שר התעשייה והמסחר, בהתייעצות עם שר הבריאות.
10. קרן לשמירת הניקיון [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ג, תשנ"ז]
(א) מוקמת בזה קרן לשמירת הניקיון במסגרת המשרד לאיכות הסביבה (להלן – הקרן).
(ב) מטרת הקרן תהיה לרכז אמצעים כספיים לשמירה על איכות נאותה של הסביבה ובכלל זה לשמירה על הניקיון, למניעת השלכת פסולת וטיפול בפסולת, למיחזור, למניעת מפגעים, למניעת שילוט בלתי חוקי ולמניעת עבירות לפי חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג – 1993 (להלן – חוק החומרים המסוכנים).
(ג) השר לאיכות הסביבה יתקין תקנות בדבר סדרי הפעלת הקרן.
(ד) כספי הקרן ייועדו למטרותיה בלבד ויוצאו לפי הוראות השר לאיכות הסביבה, בהסכמת שר האוצר.
(ה) כספי הקרן יבואו מהיטל לפי סעיף 11, קנסות לפי סעיף 13, הקצבות מתקציב המדינה ותרומות.
(ו) השר לאיכות הסביבה ידווח לועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת בסוף כל שנת תקציב על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.
11. היטל לשמירת הניקיון [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ז]
(א) השר לאיכות הסביבה, יקבע בתקנות היטל לשמירת הניקיון (להלן – ההיטל) על יצרנים ויבואנים של מכלים למשקאות; שיעורו, אופן הצמדתו ודרכי גבייתו של ההיטל ייקבעו בהסכמת שר האוצר.
(ב) ההכנסות מן ההיטל ישולמו לקרן.
(ג) על גביית ההיטל תחול פקודת המסים (גביה) 2.
(ד) אין בתשלום קנס שהוטל לפי סעיף 13 (ב) (4) כדי לפטור מתשלום ההיטל.
12. מפקחים ונאמני ניקיון [תיקון: תשנ"ב]
(א) השר לאיכות הסביבה ימנה מפקחים לעניין חוק זה מבין עובדי המדינה ומבין מי שמונה כדין כפקח או כמפקח מכוח חיקוק, וכן מתוך רשימות פקחים ומפקחים שהגישו לו איגודי ערים, עיריות, מועצות מקומיות, רשויות נחלים ומעיינות, רשויות ניקוז, רשות הנמלים, רשות שדות התעופה, מינהל מקרקעי ישראל, קרן קיימת לישראל, רשות גנים לאומיים ורשות שמורות הטבע.
(ב) למפקח כאמור תהיה סמכות לערוך חקירות על עבירות לפי חוק זה; בהשתמשו בסמכות כאמור –
(1) יהיו למפקח סמכויות שוטר לפי סעיף 2 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969;
(2) יהיה מפקח רשאי להשתמש בכל הסמכויות הנתונות לקצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות) 4 , וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם מכוח סמכות זו.
(ג) השר לאיכות הסביבה או ראש רשות מקומית, לגבי תחום אותה רשות ובהסכמת מפקד מחוז במשטרת ישראל, רשאים למנות כל אדם להיות נאמן ניקיון; נאמן ניקיון שמונה כאמור רשאי, לאחר שהציג תעודת מינויו כנאמן ניקיון, לדרוש ממי שעבר לנגד עיניו עבירה על חוק זה להזדהות בפניו; מי שנדרש להזדהות כאמור חייב לעשות כן.
13. עונשין [תיקון: תשנ"ז]
(א) העושה אחד מאלה, דינו – קנס כאמור בסעיף 61 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:
(1) משליך פסולת בניגוד להוראות סעיף 2 למעט השלכת פסולת כאמור בסעיף קטן (ב) (1);
(2) אינו מקיים חובת שילוט ברכב בניגוד להוראות סעיף 6;
(3) אינו מקיים חובת סימון מכלים למשקה בהתאם להוראות סעיף 9;
(4) אינו מקיים חובת תשלום היטל לשמירת הניקיון שנקבעה בהתאם להוראות סעיף 11, או שאינו מקיים חובות דיווח לעניין ההיטל שנקבעו לפי חוק זה;
(5) מלכלך את רשות הרבים בניגוד להוראות סעיף 2 באופן שאינו מפורט בסעיף קטן (ב) (2), (1) ו- (3).
(ב) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – כפל הקנס האמור:
(1) (א) משליך פסולת גושית, פסולת בנין, גרוטאות, גרוטות רכב, פסדים או צמיגים בניגוד להוראות סעיף 2;
(ב) השליך אדם פסולת כאמור בפסקת משנה )א) מרכב, רשאי בית המשפט בנוסף לכל עונש אחר ועל אף האמור בכל דין –
(1) לפסול אותו אדם מהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה שלא תעלה על שנה אחת;
(2) לפסול אדם, מהחזיק ברשיון הרכב שממנו הושלכה הפסולת, וזאת בין אם אדם הוא המורשע ובין אם לאו, לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים; ואולם, לא יחליט בית המשפט על פסילת אדם שאינו המורשע, מהחזיק ברשיון הרכב, אלא לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו;
(3) הורה בית המשפט על פסילת אדם מהחזיק ברשיון הרכב, יורה על מקום הימצא הרכב במהלך תקופת הפסילה;
(2) משליך פסולת מכלי שיט בניגוד להוראות סעיף 2;
(3) מלכלך את רשות הרבים באופן המפורט בסעיף 5 א (א);
(4) אינו קובע אתרים לסילוק או לריכוז וטיפול בפסולת לפי הוראות סעיף 7 (א);
(5) אינו מבצע צו ניקוי לפי הוראות סעיף 13 ב.
(ג) העושה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61 (א)(4) לחוק העונשין , ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד, דינו – ארבע פעמים הקנס האמור בסעיף 61 (א)(4) לחוק העונשין:
(1) משליך פסולת המכילה חומר מסוכן או אריזה של חומר מסוכן כהגדרתו בחוק החומרים המסוכנים, בניגוד להוראות סעיף 2;
(2) עובר עבירה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) באופן או בנסיבות מחמירות שכתוצאה מהם נגרם או עלול להיגרם זיהום ממשי של הסביבה.
(ד) הייתה העבירה עבירה נמשכת, רשאי בית המשפט להטיל קנס נוסף, בשיעור של חמישה אחוזים מסכום הקנס הקבוע לאותה עבירה, לכל יום שבו נמשכת העבירה מעבר לתקופת הזמן שנקבעה בצו הניקוי לפי סעיף 13 ב.
(ה) הורשע אדם, בתוך שנתיים, פעם נוספת בעבירה לפי סעיף זה, דינו – מאסר כאמור בסעיף קטן (ב) או בסעיף קטן (ג), לפי העניין, או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי להטיל עליו, לפי הוראות סעיף זה, בשל העבירה שבה הורשע.
(ו) עבירה לפי סעיף זה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.
(ז) קנס שהוטל בשל עבירה לפי חוק זה ישולם לקרן לשמירת הניקיון; ואולם, אם הוטל הקנס בבית משפט לעניינים מקומיים, או בבית משפט אחר עקב הפעלת סמכותו של עובד רשות מקומית, ישולם הקנס לקופת הרשות המקומית שהפעילה את הסמכות, למעט קנס שהוטל על הרשות המקומית.
13 א. שיעורי קנסות [תיקון: תשנ"ז]
על אף הוראות סעיף 221 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – חוק סדר הדין הפלילי), רשאי שר המשפטים, בהסכמת השר לאיכות הסביבה, לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, וכן לעבירת קנס חוזרת, נמשכת או נוספת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.
13 ב. צו ניקוי [תיקון: תשנ"ז]
(א) נוכח השר לאיכות הסביבה או מי שהוא הסמיך לעניין זה כי הושלכה פסולת או פסולת בנין ברשות הרבים או כי לוכלכה רשות הרבים, וטרם הוגש כתב אישום, רשאי הוא לצוות על מי שהשליך את הפסולת או על מי שלכלך את רשות הרבים, או על בעל הנכס שבו הושלכה הפסולת, או על הרשות המקומית שבתחומה הושלכה הפסולת, לסלק את הפסולת למקום, באופן ובתוך תקופת הזמן שתיקבע בצו ושתחילתה ממועד מסירת הצו, ולנקות את שלוכלך, ורשאי הוא לדרוש, במידת האפשר ובהתאם לנסיבות, להחזיר את המצב לקדמותו.
(ב) מי שלא קיים הוראות צו שניתן לפי סעיף זה, רשאי השר לאיכות הסביבה או מי שהוא הסמיך לעניין זה, לבצע את הנדרש לפי הצו; משעשה כן, יהיה מי שנצטווה אך לא מילא אחר הוראות הצו, חייב בתשלום כפל ההוצאות שהוצאו, לקרן לשמירת הניקיון; על גבייתן של הוצאות שהוצאו לפי סעיף זה תחול פקודת המסים (גביה) 5.
(ג) מי שהשר לאיכות הסביבה הסמיך לעניין ביצוע צו כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי להיכנס לכל מקום לשם ביצוע הצו, ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית המשפט.
(ד) על מסירת צו לפי חוק זה יחולו הוראות סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי בדבר המצאת מסמכים, בשינויים המחויבים.
13 ג. התיישנות [תיקון: תשנ"ז]
על אף האמור בסעיף 225 א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, ניתן להגיש כתב אישום, להמציא הזמנה, או להמציא הודעת תשלום קנס כאמור באותו סעיף, בשל עבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס, אם טרם חלפו שנתיים מיום ביצוע העבירה.
14. חיוב בהוצאות ניקוי [תיקון: תשנ"ז]
(א) בית משפט שהרשיע אדם בעבירה על חוק זה רשאי, בגזר הדין, בנוסף לכל עונש שיטיל, לחייבו בתשלום הוצאות הניקוי, אם הוגשה לו על כך בקשה מאת מי שהוציאן.
(ב) לעניין גביית הסכום שנפסק, החלטה לפי סעיף זה כמוה כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית.
(ג) הורשעו בעבירה יותר מאדם אחד, רשאי בית המשפט בהחלטה לפי סעיף זה, להטיל את תשלום ההוצאות על כולם או חלקם, יחד ולחוד, או לחלק סכום זה ביניהם, הכל כפי שנראה לבית המשפט בנסיבות העניין.
(ד) לא פסק בית המשפט בבקשה לפי סעיף זה לגופה, לא יגרע הדבר מזכותו של מי שהוציא את ההוצאות לתבען בתובענה רגילה.
14 א. סמכויות בית משפט [תיקון: תשנ"ז]
(א) הוגשו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה לפי חוק זה, רשאי בית משפט ליתן צו עשה, צו אל תעשה וכל סעד אחר ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו, לרבות לביצוע צו לפי סעיף 13 ב, והכל כדי למנוע, להפסיק או לצמצם את לכלוך רשות הרבים.
(ב) על צווים שהוציא בית המשפט לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות סעיף 20 כג (ב) עד (ח) לחוק המים, התשי"ט – 1959, בשינויים המחויבים.
15. אחריות נושאי משרה בתאגיד [תיקון: תשנ"ז]
(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן )א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
16. ביצוע ותקנות [תיקון: תשנ"ב, תשנ"ז]
(א) השר לאיכות הסביבה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין, באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, תקנות בכל הנוגע לביצועו, לרבות למניעת לכלוך רשות הרבים.
(ב) שר המשפטים רשאי להתקין סדרי דין לעניין ביצוע סעיף 13 (ב) (1) (ב) (2).
17. תחולה על המדינה
חוק זה יחול גם על המדינה.
18. שמירת דינים
הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר ולא לגרוע מהן.
19. חוקי עזר
רשות מקומית רשאית להתקין חוקי עזר בכל עניין שחוק זה דן בו, למעט בעניינים הנידונים בסעיפים 9, 10 ו- 11 ולרבות –
(1) קביעת הוראות בדבר אחריותו של בעל מגרש לניקיון מגרשו והטלת אחריות זו גם על מי שמייצג את בעל המגרש לצורך תשלום מסים או לעניין ניצולו המסחרי או שמירת ערכו;
(2) התנאת מתן תעודה לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, בתשלום כל קנס שהוטל לפי חוק זה או לפי חוק עזר שהותקן לפי סעיף זה.
20. תיקון חוק בתי המשפט
בתוספת השניה לחוק בתי המשפט, התשי"ז – 1957, בסופה יבוא:
"21. חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984."
21. תיקון חוק סדר הדין הפלילי
בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982, בתוספת השניה, בסופה יבוא:
"13. עבירה לפי סעיף 2 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1984, שנעברה ברשות היחיד של הקובל."
21 א. קובלנה [תיקון: תשנ"ז]
(א) על עבירה לפי חוק זה, רשאים המנויים להלן, להגיש קובלנה כאמור בסעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי;
(1) כל אדם – לגבי עבירה שנעברה ברשות היחיד שלו או שגרמה לו נזק;
(2) רשות מקומית – לגבי עבירה שנעברה בתחומה;
(3) כל אחד מהגופים הציבוריים והמקצועיים הקבועים בתוספת לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב – 1992.
(ב) לא תוגש קובלנה לפי סעיף קטן )א) אלא אם כן מסר הקובל הודעה לשר לאיכות הסביבה על כוונתו לעשות כן ולא הוגש, תוך 60 ימים לאחר מכן, כתב אישום מטעם היועץ המשפטי לממשלה.
22. ביטול
חוק שמירת הניקיון, התשל"ו – 1976 – בטל.
23. תחילה
(א) תחילתו של חוק זה למעט סעיף 9, בתום 60 ימים מיום פרסומו; תחילתו של סעיף 9 בתום שנה מיום פרסומו של חוק זה.
(ב) קביעת אתר כאמור בסעיף 7 תיעשה לא יאוחר מתום שנה מיום פרסום חוק זה.

יצחק שמיר יוסף בורג
ראש הממשלה שר הפנים

חיים הרצוג
נשיא המדינה

תקנות הנמלים (בטיחות השייט), התשמ"ג – 1982

פרק תשיעי: הגבלות השייט במקומות רחצה, בנמלים וליד צוללנים
68. הגבלות שייט במקום רחצה מוכרז ובאזור אחר [תיקון התשנ"ד (מס' 4)]
(א) לא ישיט אדם כלי שייט במקום שהוכרז כמקום רחצה מוכרז בצו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי הים התיכון), התשמ"א – 1982, צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים סוף), התשמ"א – 1981, וצו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי ים כינרת ובנהר הירדן), התשל"ח – 1978, וכן באזור של 50 מטרים לאורך החוף מקצה כל גבול של מקום כאמור, בתחום של 300 מטרים מנקודת שפל המים.
(ב) בכל מקום אחר מן האמור בתקנת משנה (א) לא ישיט אדם סירת מנוע בתחום של 300 מטרים מנקודת שפל המים, זולת לצורך מעבר אל מעבר לתחום האמור, ובלבד שמהירות הסירה במעבר כאמור לא תעלה על חמישה קשרים; הוראה זו לא תחול על –
(1) סירת מנוע אשר עוצמת מנועיה אינה עולה על 4.4 קילוואט;
(2) סירת מנוע המורשה לעסוק בדיג;
(3) סירת מנוע שאושרה לכך בידי מנהל המינהל.
(ג) ההגבלות שבתקנות משנה (א) ו-(ב) לא יחולו על כלי שייט המשמש לפעולות הצלה או פיקוח על הרחצה.
69. סייג
(א) הוראת תקנה 68 לא יחולו לגבי השטת כלי שייט של דיג בים כינרת ומפרץ אילת ובלבד שהשטתם במקומות אלה תהיה במשוטים בלבד, במהירות מזערית ובהתחשב בכל הנסיבות.
(ב) לעניין תקנת משנה (א), "כלי שייט של דיג" – כלי שייט שנתמלאו בו שלושה אלה:
(1) כל עיסוקו בדיג והשטתו באזור האסור לשייט היא למטרת דיג באותו אזור;
(2) הוא מורשה לעסוק בדיג ועוסק בו בהתאם לכל הוראה שבפקודת בדייג, והתקנות שהותקנו לפיה;
(3) ברשיון השייט נרשם שמטרת השימוש בכלי השייט הוא "דייג חופי".
70. הגבלות בדבר שיוט כלי שייט באזור הזרמת שמנים
לא ישיט אדם כלי שייט בסמוך לכלי שייט או ארבת דלק המזרימים שמנים או בסמוך למכלית אלא ברשות מפורשת מאת מנהל הנמל, וכשהוא מצויד ברשיון שייט המתיר לו במפורש להתקרב לכלי שייט, לארבת דלק או למכלית.
71. הנפת דגל צוללים (תיקון: התשנ"ב)
(א) לא יצלול אדם מכלי שייט ולא ירשה קברניט כלי השייט לעסוק בצלילה בטרם הונף דגל צוללים כמתואר ומצוייר בתוספת השלוש-עשרה.
(ב) (ב) לא יסיר אדם דגל צוללים מונף ממצוף או מכלי שייט ולא ירשה קברניט כלי שייט להסיר דגל צוללים מונף בכלי שייט כל עוד עוסקים בצלילה כאמור.
72. אישור צלילה בתחום נמל
לא יצלול אדם בתחומי נמל אלא אם קיבל אישור מאת מנהל הנמל.
73. איסור שייט בקרב צוללים (תיקון התשנ"ב)
לא ישיט אדם כלי שייט באמצעות מנוע ולא יפעיל אדם את המדחפים של כלי שייט הרתוק לחוף, למצוף או לעוגן בתחום 200 מטרים מכלי שייט עוגן או ממצוף שעליהם הונף בצורה הנראית לעין דגל צוללים בהתאם לתקנה 71.
74. הגבלת השייט באזורי צלילה (תיקון התשנ"ב)
המנהל רשאי לסגור אזורים לשייט או להגביל את השייט באזורים לשם שמירת חייהם של צוללים ובלבד שנתקיימו כל אלה:
(1) האזור אינו בתחום שהוכרז כנמל;
(2) דבר ההגבלה פורסם בהתאם לכללים שנקבעו בפרק השמיני לתקנות אלה;
(3) דגל הצוללים מונף בגבולות התחום והמרחק בין דגל לדגל אינו עולה על 200 מטר.
75. תחולה במימי חופין
האיסורים וההגבלות על השייט לפי תקנות 71 עד 74 יחולו בתחום מימי החופין והמים הפנימיים של ישראל בפרק הזמן שבין זריחת השמש לשקיעתה.

חיים קורפו
שר התחבורה

חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965
תוכנית מתאר ארצית, חלקית, לחופים, מס' ת/מ/א/ 13 חוף הים התיכון

הוראות התכנית

פרק 1. הוראות כלליות

1. שם התוכנית
תוכנית זו תיקרא "תוכנית מתאר ארצית, חלקית, לחופים מס' ת/מ/א/ 13 – חוף הים התיכון" (להלן – "התוכנית" או "תוכנית זו").

2. מסמכי התוכנית
התוכנית מורכבת מהוראות אלה, מתשריטים בקנה מידה 1:20000 ( גיליונות המתייחסים למחוזות הצפון, חיפה, תל אביב, המרכז והדרום). להלן – התשריטים.

3. תחולה
התוכנית תחול על רצועת חוף בשטח של כ – 196,000 דונם, לאורך הים התיכון בתחום גבולות המדינה, הכל מוגדר בתשריטים על ידי קו כחול התוחם את הרצועה מצד היבשה וקו המגע בין היבשה לים, כפי שהיה מזמן לזמן עקב ייבוש שטחים מהים, או הצפה – שאיננה זמנית בלבד – של שטח רצועת החוף על ידי הים, אך למעט אותו חלק מרצועת החוף שתוכנית המתאר למחוז המרכז איננה חלה עליו.

4. מטרות התוכנית
מטרות התוכנית הן:
א. לקבוע את ייעודי הקרקע לצורך ניהול המשאבים הטבעיים, שימורם, פיתוחם וניצולם לשימושים אלה:
1. רחצה, נופש וספורט.
2. מתקני תיירות.
3. שימור עתיקות, שמורות טבע, גנים לאומיים, שטחי ייעור ושמורות חוף.
4. נמלים.
5. שימושים אחרים המחייבים מיקום לאורך רצועת החוף.
ב. להסדיר ניגודים בין שימושים הדורשים קרבה לחוף ולמנוע שימושים שאינן דורשים קרבת חוף.
ג. לתת הנחיות לתוכניות מתאר מחוזיות ומקומיות בדבר רצועת החוף שבתחום תוכנית זו.
ד. לקבוע גישות לתחום התוכנית בהתחשב בתוכנית מתאר ארצית לדרכים, מס' ת/מ/א/ 3.

5. קביעת גבולות, שינויים ומתן פטור
א. הגבולות המפורטים של יעוד השטחים המפורטים בתוכנית זו ייקבעו –
1. לגבי גנים לאומיים או שמורות טבע מוכרזות – לפי התרשים המצורף לצו ההכרזה לפי חוק הגנים הלאומיים ושמורות טבע, התשכ"ג – 1963.
2. בכל מקרה אחר – לפי תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת.
ב. בתוכנית מתאר מחוזית, בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת, לרבות בשינויים של אלה, מותר לשנות את הגבולות הייעודיים שנקבעו בתוכנית זו. כן ניתן לפטור תוכניות ושינויים כאלה מקיום הוראות סעיף 12, כולן או מקצתן, ובלבד שהמועצה הארצית לתכנון ולבניה או ועדה שמינתה לכך דרך כלל חיוותה את דעתה שהשינויים או הפטורים המוצעים אינם משפיעים על התוכנית כולה השפעה מהותית, כגון ע"י כך שהם מתייחסים לשטחים קטנים יחסית או שהם נחוצים לצורך התאמת התוכנית לנתונים מקומיים, ואישרה את השינויים או הפטורים.

6. כפיפות לתוכנית
הייתה סתירה בין תוכנית זו לבין תוכנית מתאר מחוזית, תוכנית מתאר מקומית ותוכנית מפורטת, האמור בתוכנית זו עדיף. אולם שימוש שהיה מותר ביום תחילתה של תוכנית זו, לא ייהפך לשימוש אסור מחמת תחילתה של תוכנית זו בלבד, אלא דינו יהא כדין שימוש חורג שהותר.

פרק 2: הוראות מיוחדות

7. בתוכנית זו יהא לכל מונח שלא הוגדר בה מפורשות המשמעות שיש לו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965, בין שהוגדר בו מפורשות ובין שלא הוגדר כך והוא שאין כוונה אחרת משתמעת.

8. הגדרות
בתוכנית זו:
"שטח יישוב" – שטח המיועד להתיישבות עירונית או כפרית לפי תוכניות מתאר מקומיות או תוכניות מפורטות.
"אזור תיירות ונופש" – שטח המיועד למלונות בדרגות שונות, אכסניות, בתי הבראה, מיתקנים למחנאות ומתקני נופש ושירותים אחרים הנחוצים או המועילים להפעלתם של אלה.
"חוף רחצה" – שטח המיועד לשהיית מתרחצים ונופשים בחוף הים ולמיתקנים לפעילויות הנלוות שהם מבנים ומתקנים לשירותי חוף, שירותי רפואה ותברואה, מגרשים ומתקנים למשחקים וספורט, גינון, להצללה ולנוי. מתקנים לפיקניק, קיוסקים, מקומות חניה וכיוצא באלה.
"שמורת טבע מוכרזת" – שמורת טבע שהוכרזה לפי חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, התשכ"ג – 1963.
"שמורת טבע בתוקף" – כמשמעותה בתכנית מתאר ארצית לגנים לאומיים ושמורות טבע ושמורות נוף, מס' ת/מ/א/ 8.
" שמורת טבע מוצעת" – שטח המוצע להיות בעתיד שמורת טבע לפי החוק האמור.
"גן לאומי" – שטח הנועד לשמש לצורכי נופש לציבור בחיק הטבע או להנצחת ערכים שיש להם חשיבות היסטורית, ארכיאולוגית או נופית וכיוצא באלה, בין שנשאר בטבעו ובין שיותקן לשמש למטרה זו על ידי נטיעת עצים או התקנת מתקנים או הקמת מבנים הדרושים במישרין לשימושים אלה.
"גן לאומי מוכרז" – גן לאומי שהוכרז לפי חוק גנים לאומיים ושמורות טבע, התשכ"ג – 1963.
"גן לאומי מוצע" – שטח המוצא להיות בעתיד גן לאומי לפי החוק האמור.
"גן לאומי בתוקף" – כמשמעותו בתוכנית מתאר ארצית לגנים לאומיים, שמורות טבע ושמורות נוף, מס' ת/מ/א/ 8.
"שמורת נוף" – שטח אשר מבחינת ערכי נוף וטבע או חשיבותו לצורכי נופש או מטעמי איכות הסביבה לא יהיה מיועד לבניה ולשימוש אחר לצורכי מגורים, תעשיה או עסק אחר, למעט בנייה או שימוש המותרים לפי התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965.
"שטח ציבור פתוח" – שטח המשמש או המיועד לשמש יער, חורשה, גן, שטח ספורט הפתוח לציבור, או פס ירוק להפרדה בין שימושים אחרים.
"אתר עתיקות" – אתר שהוכרז לפי סעיף 28 לחוק העתיקות התשל"ח – 1978.
"אתר לאומי" – מבנה או קבוצת מבנים או חלק מהם, לרבות הסביבה הקרובה שהם בעלי חשיבות לאומית היסטורית בהתפתחות היישוב בארץ.
"שטח למוסדות ציבור" – אתר למוסד ציבורי.
"שטח יישוב חקלאי" – שטח המיועד לתפקודים כפריים וכן לשימושים נוספים שאושרו בתוכניות מתאר מקומיות או בתוכניות מפורטות שנערכו במיוחד ליישוב.
"שטח חקלאי" – קרקע שהוכרזה כקרקע חקלאית, כמפורט בתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.
"גבול שטח לתכנון בעתיד" – גבול שטח שייעודו הסופי ייקבע בעתיד, בכפוף לאמור בתוכניות מתאר מחוזיות.
"בריכות" – מקווי מים לשימושים חקלאיים ותעשייתיים.
"אזור תעשיה" – שטח למפעלי תעשיה.
"שטח למיתקנים הנדסיים" – שטח קרקע המיועד למתקני תשתית ושירותים הנדסיים.
"תחנת כוח" – אתר המיועד לייצור אנרגיה חשמלית.
"אתר מים" – שטח איגום והחדרת מים הקשור במערכת המים הארצית.
"דרך מהירה" – קיימת ומוצעת – כמשמעותה
"דרך ראשית" – בתוכנית המתאר הארצית
"דרך אזורית" – לדרכים, מס' ת/מ/א/ 3.
"מחלף" – מחלף קיים ומוצע שמדובר בו בתוכנית מתאר ארצית לדרכים , מס' ת/מ/א/ 3.
"מסילת ברזל קיימת" – מסילת ברזל העשויה להיות נושא לצו לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943.
"נמל" – מקום לעגינת כלי שייט בגדלים ובסוגים שונים.
"מעגן" – מקום לעגינת כלי שיט קטנים המשמשים למטרות
"נמל דיג" – נופש וספורט ימי או לדיג.

9. תכנית ביצוע
לא יינתן בתחום התוכנית היתר לבנייה ולא תיעשה בו עבודה אחרת הטעונה היתר לפי החוק, אלא על פי תוכנית מתאר מקומית או תוכנית מפורטת שיהיו בתוקף מזמן לזמן.

10. התאמת תוכניות אחרות
תוכנית זו תבוצע, בין השאר, גם על ידי התאמתן של תוכניות מתאר מחוזיות ומקומיות ושל תוכניות מפורטות להוראות תוכנית זו, תוך 5 שנים מיום תחילתה של תוכנית זו.

11. התאמה לתוכנית תפרוסת ארצית
איתורים שייקבעו בתוכניות מתאר מקומיות שייערכו לצורך ביצוע תוכנית זו יתאמו, בין השאר, את ההנחיות שניתנו בתוכנית המתאר הארצית, מס' ת/מ/א/ 6 – התמורות בחלוקת האוכלוסייה במדינה.

12. תוכניות מתאר מחוזיות ומקומיות
על השטחים שבתחום תכנית מיוחדת זו יחולו הגבלות מיוחדות אלה:
1. לא ידונו בתוכנית מתאר מחוזית ובתוכנית מתאר מקומית (בסעיף זה – תוכנית מתאר) שיחולו על שטחים כאמור ובמידה שיחולו, ולא יחליטו בהן אלא אם הוכנו והוגשו למוסדות התכנון הנוגעים בדבר כל אלה:
א. תזכיר מפורט של התנאים המקומיים, לרבות השלכות השימושים הקיימים, על החוף.
ב. סקרים וניתוח ההצעות שבתוכנית.
ג. תסקיר השפעה על הסביבה.
ד. סקר חופי מפורט, לרבות סקר זרמים בים.
ה. סקר והצעה תכנונית בדבר דרכי הגישה.
ו. סקר המערכות של תשתית הסביבה והשלכתן על האתר של אותה תוכנית מתאר.
ז. הצעת תשתית מתאימה לשימושים המפורטים באותה תוכנית מתאר.
2. לא ידונו בתוכנית מתאר שיחולו על שטחים כאמור ולא יחליטו בהן אלא אם תוכניות אלה יקבעו –
א. הוראות בדבר איסור של הקמת מבנים במרחק של 100 מטרים
לפחות מקו פני המים העליון, וזאת במקומות שהקמת מבנים אינה מותרת מפורשות בהוראות תוכנית זו.
הכל במידה שתוכניות המתאר הקיימות אינן כוללות כבר הוראות שחובה להכניס על פי פיסקה זו.
ב. פירוט רמת הפיתוח לחוף רחצה ושירותי הנופש, כל עוד לא נקבע פירוט זה בתוכנית מתאר ארצית.
ג. פירוט השימושים ואיתורם.
ד. השטח הבנוי וקיבולת המשתמשים והתאמתם לקביעת תוכנית זו.
ה. הוראות עיצוב מבנים ופיתוח למניעת פגיעות חזותיות.
ו. הוראות בדבר מקומות חניה.

3. לא ידונו בתוכנית מפורטת שתחול על שטחים כאמור, ובמידה שתחול, ולא יחליטו בה, אלא אם יוכנו ויוגשו לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית תסקיר השפעה על הסביבה, ואם נושא התוכנית הוא פיתוח של שמורת חוף – גם תזכיר מפורט של התנאים הקיימים וסקרים וניתוח ההצעות שבאותה תוכנית.
4. על תסקירי ההשפעה על הסביבה לפי סעיף זה יחולו תקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשמ"ב – 1982 כאילו הם תסקירים שיש להכינם ולצרפם לפי תקנה 2 (ב) לתקנות האמורות.
5. לעניין סעיף זה דין שינוייה של תוכנית, התלייתה וביטולה כדין תוכנית.

13. השימושים המותרים
מקום ששטח פלוני מוגדר בסעיף 8 על ידי ייעודו או הוראות כיוצא באלה, יהיו השימושים שלהם נועד השטח כאמור בהגדרה – ואלה בלבד – השימושים המותרים בן.

14. חוף רחצה
בתוכנית מתאר מקומית ניתן לשנות את ייעודו של חוף רחצה לשטח המיועד להקמת מתקני חוף הקשורים בהפעלתם של של מעגנים ומתקני שיט ספורטיבי ובלבד שיקוימו הוראות סעיף 5.

15. שמורת חוף
א. בשמורת חוף אסורה בניה וחציבה זולת למטרת פיתוחה והכשרתה כחוף
רחצה, שמורת טבע, גן לאומי או שטח ציבורי פתוח.
ב. פיתוחה של שמורת טבע כאמור, לרבות עקירת סלעים, יהא על פי תוכנית
מתאר מקומית או תוכנית מפורטת.
16. שטח ציבורי פתוח
בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת מותר לקבוע שבשטח ציבורי פתוח ניתן לתת היתרי בניה אם הדבר דרוש להגשמת המטרות האחרות שלהן ישמש השטח הציבורי הפתוח.

17. רמת דיוק התוכנית וסטיות מותרות
א. בציונים שבתשריט יש לראות כוונת המתכנן לאיתורו הרצוי של אזור שימושי קרקע מסוים. מקומו המדויק של האזור, גודלו וגבולותיו ייקבעו בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת.
ב. סטיות הנובעות מקנה המידה של תוכנית זו שאינו מאפשר דיוק ממשי, הן מבחינת האיתור והן מבחינת גודל השטח, והן סטיות הנובעות מהתנאים הטופוגרפיים של השטח, תהיינה מותרות ואין לראות בהן חריגה מתוכנית זו.

חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965
תוכנית מתאר ארצית, חלקית, לחופים, מס' ת/מ/א/ 13 חוף הים התיכון
(שינוי מס' 1)

הוראות התוכנית

תיקון סעיף 5
1. בסעיף 5 (ב) לתוכנית המתאר הארצית, חלקית לחופים, מס' ת/מ/א/ 13 – חוף הים התיכון (להלן – התוכנית העיקרית) לאחר המילים "השפעה מהותית" (בסוף השורה השביעית) יבוא פסיק ואחריו הנוסח הבא: "כגון על ידי כך שהם מתייחסים לשטחים קטנים יחסית או שהם נחוצים לצורך התאמה לנתונים מקומיים, ואישרה את השינויים והפטורים".

תיקון סעיף 12
2. במקום סעיף 12 לתוכנית העיקרית יבוא:
"על השטחים שבתחום תוכנית זו יחולו הגבלות מיוחדות אלה:
1) לא תופקד תוכנית מתאר מחוזית, תוכנית מתאר מקומית ותוכנית מפורטת (בסעיף זה – התוכנית) שיחולו על שטחים כאמור ובמידה שיחולו, ולא יחליטו בהן אלא אם הוכנו והוגשו למוסדות התכנון הנוגעים בדבר כל אלה:
א. תסקיר השפעה על הסביבה.
ב. סקר חופי מפורט, לרבות סקר זרמים בים.
ג. סקר והצעה תכנונית בדבר דרכי הגישה.
ד. סקר המערכות של תשתית הסביבה והשלכתן על האתר של אותה תוכנית, והצעת תשתית מתאימה לשימושים המפורטים באותה תוכנית.
2) על אף האמור בס' ק' 1) לעיל, על שטחים בתוכנית זו, הכלולים בשטח ישוב כהגדרתו בס' 8 לתוכנית העיקרית ומרוחקים מקו החוף 200 מ' ויותר, לא תחול חובת הגשת המסמכים המפורטים בס' ק' 1) אלא אם נדרש הדבר על ידי נציג שר במוסד תכנון.
3) מוסד התכנון רשאי לאשר את התוכנית. רשאי לפטור מחובת הכנת והגשת המסמכים המנויים בס' ק' 1) לעיל, כולם או חלקם, לאחר קבלת חוו"ד נציג השר לאיה"ס במוסד התכנון בתוך מועד שיקבע מוסד התכנון ולאחר שמוסד התכנון שוכנע כי אין במתן פטור כאמור כדי לפגוע בהשגת מטרות התוכנית המנויות בס' 4 א' ו- ב' לתוכנית הראשית.
4) לא ידונו בתוכניות שיחולו על שטחים כאמור ולא יחליטו בהן אלא אם תוכניות אלה יקבעו:
א. הוראות בדבר איסור של הקמת מבנים במרחק של 100 מטרים לפחות מקו פני המים העליון, וזאת במקומות שהקמת מבנים אינה מותרת מפורשות בהוראות תוכנית זו. הכל במידה שתוכניות המתאר הקיימות אינן כוללות כבר הוראות שחובה להכניס על פי פיסקה זו.
ב. פירוט רמת הפיתוח לחוף רחצה ושירותי הנופש, כל עוד לא נקבע פירוט זה בתוכנית המתאר הארצית.
ג. פירוט השימושים ואיתורם.
ד. השטח הבנוי וקיבולת המשתמשים והתאמתם לקביעת תוכנית זו.
ה. הוראות עיצוב מבנים ופיתוח למניעת פגיעות חזותיות.
ו. הוראות בדבר מקומות חניה.

התוספת השניה
(סעיף 156 (ב))

1. תוקם ליד המועצה הארצית ועדה של ששה להיות ועדה למימי החופין.
2. א) שר הפנים ימנה לועדה למימי חופין שני חברים, בהם אחד בעל הכשרה מקצועית בענייני תכנון ובניה, והוא יהיה היושב ראש, ואחד נציג הרשויות המקומיות. שר התחבורה ימנה שני נציגים, מהם אחד בעל הכשרה מקצועית בעניינים ימיים. שר הביטחון ימנה נציג אחד. השר לאיכות הסביבה ימנה נציג אחד ושר התיירות ימנה נציג אחד.
ב) עניין התלוי ועומד בפני הועדה רשאי כל חבר בועדה להביאו בפני המועצה הארצית להכרעתה בהתאם להוראות סעיף 110 בשינויים המחויבים לפי העניין.
3. הועדה למימי חופין רשאית להכין בכל עת תוכנית מתאר מקומית למימי החופין
או לחלק מהם, וכן רשאית היא ליזום תיקון, התליה או ביטול של תוכנית כאמור
או להטיל את הכנתה על ועדה מחוזית או מקומית.
4. לא תאושר תוכנית החלה על מימי חופין או חלק מהם אלא אם אושרה תחילה על
ידי הועדה למימי חופין או היא תוכנית מפורטת המקיימת את כל ההוראות של תוכנית מתאר שאושרה על ידי הועדה.
5. מוסד תכנון לא ייתן היתר לבניה או לפעולה אחרת הטעונה היתר לפי חוק זה לגבי
מימי חופין אלא בהתאם לתוכנית שנתמלאו בה הדרישות של סעיף 4 או אם
הסכימה לכך הועדה למימי חופין.
6. הרואה את עצמו נפגע על ידי החלטת הועדה למימי חופין לפי סעיפים 4 או 5, או חבר
ועדה, רשאים לערור עליה לפני ועדת ערר למימי חופין תוך שלושים יום מהיום שבו
נמסרה להם הודעה על ההחלטה.
7. ועדת הערר למימי חופין תהיה של ששה, מהם נציגי שר הפנים, שר התחבורה, שר
התיירות ושר הביטחון, לכל שר נציג אחד, וכן שני חברים אחרים שימונו על ידי
המועצה הארצית, ובלבד שחבר הועדה למימי חופין לא יהא חבר בועדת הערר.
8. ועדת הערר רשאית לאשר את החלטות הועדה למימי חופין, עם או בלי שינויים, או
לדחות את הערר, וכן להחזיר את העניין לועדה למימי חופין לדיון מחדש.

משרד החינוך – חוזר המנהל הכללי, הוראות קבע, התשנ"ח 1998

פעילויות מים

1.1 כללי

1) הוראות בטיחות לפעילות במים לאחראי מטעם בית הספר או מטעם הגוף השולח
א. פעילויות מים תתבצענה בהדרכת מדריכים שהוסמכו על ידי משרד החינוך התרבות והספורט, להוציא מקרים שבהם צוין אחרת (כגון מצילים).
ב. המדריכים יפעלו על-פי ההוראות בחוזר זה (ובחוזרים נוספים שיתפרסמו), אך יש לחזור ולהדגיש, כי למרות הידע המקצועי והמומחיות של המדריכים במקום, האחריות העליונה מוטלת בסופו של דבר על המורה/המדריך האחראי, החייב להיות בקי בהוראות הבטיחות ולוודא את ביצוען. במיוחד נדרש מהמורה האחראי להקפיד בנושאים האלה:
1) לבוש
2) שתייה
3) מפקד הכניסה
4) הכנת החניכים
5) סיום הפעילות (ובכלל זה מפקד הסיום).

2) הוראות בטיחות לפעילות במים
א. מטרת הוראות הבטיחות תהיה להגדיר את נוהל העבודה בפעילויות מים כדי למנוע תקלות ובכך להוסיף לבטיחותם ולהנאתם של המשתתפים בפעילויות.
ב. האחריות לסימון מסלול שיט (נקודות התחלה וסיום, מכשולים לאורך המסלול וכו') היא על הגורם המפעיל את האתר.
ג. אלה פעילויות המים שהוראות אלו מתייחסות אליהן:
1. רחצה בים ובברכה ואיסור רחצה במאגרי מים
2. שיט על אבובים
3. שיט קיאקים
4. שיט בסירות קאטרפט
5. שיט בסירות נהר
6. שיט על רפסודות
7. שיט בסירות ובאגמים מוסדרים
8. שיט חסקות
9. גלשני מפרש
10. סקי מים בכבלים
11. סקי מים באגמים ובימים
12. קמ"ס (קנה, מסכה, סנפירים).
ד) בפעילויות מים ישתתפו רק חניכים בעלי ידע בסיסי בשחייה, על פי אישור ההורים בכתב. לא ישתתף בפעילויות מים תלמיד שנפסל לכך מטעמי בריאות על ידי רופא או תלמיד שהוריו הביעו בכתב את התנגדותם להשתתפותו.
ה) בסיס הפעילות יהיה מצויד בציוד הצלה והחייאה ועזרה ראשונה. ציוד זה יעמוד לרשות החובש/מגיש העזרה הראשונה. בבסיס יהיה בכל עת לפחות אדם אחד המוסמך לטפל בהחייאה ובהצלה, וכן רכב פינוי. במשרד המרכזי ייתלו במקום בולט מספרי הטלפונים של תחנת מד"א, בית החולים ותחנת המשטרה הקרובים ביותר. על המורה האחראי/המלווה לוודא את קיום הנדרש בכל נוגע לעזרה ראשונה, כמפורט לעיל.

1.2 הרחצה בים ובברכה ואיסור הרחצה במאגרי מים

1) כללי
א. הוראות אלו אינן מתייחסות למפעלי הוראת השחייה.
ב. הרחצה והשחייה מותרות רק במקומות מאושרים על ידי משרד הפנים ובנוכחות מציל.
2) ידיעת ההורים ואישור המנהל
כניסה למים לצורכי רחצה, הנאה ולימוד תהיה בידיעת ההורים ובאישורו
מראש של מנהל בית הספר ועל פי הנחיית האחראי לפעילות.
3) רחצה בברכה ובים
א. ניתן לקיים רחצה בברכה, בפארק מים או בים, בתנאי שתמולאנה כל ההוראות המפורטות להלן. כמו כן יש לקיים פיקוח יעיל על התלמידים המתרחצים ולהטיל עליהם משמעת קפדנית באופן מיוחד. אם האחראי סבור שמצב המשמעת אינו תקין, אין לרחוץ בברכה, בפארק מים או בים.
ב. הרחצה בים מותרת רק לתלמידים מכיתה ה' ומעלה.
ג. רחצה בים או בברכה מותרת רק בתנאים האלה:
1) במקום המאושר על ידי הרשות המוסמכת.
2) במקום המשולט כמותר לרחצה.
3) בים – אם מתנוסס דגל לבן מעל סוכת המצילים.
4) בשעות האור בלבד, להוציא אתר שקיימת בו תאורה חזקה ותקנית (הרחצה בשעות הדמדומים והחשכה אסורה).
ד. הכניסה לברכה או לים תותר לקבוצות של 15 תלמידם. בכיתות ד'-ח' מומלץ לצוות תלמידים בזוגות.
ה. הילדים הנכנסים לים ילוו על-ידי מלווים כדלהלן:
1) בכיתות ד'-ח' יהיו 2 מלווים לכל קבוצה של עד 15 תלמיד.
2) בכיתות ט'-י"ב יהיה מלווה אחד לכל קבוצה של עד 15 תלמיד.
ו. המלווים הנכנסים למים חייבים לדעת לשחות.
ז. לפני הרחצה בים יקבע האחראי עם המציל את המקום שבו ייכנסו התלמידים למים ואת תחום הרחצה. מקום זה יהיה קרוב ככל האפשר אל מקום הפיקוח היעיל ביותר של המציל.
ח. המלווים יקפידו שהתלמידים לא יצאו מהתחום הזה.
ט. השהייה הרצופה במים לא תעלה על מחצית השעה. יש לעשות הפסקה של רבע שעה לפחות בין השהיות במים. אין לאפשר כניסה למים אלא אם עברה לפחות מחצית השעה מעת סיום הארוחה.
י. על המורה/המדריך האחראי ועל המלווים לבצע פעולות אלה:
1) על האחראי לערוך מפקד של התלמידים הנוכחים לפני הכניסה לרחצה בים או בברכה ומיד לאחר היציאה מן המים.
2) בעת הרחצה בים או בברכה לא יעסקו המלווים בהוראת השחייה ולא בארגון משחקים. כן לא ישחו המלווים להנאתם בשעת מילוי תפקידם.
3) אחד המלווים יהיה מצויד במשרוקית ויהיה בעמדת תצפית שממנה יראה את כל התלמידים שבמים ובחוץ. ייקבעו סימני שריקה למשיכת תשומת לב התלמידים, והאחראי יתדרכם לשינוי מקום, להתנהגות נאותה או ליציאה מהמים.
4) ניתנה הוראה לצאת מהמים – יקפידו המלווים במלוא ההקפדה על ביצוע ההוראה.
4) איסור הרחצה במאגרי מים
א. הרחצה בברכות דגים, בברכות השקאה, בתעלות השקאה ובנחלי הירקון, הקישון ואלכסנדר אסורה בהחלט.
ב. יש להזהיר את התלמידים לבל יתקרבו בשום אופן למאגרי מים פתוחים. הרחצה בהם יש בה סכנת מוות בטביעה, והיא אסורה על-פי החוק.

1.3 שיט על אבובים

1) החניכים
רשאים לבצע את השיט למידים וחניכים מכיתה ו' ומעלה.
2) המסלול
שיט אבובים יתבצע במסלולים שאושרו בכתב על ידי משרד החינוך התרבות והספורט (גף בטיחות) לרשויות המקומיות שבתחומן מתקיימת הפעילות. הרשויות תעברנה את פרטי האישור לחברות המקיימות את הפעילות (השיט אינו כולל את הירדן ההררי).
3) תקופת השיט
השיט יתבצע בתקופה שיכריז עליה גוף רשמי המוסמך לכך (רשות מקומית וכו' שבשטח שיפוטה נמצא האתר), באישור משרד החינוך התרבות והספורט (תחום בטיחות).

4) המדריכים והצוות הנספח
א. המדריך האחראי בכל קבוצה יהיה בעל תעודת מציל.
ב. לכל כיתת חניכים שבה מעל 40 משייטים ומעלה יהיה מגיש עזרה ראשונה מוסמך.
ג. לכל 100 חניכים משייטים ומעלה יהיו חובש ורכב פינוי.
5) האבובים
א. גודל האבוב חייב להיות כזה שיוכל להכיל את היושב עליו.
ב. האבוב חייב להיות תקין לחלוטין, ללא תקרים וללא חשש מפיצוץ. הוונטיל של האבוב יהיה תקין, ללא דליפת אוויר.
ג. אסור בהחלט לקשור את החניך לאבוב או לקשור את האבובים זה לזה.
6) השיט
א. מפעיל האתר חייב לבדוק מדי בוקר, לפני תחילת הפעילות, את כשירות מסלול השיט מבחינה בטיחותית.
ב. מכשולים במסלול השיוט יהיו מסומנים באמצעים בולטים. המדריך הראשי יוודא שהסימון יהיה מתאים.
ג. יש להקפיד על סימון ברור ובולט של נקודת סיום השיוט, ועל המדריך הראשי להביא זאת לידיעת השייטים.
ד. קבוצת שיוט לא תעלה על 20 משייטים.
ה. בראש כל המשייטים ישוט מדריך המכיר את המסלול את מכשוליו, והוא יקפיד שאף משייט אל יעבור אותו. מדריך נוסף ישוט כמאסף, ויקפיד שאף משייט לא יישאר מאחוריו.
ו. בנקודת הסיום יימצא מדריך שיסמן לחניכים המשייטים את גמר המסלול ויוודא את יציאתם מהמים, נוסף לסימון נקודת הסיום.
ז. אם קיים מכשול כלשהו המחייב יציאה מהמים ועקיפתו לאורך הגדה, יסומן המכשול באופן בולט. כן תתוכנן דרך יציאה אל הגדה, והמשייטים יקבלו הסבר על כך לפני תחילת השיט. מומלץ להציב ליד מכשול כזה מדריך או חניך אחראי שיזהיר את המשייטים וידאג ליציאתם מהמים.
ח. לפני הכניסה למים יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד שמי של המשייטים ויוודא את הדברים האלה:
1) כל המשתתפים יודעים לשחות. חניך שאינו יודע לשחות לא ישתתף בשיט על אבובים.
2) לכל חניך יש אבוב תקין, המתאים לממדי גופו.
3) החניכים קיבלו הסבר על הצפוי להם במסלול השיט, על המכשולים בדרך ועל דרכי עקיפתם, על דרכי הפינוי בעת הצורך (בגלל תקר באבוב או בגלל על תקלה אחרת) ועל נקודת הסיום וסימונה.
ט. רצוי שהמדריך המוביל והמדריך המאסף יענדו, ילבשו או יחבשו סימן זיהוי בולט, כדי שהמשייטים יוכלו לזהות אותם במהירות ובקלות.
י. בתום השיט יש לערוך מפקד שמי נוסף ולוודא עם המדריך המאסף כי כל המשתתפים הגיעו לנקודת הסיום.
7) לבוש וציוד אישי
א. על חניך יהיה נעול בנעליים (מומלץ – בנעלי בד). בשום אופן אין להיכנס למים יחפים. כמו כן יהיה החניך לבוש חולצה דקה או גופייה, ומומלץ לחבוש כיסוי ראש בפעילות זו.
ב. מומלץ להסיר שעונים, שרשראות, צמידים וכד', כן מומלץ לא לשאת מצלמות וכל ציוד יקר ערך או שביר העלול ללכת לאיבוד.
8) שעות הפעולות
השיט יתבצע בשעות האור בלבד, ויסתיים שעתיים לפני רדת החשכה.

1.4 שיט קיאקים

1) כללי
מטרת הוראות הבטיחות האלה היא להגדיר נוהלי עבודה בשיט קייאקים בנהרות ובאגמים, כדי למנוע תקלות ובכך להוסיף לבטיחותם ולהנאתם של המשתתפים.
2) החניכים
המשתתפים יהיו מכיתה ו' ואילך, בעלי ידע בסיסי בשחייה.
3) הצוות
המדריכים בשיט הקייאקים יהיו מדריכים המוסמכים לכך. בקבוצת שיט לא יהיו יותר מי- 10 קייאקים. בראש כל קבוצה ישוט מדריך המכיר את המסלול, ובמאסף מדריך נוסף. המאסף לא יאפשר למשתתפים לשוט מאחוריו, ותפקידו יהיה לסייע למתקשים בדרך. המדריכים יחבשו כובע בצבע מיוחד או יישאו דגל מיוחד על סירתם, לצורך זיהוי.
4) הציוד
לפני תחילת הפעילות על המדריך לוודא, כי הקייאקים במצב תקין, ללא סדקים או דליפות, וכי המשוטים תקינים וללא סדקים.
5) הלבוש
החניכים ינעלו נעלי בד או פלסטיק, ילבשו חולצה דקה או גופייה, ויחבשו כובע.
6) אפוד הצלה
כל חניך יחגור אפוד ציפה/הצלה המתאים למידות גופו ורכוס היטב, בקשר אחד לפחות.
7) תקופת השיט
השיט בנהרות ובאגמים יתבצע בתקופה שיכריז עליה גוף רשמי המוסמך לכך (רשות מקומית וכו' שבשטח שיפוטה נמצא האתר), באישור משרד התרבות והספורט (תחום הבטיחות).
8) שעות הפעילות
השיט יתבצע בשעות האור בלבד, ויסתיים שעתיים לפני רדת החשכה.

9) המסלול
שיט בקייאקים בירדן יתבצע במסלולים שאושרו בכתב על ידי משרד החינוך התרבות והספורט (תחום הבטיחות) לרשויות המקומיות שבתחומן מתקיימת הפעילות. הרשויות תעברנה את פרטי האישור לחברות המקיימות את הפעולות (השיט אינו כולל את הירדן ההררי).
10) בדיקת המסלול
מפעיל האתר חייב לבדוק מדי בוקר, לפני תחילת הפעילות, את כשירות מסלול השיט מבחינה בטיחותית.
11) סימון מכשולים
המדריך הראשי יסמן באופן בולט כל מכשול בתוך המים.
12) מפקד כניסה
לפני תחילת השיט יערוך המורה/המדריך מפקד של החניכים ויחזור על כך עם סיום הפעילות.
13) הכנה
מיד עם סיום מפקד הכניסה יסביר המדריך בקצרה את כל הפעילות המתבצעת, ויציין מה אורכה ומה צפוי ונדרש מן החניכים בזמן הפעילות. המדריך גם יחזור ויסביר את כללי הבטיחות במים.
14) הכניסה למים
הכנסת הסירות למים תיעשה אך ורק על-פי הוראה מפורשת של המדריך ובנוכחותו.
15) מרווח בטיחות
בזמן הכניסה למים ובזמן השיט יש להקפיד על מרווח בטיחות בין סירה אחת לשנייה, של 10 מ' לפחות (אסור בהחלט לקשור קיאק אחד למשנהו).
16) יציאה מהמסלול
במקרה חירום, כאשר נוצר הכרח להתפנות ממסלול השיט, יודיע על כך המתפנה או שותפו לסירה למדריך הראשי או למאסף. רק לאחר מכן יצא המשתתף אל "הדרך המלווה" את המסלול, ודרכה אל נקודת ההתחלה או אל נקודת הסיום של המסלול. במקרה שצוות שלם של סירה מתפנה, עליו להוציא את הסירה מהמים ולסמנה, כדי שניתן יהי להוציאה אחר כך מן השטח.
17) רחצה
אין לקיים רחצה בזמן השיט.

18) חבלים וקשרים
אין לקשור חניך לקיאק, ואין לקשור קיאק לקיאק, כלומר לא תיקשר סירה אחת לסירה אחרת.
19) שיט בנהרות
א. שיט קיאקים בנהר הירדן ובנהרות אחרים יתבצע במקומות שאושרו על ידי המועצה האזורית, בתיאום עם תחום הבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט.
ב. לגבי ביצוע שיט במסלולים או במקומות אחרים, או בתקופות אחרות, יש לבקש אישור לכך ממנהל המחלקה לבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט לפחות חודש מראש.
20) שיט באגמים
א. בעת השיט באגם תלווה את המשט סירת מנוע שתפקידה להשגיח על הביצוע התקין של השיט ולהושיט עזרה בשעת הצורך. הסירה תצויד בציוד לעזרה ראשונה, בציוד הצלה (בגלגל הצלה, במוט קל באורך 5-3 מ' עם לולאה בקצהו, במי שתייה, במכשיר קשר הקשור למוקד התפעול ובמגפון).
ב. על כל 10 קיאקים תהיה סירת מנוע מלווה.
21) צוות רפואי
לפחות אחד מאנשי צוות סירת הליווי יהיה מגיש עזרה ראשונה ובעל ידע בביצוע החייאה.
על כל 40 חניכים יהיה באזור השיט חובש ורכב פינוי.
על כל 3000 חניכים יהיה באזור השיט רופא על ציודו ורכב פינוי.

1.5 שיט בסירות קאטרפט

1) כללי
מטרות הוראות הבטיחות האלה היא להגדיר נוהלי עבודה בשיט בסירות קאטרפט בנהרות ובאגמים, כדי למנוע תקלות ובכך להוסיף לבטיחותם ולהנאתם של המשתתפים.
2) החניכים
המשתתפים יהיו מכיתה ט' ואילך, בעלי ידע בסיסי בשחייה.
3) הצוות
המדריכים בשיט סירות קאטרפט יהיו כאלה המוסמכים לכך. בקבוצת שיט לא יהיו יותר מעשר סירות. בראש כל קבוצה ישוטט מדריך המכיר את המסלול, ובמאסף – מדריך נוסף. כאשר המשט כולו כולל למעלה מ- 10 סירות, יהיה מדריך אחד לפחות במרכז המשט. המאסף לא יאפשר למשתתפים לשוט מאחוריו, ותפקידו יהיה לסייע למתקשים בדרך. המדריכים יחבשו כובע בצבע מיוחד או יישאו דגל מיוחד על סירתם, לצורך זיהוי.
4) הציוד
לפני תחילת הפעילות על המדריך הראשי לוודא, כי הסירות במצב תקין, ללא סדקים או דליפות, וכי המשוטים תקינים וללא סדקים.
5) הלבוש
החניכים יהיו נעולים בנעלי בד או פלסטיק, ילבשו חולצה דקה או גופייה, ויחבשו כובע.

6) אפוד הצלה
כל חניך יחגור אפוד ציפה/הצלה המתאים למידות גופו, והאפוד יהיה רכוס בכל משך הפעילות.
7) תקופת השיט
השיט בנהרות ובאגמים יתבצע בתקופה שיכריז עליה גוף רשמי המוסמך לכך (רשות מקומית וכו' שבשטח שיפוטה נמצא האתר), באישור משרד החינוך התרבות והספורט (תחום הבטיחות).
8) שעות הפעילות
השיט יתבצע בשעות האור בלבד, ויסתיים שעתיים לפני רדת החשיכה.
9) המסלול
שיט בירדן, בסירות קאטרפט, יתבצע במסלולים שאושרו על ידי משרד החינוך התרבות והספורט (תחום הבטיחות). לרשויות המקומיות שבתחומן מתקיימת הפעילות – הרשויות תעברנה את פרטי האישור לחברות המקיימות את הפעילות. (השיט אינו כולל את הירדן ההררי).
10) בדיקת המסלול
מפעיל האתר חייב לבדוק מדי בוקר, לפני תחילת הפעילות, את כשירות מסלול השיט מבחינה בטיחותית.
11) סימון מכשולים
המדריך הראשי יסמן באופן בולט כל מכשול בתוך המים.
12) מפקד
לפני תחילת השיט יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד של החניכים ויחזור על כך עם סיום הפעילות.
13) הכנה
מיד עם סיום מפקד הכניסה יסביר המדריך בקצרה את כל הפעילות המתבצעת, ויציין מה אורכה ומה צפוי ונדרש מן החניכים בזמן הפעילות. המדריך גם יחזור ויסביר את כללי הבטיחות במים.
14) הכניסה למים
הכנסת הסירות למים תיעשה אך ורק על פי הוראה מפורשת של המדריך ובנוכחותו.
15) מרווח בטיחות
בזמן הכניסה למים ובזמן השיט יש להקפיד על מרווח בטיחות בין סירה אחת לשנייה, של 10 מ' לפחות (אסור בהחלט לקשור סירה אחת לשנייה).
16) יציאה מהמסלול
במקרה חירום, כאשר נוצר הכרח להתפנות ממסלול השיט, יודיע על כך המתפנה או שותפו לסירה למדריך האחראי או למאסף. רק לאחר מכן יצא המשתתף אל "הדרך המלווה" את המסלול, ודרכה אל נקודת ההתחלה או אל נקודת הסיום של המסלול, במקרה שצוות שלם של סירה מתפנה, עליו להוציא את הסירה מהמים ולסמנה, כדי שניתן יהיה להוציאה אחר כן מן השטח.

17) רחצה
אין לקיים רחצה בזמן השיט.
18) חבלים וקשרים
אין לקשור חניך לסירת הקאטרפט, ואין לקשור סירת קאטרפט לסירת קאטרפט כלומר לא תיקשר סירה אחת לסירה אחרת.
19) שיט בנהרות
א. 1) שיט בסירות קאטרפט יתבצע באתר שסודר לכך, ויאושר על ידי המועצה האזורית בתיאום עם תחום הבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט.
2) חובה שהחניכים יחבשו כובעי מגן.
ב. לגבי ביצוע שיט במסלולים או במקומות אחרים, או בתקופות אחרות, יש לבקש אישור לכך ממנהל המחלקה לבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט לפחות חודש מראש.
20) שיט באגמים
א. בעת השיט באגם תלווה את המשט סירת מנוע שתפקידה להשגיח על הביצוע התקין של השיט ולהושיט עזרה בשעת הצורך. הסירה תצויד בציוד עזרה ראשונה ובציוד הצלה (בגלגל הצלה, במוט קל באורך 5-3 מ' עם לולאה בקצהו, במי שתייה, במכשיר קשר הקשור למוקד התפעול ובמגפון).
ב. על כל 10 סירות קאטרפט תהיה סירת מנוע מלווה.
21) צוות רפואי
לפחות אחד מאנשי הצוות של סירת הליווי יהיה מגיש עזרה ראשונה ובעל ידע בביצוע החייאה.
על כל 40 חניכים יהיה באזור השיט חובש ורכב פינוי.
על כל 3000 חניכים יהיה באזור השיט רופא על ציודו ורכב פינוי.

1.6 שיט בסירות נהר

1) כללי
מטרת נוהלי עבודה בשיט בסירות נהר, כדי למנוע תקלות, ובכך להוסיף להנאתם ולבטיחותם של המשתתפים.
2) המדריכים
המדריכים בסירות נהר יהיו מדריכים המוסמכים לכך.
3) החניכים
המשתתפים בפעילות סירות הנהר יהיו תלמידי כיתות ט' ומעלה, בעלי ידע בסיסי בשחייה. תלמיד שלא יודע לשחות לא יוכל להשתתף בפעילות זו.
4) המסלול
שיט בירדן בסירות נהר יתבצע במסלולים שיאושרו בכתב על ידי משרד החינוך התרבות והספורט (תחום הבטיחות) לרשויות המקומיות שבתחומן מתקיימת הפעילות. הרשויות תעברנה את פרטי האישור לחברות המקיימות את הפעילות (השיט אינו כולל את הירדן ההררי).
5) תקופת השיט
השיט בנהרות ובאגמים יתבצע בתקופה שיכריז עליה גוף רשמי המוסמך לכך (רשות מקומית וכו', שבשטח שיפוטה נמצא האתר), באישור משרד החינוך התרבות והספורט (תחום הבטיחות).
6) שעות הפעילות
השיט יתבצע בשעות האור בלבד, ויסתיים שעתיים לפני רדת החשכה.
7) הציוד
א. הסירה תהיה מגומי, ומסווגת כסירת נהר (G-RAH), בעלת דפנות מתנפחות העשויות מכמה תאי-אוויר נפרדים ומרצפת גומי חזקה במיוחד. סביב הדפנות יוצמד חבל (בקוטר כ 8 מ"מ), ובו יוכלו השייטים להיאחז בשעת הצורך.
ב. לרשות כל משתתף יעמדו משוט וקסדה תקינים.
ג. בתחילת כל פעילות על המדריך האחראי לוודא כי כל החניכים שתו מים לרוויה. בפעילות הנמשכת למעלה משעה יש לדאוג לאספקת מים על הסירות בג'ריקנים, במימיות וכו'.
8) בדיקת המסלול
מפעיל אתר חייב לבדוק מדי בוקר, לפני תחילת הפעילות, את כשירות מסלול השיט מבחינה בטיחותית.
9) הכנת המסלול וסימונו
נקודות ההתחלה והסיום של המסלול, וכן המכשולים לאורך המסלול, יסומנו באופן בולט.
10) מפקד
לפני הכניסה למים יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד של החניכים, ויחזור על כך עם סיום השיט.
11) הכנה
לפני הכניסה למים ייתן המדריך הראשי הסבר קצר על הפעילות המתבצעת ועל אורכה, וכן על הצפוי ועל הנדרש מן החניכים בזמן הפעילות. כן יחזור המדריך ויסביר את כללי ההתנהגות במים. המדריך יתרגל את המשתתפים במיומנויות החתירה ובתיאום הצוות מיד עם הכניסה למים ולפני תחילת השיט במסלול.
12) הצוות
א. בכל סירה יהיה מדריך המכיר היטב את מסלול השיט.
ב. בכל סירה יהיו לא יותר משישה חניכים.
ג. בכל קבוצה בת ארבע סירות יהיה לפחות מגיש עזרה ראשונה אחד, מצויד בתיק עזרה ראשונה תקני.
ד. בכל קבוצה בת שמונה סירות יהיה חובש מוסמך, מצויד בתיק עזרה ראשונה תקני.
ה. בכל קבוצת סירות יהיה מכשיר קשר המכוון לבסיס יבשתי ולרכב פינוי.
13) רכב פינוי
רכב פינוי יימצא בבסיס היציאה או ילווה את השייטים לאורך מסלול השיט. הרכב יהיה מצויד במכשיר קשר ובערכת עזרה ראשונה המתאימה לסוג הפעילות.
14) נוהל השיט
הכניסה למים תיעשה אך ורק בהוראה מפורשת של המדריך הראשי, המוביל את המשט. אם יתברר למדריך כי המשתתפים או חלקם אינם מסוגלים לתפקד כראוי, חובתו להפסיק מיד את השיט. בסוף שורת המשייטים יימצא מדריך נוסף, שישמש מאסף ולא יתיר לאף משתתף לשוט מאחוריו.
15) מרווח בטיחות
בזמן הכניסה למים ובזמן השיט יש להקפיד על מרווח בטיחות בין סירה אחת לשנייה, של 10 מ' לפחות (אסור בהחלט לקשור סירה אחת לשנייה).
16) לבוש
המשתתפים ילבשו בגד ים או בגדי ספורט, וכן חולצה, כובע ונעלי ספורט. בכל מקרה יאפשר הלבוש שחייה במקרה של נפילה למים.
17) אפודת הצלה
במשך כל זמן הפעילות יחגרו המשתתפים אפודות ציפה/הצלה תקניות ורכוסות היטב.
18) קסדה
במשך כל זמן הפעילות יחבשו המשתתפים קסדות תקניות, רכוסות היטב.
19) סיום השיט
עם סיום השיט ידאג המדריך האחראי להעלאת כל הציוד והאנשים לחוף, ויערוך כאמור מפקד נוכחות. לא יעזוב משתתף את מקום הסיום ללא הוראת המדריך.

1.7 שיט על רפסודה/דות
1) כללי
א. בשיט על רפסודות ייקחו חלק רק אנשים היודעים לשחות.
ב. שיט על רפסודות ייערך בחודשי יוני, יולי ואוגוסט, באגם הכינרת בלבד.
ג. היציאה תהיה מחוף שאושר ליציאת המשט על ידי הגורמים המתאימים, בנוכחות מציל. הרחצה מותרת בכפיפות לתנאי האישור של משרד הפנים.
ד. במבצע תשתפנה אך ורק מסגרות שנציגיהן היו בהכנה ייעודית לביצוע השיט.
ה. ימונה אחראי בטיחות ימי, בעל תעודת משיט ספינה שעיסוקו הוראת ימאות ושיאושר על ידי מנהל הספנות בנוהל דומה לנוהל אישור בטיחות באגודות ימיות.
ו. אם יש יותר משלושים רפסודות יצא המשט השני לדרך לא פחות משעה אחת לאחר תחילת המשט הראשון.
ז. מספר השייטים על רפסודה יהיה לפי מפתח של מ"ר אחד לפחות לכל שייט, אולם בכל מקרה לא יהיה מספר הנוכחים על רפסודה יותר מ עשרים וחמישה איש. מספר זה כולל מדריך בוגר שיהיה מפקד הרפסודה (אדם בן עשרים שנה ומעלה שהשתתף בסיור הכנה).
ח. על כל רפסודה יימצאו תיק עזרה ראשונה, מי שתייה ( שלושה ליטרים לאדם לפחות), פנס תקין, גדול ואטום למים, משרוקית לכל אדם, שלט זיהוי, גלגל הצלה קשור לחבל באורך של עשרים וחמישה מ' לפחות ולפיד תאורה (משואה).
ט. הטענת הציוד על הרפסודה תיעשה בשלבים האחרונים לפני הורדתה למים.
י. לא תצא להפלגה רפסודה שלא קיבלה "אישרו שיט" מידי האחראי על הבטיחות הימי והאחראי לאירוע וללא נוכחות סירת ליווי מהירה.
יא. הרפסודות תיבנינה בהתאם למפרט שאושר על ידי מנהל הספנות ושאפשר לקבלו על ידי פנייה לתחום בטיחות וזהירות בדרכים במשרדנו. יתקיים מפגש ליום השתלמות בנושא הוראות בטיחות למפקדי רפסודות. המפגש יהיה בשיתוף משרד החינוך התרבות והספורט ומנהל הספנות. תאריך המפגש יהיה על פי קביעת ועדת המפעלים (של תנועות הנוער). שבועיים לפני קיום המשט יש להודיע בכתב למשטרה טבריה ולמנהל נמל טבריה על תאריך
קיום המשט.
יב. כל אדם הנמצא על הרפסודה יחגור חגורה ציפה ספורטיבית, יחבוש כובע, וינעל נעליים עמידות במים לאורך כל השיט.
יג. לא יורשה איש לקפוץ מהרפסודה למים בזמן השיט.
יד. לא תתבצע שחייה להנאתה בזמן השיט.
טו. יש לדאוג שהמשתתפים בשיט יבשו במשך כל זמן ההפלגה (להוציא בעלי תפקידים הקשורים לתפעול הרפסודה).
טז. רפסודה לא תגרור דבר (מזרנים מתנפחים, גלגלי ים וכו').
יז. אסור בהחלט לקשור רפסודה לרפסודה.
יח. במקרה של תקלה המחייבת ירידת אדם למים לצורך תיקון הרפסודה, יורד המפרש, וירד אדם היודע לשחות היטב והחגור בחגורת ציפה וקשור ב"קשר הצלה" לרפסודה.
יט. נפל אדם למים, יש להוריד מיד את המפרש, להזהיר את הרפסודות שבסביבה ולמשות במהירות את הנופל (הפעולה תבוצע על ידי אנשי הרפסודה או על ידי אנשי סירת הליווי).
כ. יש לעשות כל מאמץ כדי למנוע התנגשות בין רפסודות.
כא. את המשט תלווינה סירות ליווי. על כל שבע רפסודות תהיה לפחות סירה מהירה אחת. על הספינה המלווה יעמוד צופה שישמור על קשר עין מתמיד עם כל הרפסודות המשתתפות בשיט.
כב. ספינת ליווי אחת לפחות תהיה מסחרית.
כג. כמו כן יהיו הליווי –
1) 2 סולמות חבלים לפחות, מחוברים ומקובעים לדופן המועדפת ומוכנים לפריסה.
2) חבלי זריקה – 4 יחידות (25 מ' ליחידה).
3) פנדרים פרוסים מראש ב- 2 מקומות (מועדפים למקרה של צורך בפינוי נפגעים שאינם מסוגלים להשתמש בסולם חבלים).
4) על כל סירה/ספינת ליווי – מכשיר V.H.F ימי הכולל בתוכו ערוץ 11.
כד. במקרה שמספר המשתתפים בשיט יהיה מעל מאה, חובה שתהיה ספינת אם גדולה ועליה רופא, וזאת נוסף לסירה רגילה.
כה. הספינה שהרופא נמצא עליה (עם מכשיר קשר) תהיה הסירה הגדולה. אם יש כמה סירות גדולות, יונף דגל סימון על הסירה שהרופא נמצא עליה.
כו. על החוף יימצא בכוננות אמבולנס, ובו ציוד החייאה.

כז. תוכן בכתב, על ידי האחראי המשיט, לכל מפקדי הרפסודות ולכל משיטי כלי השיט, רשימה של מקרים ותגובות שתכיל לפחות את הפרטים האלה:
1) נוהל חילוץ המים של איש צוות רפסודה
מפקד הרפסודה יוודא כי המשיטים יודעים לשחות וכן כי כל אחד ואחד מהמשיטים חגור בחגורה הצלה תקנית.
נפילת אדם למים עלולה להיות כתוצאה –
א. מנפילה חופשית: קפיצה, דחיפה, מעשה קונדס.
ב. מנפילה בגלל פגיעה:
• פגיעה שבה הנופל מתפקד במים.
• פגיעה שבה הנופל אינו מתפקד במים.
במקרה של נפילה יש לנקוט את הפעילויות האלה:
– כל אדם המבחין באדם שנפל למים יצעק "אדם במים".
– יש להשליך למים גלגל הצלה קשור לחבל חירום שאורכו 25 מ' (חבל גרירה).
– יש להוריד את מפרש הרפסודה ולעצרה.
– יש להזעיק סירת ליווי (ע"י הורדת המפרש וצעקות).
– במקרה שהנופל איננו מתפקד, נוסף לכל הפעולות המצוינות לעיל יקפצו למים 2 שחיינים להצלת הנופל (השחיינים ייקבעו מראש, לפני תחילת השיט).
– לאחר חילוצו יטופל הנופל על ידי הצוות הרפואי המלווה.
2) נוהל הטיפול בנזק בגוף הרפסודה או במערך של התורן/המפרש
צוות השייטים יפעל לתיקון התקלה, ובמידת הצורך יוריד את המפרש ויסתייע בעזרה שיקבל מסירות הליווי. אם הרפסודה נפגעה, מפקד המשט, בתיאום עם קצין הבטיחות הימי של המשט, יחליט לגבי סוג התיקון שהרפסודה ראויה לו ולגבי תקינותה וכושרה של הרפסודה להמשך ההשתתפות במשט.
3) נוהל חילוץ איש צוות רפסודה לסירת ליווי (מהירה)
סירת הליווי תיגש אל הרפסודה מצדה השמאלי-האחורי. העברת איש הצוות אל סירת הליווי תיעשה בעזרת צוות הרפסודה וצוות סירת הליווי. במקרה שהפנוי מהרפסודה נובע מפגיעה גופנית, הפינוי יתבצע על פי שיקול דעת הרופא/החובש ובהנחייתו.
4) נוהל העברת צוות/צוותים לספינת החילוץ
העברת צוות/צוותים לספינת החילוץ תהיה בהתאם לשיקול דעתם של מפקד המשט, קצין הבטיחות הימי ומצב הים במקרה של צורך לגרירת הרפסודה למרחק קצר, היא תיגרר לא מאוישת, בפיקוחו ועל פי הנחייתו של קצין הבטיחות הימי בשל הסיכון הכרוך בהורדת הצוות ובהחזרתו בפרק הזמן הקצר הכרוך בגרירה.
5) נוהל הנחיתה על החוף מהרפסודה במקרה של ים גלי
100 מטר לפני ההגעה לחוף הנחיתה יש להוריד את המפרש. כ- 30 מטר לפני החוף יש להרים את הגה הכיוון של הרפסודה. במגע הרפסודה עם חוף הנחיתה ירד צוות הרפסודה לצדי הרפסודה בלבד. בשום מקרה אין לרדת מחלקה הקדמי והאחורי של הרפסודה. לא יתבצע פירוק הרפסודה כשהיא בתוך המים.
6) נוהל הפעלת מצוף העשן ברפסודיה
מצוף עשן יעמוד לרשות רופא המשט לצורך הנחתת מסוק חירום. מפקד המשט ימנה צוות להנחתת מסוקים.
7) סימנים מוסכמים ואמצעי עזר במהלך השיט
א. במקרה מצוקה של הרפסודה יש להוריד את המפרש.
ב. זיקוק אדום מספינת הליווי משמעותו הפסקת השיוט והורדת מפרשים.
ג. יש להודיע על מצוקה במכשירי הקשר לספינת הליווי, לספינת האם ולחוף הנחיתה.
ד. ספינת האם תצויד בטלפונים סלולריים נישאים.
כח. קרה דבר לא צפוי ברפסודה –
1) יש להוריד מיד את המפרש.
2) יש להזעיק בקריאות את אחת מסירות הליווי.
3) יש להשתמש באמצעי אזעקה וסימון, אם זה מקרה חירום.
כט. בעת גרירת רפסודה על ידי כלי שיט יש להקפיד שקשירת הרפסודה לכלי הגורר תיעשה בתיאום מלא עם הספינה באמצעות סימנים. יש להרחיק חניכים מאזור הקשירה.
ל. אין לגרור רפסודות מאוישות. ניתן לגרור רפסודות ללא שייטים.
לא. השיט יתבצע בשעות האור בלבד (זמן השיט המשוער הוא 2.5 עד 4 שעות). יש לתכנן את השיט באופן שיסתיים שעה לפני רדת החשכה (בכל מקרה אין לצאת לשיט אחרי השעה 15:30).
לב. יציאה לשיט מותנית במזג אוויר שבו –
1) הרוח שלא תעלה בעוצמתה על מהירות של 40 קמ"ש (21 קשר).
2) כיוון הרוח הכללי הוא מערבי (315-225 קשר).
לג. אם השייטים נמצאים על הרפסודה בגלל תקלה כלשהי בשעות בין הערביים או בחשכה, הם ירוכזו ליד התורן, ויודלק אמצעי תאורה לסימומן הרפסודה.
לד. הנחיות הבטיחות תוקראנה לכל המשתתפים לפני העלייה לרפסודות. יש להזכיר את הוראות הבטיחות שוב לקראת הנחיתה.
לה. אין לעזוב את הרפסודה לפני הנחיתה המלאה על החוף.
לו. יש לערוך השתלמות למפקדי רפסודות, נוסף להשתלמות למלווים. במסגרת השתלמות זו יעברו המפקדים הכשרה ימית מתאימה. בבניית תכנית הקורס יש להדגיש נושאי בטיחות, עזרה ראשונה, ימאות, הכרת סימנים מוסכמים במסגרת המשט שנקבעו מראש, וכן הכשרה לבניית רפסודות.
לז. משמעת, תשומת לב והקפדה על הוראות הבטיחות תבטחנה משט מוצלח ומהנה.
לח. תוכניות הבנייה של הרפסודיה תאושרנה הן על ידי מהנדס ימי והן על ידי מהנדס מנהל הספנות והנמלים.
לט. הבנייה בפועל של הרפסודות תתבצע בפיקוח צמוד של מהנדס ימי והוא יאשר
את תקינות הבנייה לפני הפלגת הרפסודות.
מ. לפני היציאה להפלגה יש להעביר רשימה מעודכנת של המפליגים למנהל נמל טבריה ולמשטרת טבריה.
2) הוראות הנחיתה
א. הנחיתה תתבצע בחוף מסודר, שהוכן לכך מראש.
ב. החוף יסומן על ידי סימון ברור אחד שייראה למרחוק, באופן שניתן יהיה
לנווט אליו בקלות.
ג. יש לנחות אך ורק סמוך למקום הסימון שנקבע והובא לידיעת השייטים.
ד. יש לשאוף לדיוק מרבי בניווט לאורך כל השיט. במקרה שנוצרת סטייה
משמעותית מכיוון השיט הרצוי, יש להוריד מפרש ולהזעיק את אחת מסירות
הליווי לצורך תיקון הכיוון.
ה. יש לקחת כלים לפירוק הרפסודה (אין להשתמש בסכין יפני).
ו. עם ההתקרבות לחוף יש להתכונן להורדת המפרש. ברגע נגיעתה של הרפסודה
בקרקע יש להוריד את המפרש ולהרים את ההגה.
ז. כל השייטים ירדו מהרפסודה ובכוחות משותפים יעלו את הרפסודה על החוף
תוך הרמתה מהצדדים בלבד.
ח. ייקבעו מקומות נחיתה אלטרנטיביים משני צדי מקום הנחיתה המתוכנן
למקרה חירום.

1.8 שיט בסירות ובאגמים מוסדרים

ניתן לבצע שיט על סירות באגמי מים מוסדרים לתלמידי גני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים וכו', בתנאים האלה:
1) לתלמידי גני ילדים ובתי ספר יסודיים עד כיתה ד' ועד בכלל מותר לשוט אך ורק בספינות ממונעות, המיועדות לטיולים קבוצתיים באגמים ובאזורי מים סגורים, כשהן מושטות על ידי בעלי מקצוע, על פי רשיון להשטת נוסעים בשכר, מטעם רשות מוסמכת (משרד התחבורה, מנהל הספנות והנמלים – המחלקה לרישוי כלי שיט קטנים) ובהתאם לתנאי הרשיון.
2) השיט בספינות ממונעות ייערך בהשגחת מבוגרים. בכל קבוצה בת 10 תלמידים בספינה יהיה מבוגר אחד.
3) המורה האחראי או הגננת יוודאו –
א. שיועלו לספינה מספר תלמידים בהתאם לרשיון השיט של הספינה (מספר
הנוסעים המאושר יהיה רשום על דופן הסירה בצורה בולטת).
ב. שיימצאו על הספינה אמצעי הצלה, בהתאם לרשיון השיט, ומיקומם יהיה
ידוע למלווים הבוגרים.
ג. שתקוים משמעת קפדנית.
ד. שייערך מפקד נוכחים לפי רשימה שמית, לפני השיט ובסיומו.

4) תלמידי בית בספר מכיתה ה' ואילך רשאים לערוך שיט בסירות משוטים בהתאם להנחיות אלו:
א. כל הסירות תהיינה בעלות רשיון שיט להשטת נוסעים בשכר, ותושכרנה ממשכיר סירות בעל רשיון להשכרת סירות. רצוי שעל דופן הסירה יצוין מספר השטים המותר בהתאם לתנאי הרשיון.
ב. על הסירה יעלו תלמידים במספר המותר בהתאם לתנאי הרשיון של הסירה, ובכלל זה המשיט והמלווה המבוגר.
ג. כל התלמידים העולים לסירה ידעו לשחות ויחגרו אפודת הצלה.
ד. סירות "פדלים" תופעלנה על ידי תלמידים מכיתה ה' ואילך. התלמידים חייבים ללבוש אפודת הצלה תקנית ורכוסה כהלכה.
ה. משיטי הקיאקים חייבים לחגור חגורות הצלה רכוסות.
ו. לפני העלייה לסירה יקבלו התלמידים תדרוך בטיחות. בתדרוך יודגשו חובת ההקפדה על המשמעת והתנהגות נאותה בעת השיט, איסור המעבר מסירה לסירה, איסור העמידה בסירה בעת השיט וחובת ההתרחקות מספינות ממונעות או מסירות אחרות ומחוף רחצה.
ז. בגמר פעולות השיט ייערך מפקד נוכחות שמי על ידי המורה או המדריך האחראי.

1.9 שיט חסקות

1) הציוד
לפני כל פעילות על המדריך לוודא, כי הסירות במצב תקין, ובכל סירה יש פקקים ושני משוטים תקינים. כמו כן יש לוודא, כי המשוטים אינם סדוקים, ובסירה אין חלקים סדוקים העלולים לגרום לפציעה.
2) התלמידים
התלמידים המשתתפים בשיט על חסקות יהיו מכיתה ו' ומעלה, בעלי ידע בשחייה.
3) הלבוש
בזמן הפעילות בשמש חובה על התלמידים לחבוש כיסוי ראש וללבוש בגדים שימנעו כוויות שמש. התלמידים חייבים לנעול נעליים, בתנאי שתהיינה כאלה שלא תגרומנה החלקה. בכל מקרה הלבוש חייב לאפשר שחייה, במקרה של נפילה למים.
4) אפודת הצלה
בזמן של פעילות בים תימצאנה אפודות הצלה תקניות על סיפון החסקה כמספר המשתתפים.
5) שתייה
בתחילת כל פעילות על המדריך לוודא כי כל החניכים שתו מים לרוויה. בפעילויות הנמשכות למעלה משעה יש לדאוג להימצאות מים על הסירות (בג'ריקנים, במימיות וכו').

6) מפקד
לפני הכניסה למים יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד של החניכים, ויחזור על כך עם סיום השיט.
7) הכנה
לפני כל כניסה למים יסביר המדריך הראשי בקצרה את הפעילות שתתבצע ויציין את אורכה ואת הצפוי ואת הנדרש מהחניכים בזמן הפעילות, וכן יחזור ויסביר את כללי הבטיחות בים.
8) המדריכים
בכל פעילות בים יהיה מדריך אחד לפחות לכל 6 חסקות. בכל שיט בים במרחק העולה על 300 מ' מהחוף יהיו לפחות שני מדריכים, אחד שיוביל את השיט והשני שישמש מאסף. המדריך יהיה מציל ים מדרגה 2 ואילך.
9) מזג אוויר
אין לצאת לים, כאשר גובה הגלים עולה על 1.20 מ', או כאשר מהירות הרוח עולה על 12 קשר. ברוחות מזרחיות אין לבצע פעילות אם מהירות הרוח עולה על 10 קשר. אין לצאת לפעילות בים במזג אוויר גשום או סוער.
10) מאמץ
יש להתאים את המאמץ ליכולת התלמידים ולגילם, ואין להביא את התלמידים למצב של עייפות יתרה.
11) הכניסה למים
הכנסת הסירות למים תיעשה אך ורק על פי הוראה מפורשת של המדריך ובנוכחותו. בזמן הכניסה למים, ובמשך השיט כולו, יש להקפיד שהסירה תהיה בניצב לגלים, כדי למנוע התהפכות. בזמן הכניסה למים ילכו החניכים לפני הסירה או בצדה, אך בשום פנים לא מאחוריה.
12) צוות הסירה
אין להעלות על הסירה יותר מ- 3 אנשים. המדריך יקפיד, כי בכל סירה יהיה חניך אחד לפחות המסוגל להשתלט על הסירה. המדריך יקפיד על חלוקה מאוזנת של התלמידים על הסירות, על פי יכולתם בחתירה.
13) מרווח בטיחות
בזמן הכניסה למים ובזמן השיט יש להקפיד על מרווח בטיחות של לא פחות מ- 5 מ' בין סירה לסירה. בזמן הכניסה למים יש להקפיד שלא תהיה סירה אחת מאחורי סירה אחרת, אלא במקביל לה.
14) כיוון
יש לכוון את השיט נגד כיוון הרוח, כדי לאפשר חזרה קלה יחסית עם כיוון הרוח.
15) מוביל ומאסף
בזמן ההפלגה בים יהיה מדריך אחד לפחות שיוביל את השיט ומדריך אחד לפחות במאסף. המאסף לא יניח לאף סירה לשוט מאחוריו. המדריך המוביל אחראי לשמירת קשר עין עם המאסף, ובכל מקרה שקשר זה ניתק, יעצור את השיט ויוודא שלא אירעה תקלה.

16) שחייה בים
אין להרשות שחייה בים ללא הכנות מתאימות להצלה, ללא נוכחות מציל מוסמך וללא אישור של המדריך האחראי ונוכחותו במקום.
17) שהות בים
זמן השהות המרבי בים לפעילות רצופה הוא שעה וחצי.
18) הירידה לחוף
לפני החזרה לחוף יסביר המדריך לחניכים את נוהל הגישה לחוף. במקרה של התהפכות יש להגן על הראש בשתי הידיים, עד שמתברר מצב הסירה במים. יש להעלות את הסירות לחוף למרחק של אל פחות מ- 4 מ' מקו המים, והמשוטים יהיו מונחים על הסירות לאורכן.
19) סיום הפעילות
מיד עם העלייה לחוף ייערך, כאמור, מפקד של החניכים. שום חניך לא יעזוב את שטח החוף ללא הוראה. המדריך יבדוק את הציוד ויקפיד שלא תורשה ישיבה על הסירות כשהן על היבשה.
20) טיפול בציוד
אין להשליך את הסירה או את המשוטים למים או על החוף. הכנסת הסירות למים והוצאתן לחוף תיעשה באופן שתימנע פגיעה בציוד.
21) פעילות לילה
אין לערוך פעילות לילה, אלא באישור המדריך האחראי במקום, ובתנאי שיש לכל אחת מהסירות המפליגות אמצעי הארה אטום למים.
הפלגה לילית לא תימשך יותר מ- 45 דקות, ואין להתרחק מהחוף למרחק של יותר מ- 150 מ'. בפעילות לילה יהיה לפחות מדריך אחד לכל 10 חניכים.

1.10 גלשני מפרש

1) המדריכים
המדריכים בגלשני מפרש יהיו מדריכים שהוסמכו לכך. בכל פעילות בית יהיה מדריך אחד לפחות לכל 10 גלשנים. המדריך יימצא עם החניכים.
2) התלמידים
התלמידים המשתתפים בשיט על גלשני מפרש יהיו מכיתה ה' ומעלה, בעלי ידע בשחייה.
3) הציוד
בתחילת הפעילות על המדריך לוודא כי כל הציוד תקין. בייחוד יש להקפיד על תקינות החבלים והמפרשים.

4) שתייה
לפני כל פעילות על המדריך לוודא, כי כל החניכים שתו מים לרוויה, וכי יש אפשרות לשתיית מים על החוף (מג'ריקן, ממימיות וכו').
5) לבוש
התלמידים רשאים לנעול נעליים, אך עליהן להיות כאלה שתמנענה החלקה. כמו כן עליהם להיות לבושים בחולצת ספורט וחבושים בכובע.
6) הכנה
לפני כל כניסה למים יסביר המדריך הראשי בקצרה את הפעילות המתבצעת ואת הצפוי ואת הנדרש מהחניכים בזמן הפעילות. המדריך יחזור ויסביר לחניכים את כללי הבטיחות בים.
7) אפודת הצלה
בזמן פעילות בים יחגרו התלמידים אפודות הצלה תקניות, רכוסות בקשר אחד לפחות.
8) מפקד
לפני הכניסה למים יערוך המדריך הראשי מפקד של החניכים, ויחזור על כך עם סיום הפעילות.
9) אמצעי הצלה
במשך כל הפעילות בגלשני רוח תהיה בים, בכוננות, סירת ליווי ממונעת אחת לכל 10 גלשנים, לצורך עזרה לגולשים בים. המדריך בסירה יקיים תצפית רצופה לצורך איתור גולשים במצוקה.
10) תקלה במים
לפני הכניסה למים יסביר המדריך וידגים את נוהל החזרה לחוף במקרה של תקלה יש לקפל את המפרש ולגלגלו סביב התורן, לשחרר את המנור, להרים את החרב ולחזור אל החוף בחתירת ידיים, או לשבת זקוף על הגלשן עד שתגיע עזרה.
11) כניסה למים
הכנסת הגלשנים למים תיעשה אך ורק על פי הוראה מפורשת של המדריך ובנוכחותו. בזמן הכניסה למים יש להקפיד שהגלשן יהיה ניצב לכיוון הגלים, ובכל מקרה אין לעמוד מאחורי הגלשן, אלא לצידו.
12) שהות במים
מקו המים. משך השהות המרבית בים לפעילות רצופה יהיה שעה וחצי.
13) מרווח בטיחות
בשלבי הלימוד הראשוני יש להקפיד על מרווח של 10 מ' לפחות בין גלשן אחד למשנהו.
14) טיפול בציוד
המדריך יקפיד על הכנסת הציוד למים ועל הוצאתו לחוף באופן שלא ייגרם לו נזק (אין להתיר השלכת ציוד על החוף או במים).
15) סיום הפעילות
בתום כל פעילות יש להניח את כל הציוד במרוכז במרחק של לא פחות מ- 6 מ' .

16) מפקד סיום
מיד עם העלייה לחוף יערוך המדריך הראשי מפקד לספירת החניכים ולבדיקת הציוד, ויוודא, כי אין עוד חניכים או ציוד במים, חניך לא יעזוב את שטח החוף ללא הוראת המדריך.
17) פעילות לילה
לא תורשה כל פעילות לילה בגלשני מפרש.
18) תנאים לאי ביצוע שיעזור גלישה
אין לצאת לים כאשר גובה הגלים עולה על 1.20 מ' או כאשר מהירות הרוח עולה על 12 קשר. כשיש רוחות מזרחיות אין לבצע פעילות עם מהירות הרוח עולה על 10 קשר. אין לצאת לפעילות בים במזג אוויר גשום או סוער.
19) מאמץ
יש להתאים את המאמץ ליכולת התלמידים ולגילם, ואין להביא את התלמידים למצב של עייפות יתרה.

1.11 גלישת גלים

1) המדריכים
מדריכי הגלישה יהיו בעלי תעודה מוכרת על ידי מדינת ישראל, על פי חוק הספורט:
– תעודת בוגר של בית הספר למאמנים במכון וינגייט או מי שהוסמך על ידי שר החינוך התרבות והספורט.
– תעודה מחו"ל המוכרת על ידי הוועדה לאישור תעודות ברשות הספורט.
2) התלמידים
א. התלמידים יהיו מכיתות ה' ומעלה הנמצאים בפיקוח משרד החינוך התרבות
והספורט.
ב. התלמידים יגלשו רק במסגרת השיעור ובפיקוח מדריך או מאמן. לא תהיה
שחייה בודדת בים במהלך השיעור.
ג. יש לשמור על רמת משמעת גבוהה במהלך השיעור. ירידה ברמת המשמעת
תחייב את הפסקת השיעור.
3) תנאים מקדימים לביצוע השיעור
א. המדריך יסביר לתלמידים את האותות המוסכמים לעת מצוקה ויוודא שהם
מבינים אותם.
ב. המדריך ילבש בגד בעל צבע בולט.
ג. לכל מדריך תהיה ערכת הצלה מאושרת שתימצא סמוך לאזור הגלישה
ותכלול מכשיר קשר או פלאפון, גלגל הצלה, חבל באורך עשרים מ' וערכת עזרה
ראשונה (תיק חובש).
ד. המדריך ידאג לסוג גלשן שיתאים לרמת הגלישה של התלמיד.
ה. המדריך יסמן את אזור תחום הגלישה בשני דגלים בצבע כחול בקו החוף
שיימצא סמוך לאזור חוף רחצה מוכרז. בגלישה בחוף שאינו סמוך לחוף רחצה
מוכרז יש לדאוג לרכב פינוי.
ו. המדריך יידע את המציל בחוף הרחצה המוכרז הסמוך לפעילות גלישה על
פעילות הגלישה של התלמידים.
ז. בכל שיעור לא יעלה מספר המשתתפים עשרה תלמידים לכל מדריך או מאמן.
ח. לכל הגלשנים תהיינה רצועות מתאימות המאפשרות את הסבת הגלשן בעת
הצורך לקרש הצלה לגולש ואת מניעת הפרדתו מהגולש בים.
ט. כל תלמיד ישנן היטב את הוראות הבטיחות לפני הכניסה למים.
י. תלמיד יוכל להשתתף בשיעור גלישה רק לאחר שייבחן בשלב א' בשחייה של
מאה מ' בברכת שחייה ובשלב ב' בשחייה של חמישים מ' בים, כאשר גובה הגלים בין
חצי מטר למטר אחד.
4) התנאים שבהם לא יתקיים שיעור הגלישה
א. ים סוער בגובה גלים של שני מ' ומעלה.
ב. הפרעות ומפגעים בחוף או בים, כגון סלעים, שוניות, כלי שיט, מערבולות,
כרישים וכו'.
ג. תנאי ראות לקויה, ערפל, גשם, רוחות חזקות המשנות כיוון או נושבות לים
הפתוח.
ד. החל מחצי שעה לפני שקיעת החמה ועד חצי שעה לאחר זריחתה.
5) תנאים לביצוע הגלישה בזמן השיעור
א. אין לגלוש בים שיש בו מתרחצים.
ב. הגלישה תהיה לפחות שעה לאחר סיום הארוחה האחרונה.
ג. משך שיעור הגלישה לא יעלה על שעה וחצי.
ד. במהלך השיעור יש להקפיד על שתייה מרובה.
ה. לפני תחילת השיעור ימרחו התלמידים קרם הגנה מקרינת השמש,
עמיד למים, מקדם הגנה יהיה בהתאם לרגישות עורם ולזמן החשיפה.
ו. יש לשמור על מרחק של עשרה מ' לפחות בין גולש לגולש בעת פעילות במים.
לא תהיה גלישה במרחק העולה על שלוש מאות מ' מקו החוף.
ז. המדריך או המאמן ישמור על קשר עין עם התלמידים בכל מהלך השיעור.

1.12 סקי מים בכבלים

1) כללי
מנהלי בתי הספר ומרכזי קייטנות ומפעלים בתנועות הנוער, המשלבים פעילות סקי מים בכבלים במסגרת פעילויותיהם יקפידו על הוראות הבטיחות האלה:
א. יציאה למתקנים אלה מחייבת הודעה מראש להורים ואישור בכתב מהם.
ב. המדריך ידאג לתדרך את התלמידים בהוראות הבטיחות לפני השימוש
במתקנים, ויקפיד על משמעת במהלך המפעילות.
ג. יש לוודא מראש עם בעל האתר, שקיים ביטוח לפעולות תלמידים במקום.
2) התלמידים
הפעילות באתר סקי מים בכבלים מותר לתלמידים מכיתה ה' ומעלה היודעים לשחות. תלמידים עם פצעים או עם תחבושות לא ישתתפו בפעילות זו.
3) המלווים
כל כיתה המבצעת פעילות באתר תלווה במורה אחראי. המורה האחראי יקפיד על משמעת התלמידים במקום ועל השגחה על התלמידים שסיימו את הפעילות או שאינם משתתפים.
4) המקום
גלישת סקי מים בכבלים מתבצעת באגם מלאכותי שנחפר לצורך זה ובו הותקנו המתקנים לסקי. הפעילות מותרת רק באתרים שקיבלו אישור
מהמחלקה לבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט.
5) תקופת הפעילות
תקופת הפעילות המומלצת היא מ- 15 בחודש מארס ועד סוף חודש נובמבר.
ניתן לבצע פעילות גם מעבר לתקופה זו, אם תנאי מזג האוויר מתאימים (טמפרטורה מעל 20 מעלות צלזיוס ורוח במהירות של פחות מ- 30 קשר).
6) הדרכה
המדריכים בסקי מים בכבלים יהיו מדריכים שהוסמכו לכך. חובה לתת לתלמידים הדרכה והנחיות מתאימות לפעילות. המורה המלווה יוודא מתן הדרכה לפני התחלת הפעילות. הדרכה תינתן על ידי המדריכים של האתר.
7) הציוד
חובה על התלמידים המבצעים פעילות סקי מים בכבלים לחגור אפודות הצלה תקניות, מותאמות לגילם ולמבנה גופם. אפודות ההצלה תהיינה רכוסות בשני קשרים לפחות. באתר הפעילות יימצאו ציוד החייאה ועזרה ראשונה תקני ואדם המוסמך להגיש עזרה ראשונה. סירת הצלה ממונעת תימצא במים באופן קבוע ותהיה תקינה, מתודלקת ומוכנה להגיש עזרה, אם תידרש.
8) ביצוע גלישה וכללי התנהגות
א. כל גולש יהיה לבוש באפוד הצלה תקני ורכוס היטב.
ב. הגולשים יסירו משקפיים, שרשראות, צמידים, שעונים וחפצים חדים אחרים.
ג. היציאה לגלישה תתבצע מנקודת זינוק אחת בלבד, ובה יימצא מדריך מקצועי
שיזניק כל גולש בתורו.
ד. מספר הגולשים המקסימלי הוא כפי שמתוכנן באתר.
ה. מרווח הביטחון המינימלי בין גולש לגולש יהיה תשעים מ'.
ו. במקרה שגולש נפל למים, עליו לעזוב את החבל ולצאת בזריזות מהמים (עם
המגלשיים) ולחזור לנקודת הזינוק. בשום מקרה אין לנסות להמשיך להחזיק
את החבל או לתפוס חבל פנוי הבא אחריו.
ז. נקודת סיום הגלישה מסומנת על ידי שני כדורים צבעוניים הצפים במים. יש
להדגיש לתלמידים, שבנקודה זו יש לסיים את הגלישה.
ח. עם סיום הגלישה בנקודת הסיום יעזוב הגולש את החבל, ייקח את מגלשיו,
יחזור ברגל לנקודת הזינוק, ויחזיר את הציוד למדריך.
ט. לפני תחילת הפעילות ובסיומה יערוך המורה או המדריך האחראי מפקד נוכחות.

1.13 סקי מים באגמים ובימים

1) כללי
מנהלי בתי ספר ומרכזי קייטנות ומפעלים בתנועות הנוער המשלבים פעולות סקי מים במסגרת פעילויותיהם יקפידו על קיום הוראות הבטיחות.
2) תלמידים
ניתן לבצע סקי מים באגמים ובימים לתלמידים מכיתה ה' ומעלה היודעים לשחות.
3) הודעה להורים
יציאה לביצוע פעילויות סקי מים באגמים ובימים וחייבת הודעה מראש להורים ואישור בכתב מהם.
4) המדריכים
המדריכים לביצוע סקי מים יהיו המוסמכים לכך.
5) המלווים
כל כיתה המבצעת פעילות לימוד בסקי מים תלווה במורה אחראי ובמלווים כנדרש בחוזר מיוחד ו', התשנ"ז, "טיולים במערכת החינוך". המורה יקפיד על משמעת התלמידים במקום ועל השגחה על התלמידים שסיימו את הפעילות או שאינם משתתפים בה.
6) רחצה
תלמידים שאינם משתתפים לא יורשו לקיים רחצה במים אלא אם הדבר תוכנן מראש באישור ההורים ובחוף רחצה מוכרז, בנוכחות מציל.
7) הדרכה
חובה לתת לתלמידים הדרכה והנחיות מתאימות לפעילות. המדריך הראשי יוודא מתן הדרכה לפני תחילת הפעילות. ההדרכה תכלול הנחות בטיחות כגון סימנים מוסמכים בעת ביצוע הסקי ובעצת נפילה למים והרמת מחליקי הסקי למעלה כדי לסמן את מקום הגולש.
8) ציוד
כל גולש יהיה לבוש באפוד הצלה תקני. האפוד יהיה רכוס היטב. מומלץ שהגולש ילבש כפפות. הגולשים יסירו משקפיים, שרשראות, צמידים וחפצים חדים אחרים. ציוד הגלישה ייבדק על ידי המדריך טרם היציאה. הבדיקה תכלול בדיקת חוזק חיבורים, קשרים ותפסים והתאמת הציוד לגולש.
9) הסירה
הסירה הגוררת את הגולש תהיה מותאמת לביצוע הגלישה. בזירה יהיה מפעיל או משגיח נוסף לנהג. המפעיל יהיה בקשר עין עם הגולש.

10) ביצוע הגלישה
א. היציאה לגלישה תתבצע מנקודת הזינוק המאושרת בלבד. בנקודת זינוק זו
יימצא מדריך מקצועי שיזניק את הגולשים, כל אחד בתורו, וידאג לתיאום
בין מפעיל הסירה לגולש.
ב. אין להרשות שחלק כלשהו של הגולש יהיה מעבר לחבל המשיכה, כדי שלא
ייתפס וייגרר בצורה בלתי מבוקרת. מדריך יבדוק את הימצאות הגולש ביחס
לחבל טרם היציאה לגלישה.
ג. על הגולש לשמור מרחק סביר מעצמים מוצקים במים כגון מצופים, סירות
וחפצים שונים.
ד. במקרה שהגולש נופל למים, הוא יעזוב את החבל וימתין לסירה שתאסוף
אותו. בשום מקרה אין להחזיק את החבל או לנסות לתפוס אותו מחדש.
ה. אם הגולש נפל למים, ויש צורך למשות אותו, אין להעלות אותו על הסירה
הגוררת מחלקה האחורי, אלא רק מהצד.
11) מפקד שמי
לפני תחילת הפעילות ובסיומה ייערך מפקד שמי על ידי המורה/המדריך האחראי.

1.14 פארקי מים

1) כללי
מנהלי בתי ספר ומרכזי קייטנות ומפעלים בתנועות הנוער, המשלבים פעילות
במגלשות מים בפארקי מים במסגרת טיול או רחצה בים ובברכה, יקפידו על
הוראות הבטיחות האלה:
א. יציאה למתקנים אלה מחייבת הודעה מראש להורים ואישור מהם.
ב. המדריך או המורה האחראי ידאג לתדרך את התלמידים בהוראות
הבטיחות לפני השימוש במתקנים, ויפקיד על משמעת במהלך הפעילות.
ג. יש לוודא מראש עם בעלי האתר, שיש להם רשיון וביטוח לפעילות במקום.
2) החניכים
הבילוי בברכת השחייה, בים או בפארק מים, הכולל שימוש במגלשות מים ובמתקנים של שעשועי מים, מותר לתלמידים מכיתה ד' ומעלה היודעים לשחות.
3) המלווים
א. מספר המלווים המבוגרים יהיה אחד על כל חמשה עשר תלמידים.
ב. המלווים הבוגרים יסיירו במתקנים בעת הפעילות, ויוודאו שהפעילות תקינה ואינה חורגת מכללי הבטיחות. במתקן בועה יתלווה המורה או המלווה למשגיחים על המתקן, כל זמן שהתלמידים מצויים בו.

4) כללי ההתנהגות והשימוש במתקנים
א. לפני התרת הגלישה יוודא המורה האחראי את הימצאותם של "משלח"
בראש המגלשה ו"מקבל" בתחתיתה, שהם עובדי האתר. לא תותר גלישה אם
חסרים נושאי תפקידים אלה. כמו כן חייב להיות באתר מציל מוסמך.
ב. ה"מקבל" יוודא הרחקת גולשים שסיימו את גלישתם.
ג. פרק הזמן בין גולש אחד למשנהו יהיה לא פחות מחמש עשרה שניות במגלשות
המפותלות האיטיות.
ד. במגלשות המהירות על המורה האחראי לוודא שיהיה בכל עת גולש אחד
בלבד על המגלשה. לא יישלח גולש נוסף אם הגולש הקודם לא עזב את ברכת
הקבלה.
ה. מגלשות מהירות מותרות לשימוש לתלמידי חטיבת הביניים ומעלה בלבד. יש
לוודא עם בעלי האתר סוג המגלשות (מהירות או איטיות).
ו. ברכות גלים, מסלולי אבובים ומתקני בועה למיניהם מותרים לשימוש
לתלמידי חטיבת הביניים ומעלה בלבד.
ז. הגלישה מותרת כאשר הרגליים מכוונות קדימה בלבד. אין לגלוש בכל צורה
אחרת.
ח. אין להרשות גלישה של כמה גולשים יחד.
ט. בפעילויות השונות בפארקי מים, ובמיוחד בגלישה במגלשות, יש להקפיד
להסיר משקפיים. אין לגלוש עם חפצים חדים או קשים.
י. במשך שהות התלמידים באתר המים האחריות עליהם היא על המורה
האחראי.
יא. הפעילות תתבצע בשעות היום בלבד.
5) לפני תחילת הפעילות ובסיומה ייערך מפקד שמי על ידי המורה/המדריך האחראי.

1.15 קמ"ס (קנה, מסכה, סנפירים)

1) החניכים
המשתתפים בפעילות קמ"ס יהיו מיומנים בשחייה. המדריך יוודא כי אין בין
המשתתפים חניך הסובל מבעיה של נזלת או של הפרעות בדרכי הנשימה.
רשאים להשתתף בפעילות זו תלמידים מכיתה ו' ואילך.
2) המדריכים
המדריכים בקמ"ס יהיו כאלו שהוסמכו לכך. בכל פעילות במים יהיה מדריך
אחד לכל 10 חניכים, אך בכל מקרה לא יהיו פחות משני מדריכים. בזמן
השחייה למרחק יוביל המדריך האחראי את המשחה, ומדריך אחד לפחות
ישחה כמאסף ולא ירשה לאף חניך לשחות מאחוריו. בזמן שחיית החניכים בים
הפתוח תלווה הקבוצה על ידי סירת ליווי. בפעילות הנערכת בברכה אין צורך
במדריך שישהה עם הילדים במים. הפעילות תתואם עם המציל במקום.
בפעילות הנערכת בברכה אין צורך במדריך שישהה עם הילדים במים. הפעילות תתואם עם המציל במקום. בפעילות בחוף האלמוג באילת יינתן תדרוך בטיחותי על ידי מדריך במקום. הפעילות תלווה על ידי המציל האחראי, תתואם אתו ותפוקח על ידו.
3) שטחי הפעולה
לא תיערך כל פעילות קמ"ס בעומק הים, אלא רק בשטחים שיוגדרו היטב על ידי המדריך במקום.
4) הציוד
עם תחילת הפעילות יוודא המדריך, כי כל הציוד תקין ולכל חניך ציוד המתאים לו.
5) מפקד
לפני כל פעילות ובסיומה יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד של המשתתפים.
6) מזג אוויר
אין לצאת לפעילות קמ"ס כאשר הים גלי או עכור.
7) ליווי
כאשר הים אינו שקט לחלוטין והפעילות מתבצעת בים הפתוח, יצטרף מדריך נוסף על כלי שיט לליווי המשחה.
8) פעילות לילה
פעילות קמ"ס בלילה תיערך אך ורק על פי אישור המדריך הראשי במקום, וזאת בתנאים אלו:
א. לכל חמישה חניכים יהיה מדריך אחד לפחות.
ב. החניכים יחולקו לזוגות. בני הזוג יהיו קשורים זה לזה ביד, בחבל שאורכו לא
יותר משלושה מ'. לכל זוג חניכים יהיה פנס אחד לפחות, אטום למים.
ג. הפעילות תיעשה אך ורק כאשר הים שקט לחלוטין.
ד. המדריך ישחה במאסף, ויוודא כי שום חניך אינו נמצא מאחוריו.
ה. משך המשחה לא יעלה על שתי דקות.
9) סיום הפעילות
עם סיום הפעילות יערוך המורה/המדריך האחראי מפקד של המשתתפים ויוודא שכל החניכים והציוד יצאו מן המים. חניך לא יעזוב את שטח החוף ללא הוראת המורה/המדריך האחראי.
10) מאמץ
יש להתאים את המאמץ ליכולת התלמידים ולגילם, ואין להביא את התלמידים למצב של עייפות יתרה.

1.16 שיט עם אבוב רחיפה

1) כללי
מטרת הוראות הבטיחות היא להגדיר נוהל עבודה עם אבוב רחיפה כדי למנוע תקלת ובכך להוסיף לבטיחותם ולהנאתם של המשתתפים. מנהלי בתי הספר, מרכזי קייטנות ומפעילים בתנועות נוער המשלבים אבוב רחיפה במסגרת פעילותם יקפידו על הוראות בטיחות אלו:
א. היציאה למתקנים אלה מחייבת הודעה מראש להורים ואישור בכתב מהם
על פעילות זו.
ב. יש לוודא מראש עם בעל האתר את הפרטים האלה:
1) לאתר יש רשיון מטעם הרשות המקומית לפעילות זו (חוק רישוי עסקים).
2) יש בידי המפעיל רשיון שיט "בשכר" בהתאם להוראות משרד התחבורה.
3) קיים ביטוח לפעילות תלמידים במקום.
2) התלמידים
א. המשתתפים יהיו תלמידי כיתות ה' ומעלה, בעלי ידע בשחייה. תלמיד שאינו
יודע לשחות לא יוכל להשתתף בפעילות.
ב. אין להכריח תלמיד לבצע פעילות זו אם הוא אינו רוצה בכך.
ג. מומלץ שלא ישתתפו בפעילות תלמידים הסובלים מבעיות בריאותיות.
3) המלווים
א. כל כיתה המבצעת פעילות באתר תלווה במורה אחראי (מבוגר מעל גיל עשרים ואחת
על כל חמישה עשר תלמידים).
ב. המורה האחראי יקפיד על משמעת התלמידים שסיימו את הפעילות או
שאינם משתתפים בה.
ג. המורה יפקוד את התלמידים בתחילת הפעילות ואחריה.
ד. המורה יוודא כי התלמידים לא ייכנסו למים ולא יתפזרו.
ה. המורה יוודא כי התלמידים קיבלו הדרכה לפעילות על ידי מדריך מקצועי
של האתר.
4) המקום
שיט באבוב רחיפה יתבצע באגמים ובימים ובמרחק שלא יפחת מ- 300 מ' מקו החוף. הכניסה והיציאה מהחוף תהיינה דרך שטח מסומן קבוע ומסודר ואסור לשחייה.
5) תקופת הפעילות
הפעילות תתבצע במועדים שייקבעו על ידי הרשות המקומית, בתיאום עם תחום הבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט וכפי שיפורסם בלשכות לתיאום טיולים.
6) הציוד
א. אבוב רחיפה
1. הגדרה: מצוף מתנפח המיוצר לפעילות מסוג זה על ידי יצרן מוכר לצורך
גרירה על ידי כלי שיט. מצוף זה חייב להיות בנוי משני חלקים מתנפחים
בנפרד, בעלי ידיות אחיזה למשתמש שאינן ניתנות לליפוף על היד או
להשחלת היד דרכן.
2. פיות האבוב תהיינה נסתרות.
3. ידיות אחיזה תהיינה מחומר קשיח, ותתאפשר אחיזה חיצונית בלבד.
בתוך האבוב יימצא מצוף כדי שבמקרה של יציאת האוויר מהאבוב
המצוף יאפשר המשך ציפה של האבוב עצמו.
4. בתוך האבוב ימצא מצוף כדי שבמקרה של יציאת האוויר מן האבוב
המצוף יאפשר המשך ציפה של האבוב עצמו.
5. יש כמה דגמים של אבובים:
א) אבוב יחיד.
ב) אבוב זוגי.
ג) אבוב לשלושה.
6. מספר המשתתפים על כל אבוב יהיה כמספר המקומות באבוב.
7. מספר האבובים הנמשכים על ידי סירה אחת לא יעלה על 2 אבובים.
ב. חבל המשיכה
1) חבל משיכת האבוב יהיה חבל תקני צף, מחומר פלסטי, באורך 15 מ' לפחות ובחוזק של 2,000 ק"ג קריעה.
2) לא יהיו כל קשרים על החבל (המקטינים את חוזקו).
3) אורך 2 החבלים המחברים בין האבובים לסירה יהיה זהה.
ג. טבעות קשירה
האבוב ייקשר אל החבל בעזרת טבעות מתכת תקניות עם הברגה (אונקל בטיחות), באופן
שלא תתאפשר פתיחה מקרית.
ד. אפודי הצלה
אפודי ההצלה יהיו תקניים ובהתאם לתקן מכון התקנים ומותאמים לגילם ולמבנה גופם
של התלמידים. אפוד ההצלה יהיה רכוס בשלושה סגרים לפחות.
ה. סירת המנוע והמשיט
1) סירת המנוע תהיה בעלת רשיון של משרד התחבורה בתוקף.
2) המשיט יהיה בעל רשיון שיט בשכר מטעם משרד התחבורה.
3) על הסירה יהיה ציוד תקני על פי רשיון השיט:
– גלגל הצלה קשור בחבל.
– קשר אל החוף/טלפון.
– ציוד עזרה ראשונה תקני וציוד החייאה.
ו. עזרה ראשונה
על החוף יימצא:
1) רכב פינוי
2) חובש עם תיק חובש תקני.

7) הדרכה
א. כללי: חובה לתת לתלמידים הדרכה והנחיות מתאימות לפעילות במקום
מוצל. המורה המלווה יוודא מתן הדרכה לפני תחילת הפעילות. ההדרכה
תינתן על ידי המשיט של האתר, ותעסוק בצפוי במים ובדרך הנכונה לביצוע
נכון של הפעילות. תלמיד שלא נכח בהדרכה לא יורשה להשתתף בפעילות.
ההדרכה תכלול:
1. כללי ההתנהגות בחוף
א) התלמידים שאינם מבצעים את הפעילות ישבו במקובץ ויימנעו מכניסה
למים שלא על פי נוהלי הרחצה בים המופיעים בחוזר זה.
ב) יש לאסור שחייה באזור בזמן פעילות השיט.
ג) הגישה לאבוב תתבצע באישור ובהנחיית המשלח והמורה.
2. כללי ההתנהגות בזמן השיט
א) אסור בהחלט להיכנס לפעילות ללא אפוד הצלה תקני, רכוס היטב.
ב) חובה ללבוש חולצה קצרה עם שרוולים קצרים.
ג) הגולשים יסירו משקפיים, שרשראות, צמידים שעונים וחפצים חדים
אחרים (חפצי ערך הם יפקידו בידי המורה המלווה).
ד) יש להקפיד על אחיזה נכונה באבוב, הן במצב של ישיבה והן במצב של
שכיבה.
ה) האחיזה תהיה חיצונית, באופן שיתאפשר שחרור מיידי מידית האחיזה
במקרה הצורך.
ו) היציאה לפעילות תתבצע מנקודת זינוק אחת בלבד שבה יימצא משלח
מקצועי שיוודא את רכיסת אפודי ההצלה ואחיזה נכונה באבוב.
ז) בזמן הגרירה על ידי הסירה תלמיד המרגיש כי אינו יכול להמשיך
בפעילות ירים את ידו, והמשיט יפסיק את הפעילות ויאסוף את
התלמיד את הסירה.
ח) במקרה של נפילה למים יש לשמור על הראש מעל המים ולהמתין
במקום עד לבוא הסירה. אין לנסות לשחות אל החוף.
ט) אסור בהחלט לעמוד על האבוב בזמן השיט.
י) אסור בהחלט להחליף מקומות על האבוב בזמן השיט.
יא) אסור בהחלט לעבור מאבוב לאבוב בזמן השיט. מעבר כזה יתבצע רק
כאשר הסירה נמצאת במצב עמידה, באישורו ובפיקוחו של המשיט את
הסירה.
יב) בזמן הסיבוב יש להטות את הגוף בניגוד לכיוון הסיבוב.
ג. הוראות נוספות למפעיל
1) חובה לתת הדרכה לתלמידים לפני הפעולות, כאמור לעיל.
2) החבלים הגוררים את האבובים יהיו באורך זהה, לפחות 15 מ' כל אחד.
3) בזמן מתיחה לא יימצא האבוב בין החבל לסירה, כדי למנוע הסתבכות ופגיעה.
4) תקלה בזמן הפעילות (קריעת חבל, יציאת אוויר מהאבוב וכד') תגרום להפסקה מיידית של הפעילות.
5) המפעיל יוודא שפעילות קבוצת התלמידים תהיה בהתאם לגילם ולמבנה גופם, ויתאים את קצב הפעולות לתלמיד "החלש" ביותר באותה קבוצה.
6) אין להכריח תלמיד לבצע פעילות אם אינו רוצה בכך.
7) הפעילות תופסק על פי החלטת המשיט ומנהל החוף כאשר גובה הגלים לא יאפשר את קיומה בצורה בטוחה.
8) המשלח יוודא כי התלמידים עומדים בכל התנאים המקדימים כפי שפורטו לעיל, וייתן אות למשיט להתחיל בפעילות רק לאחר שיוודא כי התלמידים פועלים בהתאם להדרכה, הבינו אותה ואוחזים נכונה בידיות האחיזה.
9) המשלח יעזור לתלמידים לעלות על האבוב.
10) יש לסיים את הפעילות שעה לפני רדת החשכה.

1.17 שיט עם בננה כפולה

1) כללי
מטרת הוראות הבטיחות היא להגדיר את נוהל העבודה עם בננה כפולה כדי
למנוע תקלות ובכך להוסיף לבטיחותם ולהנאתם של המשתתפים. מנהלי בתי
הספר, מרכזי קייטנות ומפעילים בתנועות נוער המשלבים בננה כפולה
במסגרת פעילותם יקפידו על הוראות בטיחות אלו:
א. יציאה למתקנים אלה מחייבת הודעה מראש להורים ואישור בכתב מהם
על פעילות זו.
ב. יש לוודא מראש עם בעל האתר את הפרטים האלה:
1) לאתר יש רשיון מטעם הרשות המקומית לפעילות זו (חוק רישוי עסקים).
2) יש בידי המפעיל רשיון שיט "בשכר", בהתאם להוראות משרד התחבורה.
3) קיים ביטוח לפעילות תלמידים במקום.
2) התלמידים
א. המשתתפים יהיו תלמידי כיתות ז' ומעלה, בעלי ידע בשחייה. תלמיד
שאינו יודע לשחות לא יוכל להשתתף בפעילות.
ב. אין להכריח תלמיד לבצע פעילות זו אם הוא אינו רוצה בכך.
ג. מומלץ שלא ישתתפו בפעילות תלמידים הסובלים מבעיות בריאותיות.

3) המלווים
א. כל כיתה המבצעת פעילות באתר תלווה במורה אחראי (מבוגר מעל גיל עשרים
ואחת על כל חמישה עשר תלמידים).
ב. המורה האחראי יקפיד על משמעת התלמידים במקום ועל השגחה על
התלמידים שסיימו את הפעילות או שאינם משתתפים.
ג. המורה יפקוד את התלמידים בתחילת הפעילות ואחריה.
ד. המורה יוודא כי התלמידים לא ייכנסו למים ולא יתפזרו.
ה. המורה יוודא כי התלמידים קיבלו הדרכה לפעילות על ידי מדריך מקצועי
של האתר.
4) המקום
שיט בבננה כפולה יתבצע באגמים ובימים במרחק שלא יפחת מ- 300 מ' מקו
החוף. הכניסה והיציאה מהחוף תהיינה דרך שטח מסומן, קבוע ומסודר
ואסור לשחייה.
5) תקופת הפעילות
הפעילות תתבצע במועדים שייקבעו על ידי הרשות המקומית, בתיאום עם
תחום הבטיחות במשרד החינוך התרבות והספורט וכפי שיפורסם בלשכות
לתיאום טיולים.
6) ציוד
א) בננה כפולה:
1) הגדרה: מצוף מתנפח המיוצר לפעילות מסוג זה על ידי מוכר לצורך גרירה על ידי כלי שיט. מצוף זה בוני משני גלילים גדולים (בידונים) ומשלושה גלילים קטנים, מחוברים ביניהם. על הגלילים הגדולים יש ידיות אחיזה (שאינן ניתנות לקשירה על היד) כמספר הרוכבים המרבי בהתאם לאישור כושר השיט (לפי הוראות היצרן).
2) כל גליל (בידון) ינופח בפני עצמו.
3) אסור בהחלט להשתמש בבננה/בגליל (בידון) אחד.
4) מספר המשתתפים על בננה כפולה יהיה כמספר ידיות האחיזה.
5) בננה כפולה אחת בלבד תיגרר על ידי סירה אחת.
ב) חבל המשיכה:
1) חבל משיכת בננה כפולה יהיה חבל תקני צף מחומר פלסטי, באורך 15 מ' לפחות ובחוזק של 2,000 ק"ג קריעה.
2) לא יהיו כל קשרים על החבל (המקטינים את חוזקו).
ג) טבעות קשירה:
הבננה הכפולה תיקשר אל החבל בעזרת טבעת מתכת תקנית עם הברגה
(אונקל בטיחות), כדי שלא תתאפשר פתיחה מקרית.
ד) אפודי הצלה:
אפודי ההצלה יהיו תקניים, בהתאם לתקן מכון התקנים, מותאמים לגילם
ולמבנה גופם של התלמידים. אפוד ההצלה יהיה רכוס בשלושה סגרים לפחות.
ה) סירת המנוע והמשיט:
1) סירת המנוע תהיה בעלת רשיון של משרד התחבורה בתוקף.
2) המשיט יהיה בעל רשיון שיט בשכר מטעם משרד התחבורה.
3) על הסירה יהיה ציוד תקני על פי רשיון השיט:
– גלגל הצלה קשור בחבל.
– קשר אל החוף/טלפון.
– ציוד עזרה ראשונה תקני וציוד החייאה.
ו) עזרה ראשונה:
על החוף יימצאו –
1) רכב פינוי
2) חובש עם תיק חובש תקני.
7) הדרכה
א) כללי
חובה לתת לתלמידים הדרכה והנחיות מתאימות לפעילות. המורה המלווה
יוודא מתן הדרכה לפני תחילת הפעילות. ההדרכה תינתן על ידי המשיט של
האתר ותעסוק בצפוי במים ובדרך הנכונה לביצוע נכון של הפעילות.
התלמידים יהיו מרוכזים במקום מוצל. תלמיד שלא נכח בהדרכה לא יורשה
להשתתף בפעילות.
ב) ההדרכה תכלול
1) כללי ההתנהגות בחוף
א. התלמידים שאינם מבצעים את הפעילות ישבו במקובץ ויימנעו מכניסה למים שלא על פי נוהלי הרחיצה בים המופיעים בחוזר זה.
ב. יש לאסור שחייה באזור בזמן פעילות השיט.
ג. הגישה לבננה כפולה תתבצע באישור ובהנחיית המשלח והמורה.
2) כללי ההתנהגות בזמן השיט
א. אסור בהחלט להיכנס לפעילות ללא אפוד הצלה תקני רכוס היטב.
ב. חובה ללבוש חולצה קצרה עם שרוולים קצרים.
ג. הגולשים יסירו משקפיים, שרשראות, צמידים, שעונים וחפצים חדים אחרים (חפצי ערך הם יפקידו בידי המורה המלווה).
ד. יש לאחוז בצורה נכונה ובהתאם להוראות בבננה הכפולה, וכן לשבת בצורה נכונה.
ה. האחיזה תהיה אחיזה חיצונות, באופן שיתאפשר שחרור מיידי מידית האחיזה במקרה הצורך.
ו. היציאה לפעילות תתבצע מנקודת זינוק אחת בלבד שבה יימצא משלח מקצועי שיוודא רכיסת אפודי הצלה ואחיזה נכונה בבננה הכפולה.
ז. בזמן הגרירה על ידי הסירה תלמיד המרגיש כי אינו יכול להמשיך בפעילות ירים את ידו, והמשיט יפסיק את הפעילות ויאסוף את התלמיד אל הסירה.
ח. במקרה של נפילה למים יש לשמור על הראש מעל המים ולהמתין במקום עד לבוא הסירה. אין לנסות לשחות אל החוף.
ט. אסור בהחלט לעמוד על הבננה הכפולה בזמן השיט.
י. אסור בהחלט להחליף מקומות על הבננה הכפולה בסמן השיט. מעבר כזה יתבצע רק כאשר הסירה נמצאת במצב עמידה, באישורו ובפיקוחו של המשיט את הסירה.
יא. בזמן הסיבוב יש להטות את הגוף לכיוון הסיבוב של הבננה ולפעול כצוות אחד.
ג. הוראות נוספות למפעיל
1) חובה לתת הדרכה לתלמידים לפני הפעולות כאמור לעיל.
2) החבל הגורר את הבננה הכפולה יהיה באורך של 15 מ' לפחות.
3) בזמן מתיחה לא תימצא הבננה בין החבל לסירה, כדי למנוע הסתבכות ופגיעה.
4) תקלה בזמן הפעילות (קריעת חבל, יציאת אוויר מהבננה או מאחד מהגלילים שלה) תגרום להפסקה מיידית של הפעילות.
5) המפעיל יוודא שפעילות קבוצת התלמידים תהיה בהתאם לגילם ולמבנה גופם, ויתאים את קצב הפעולות לתלמיד "החלש" ביותר באותה קבוצה.
6) אין להכריח תלמיד לבצע פעילות אם אינו רוצה בכך.
7) הפעילות תופסק על פי החלטת המשיט ומנהל החוף כאשר גובה הגלים לא יאפשר את קיומה בצורה בטוחה.
8) המשלח יוודא כי התלמידים עומדים בכל התנאים המקדימים כפי שפורטו לעיל, וייתן אות למשיט להתחיל בפעילות רק לאחר שיוודא כי התלמידים פועלים בהתאם להדרכה, הבינו אותה ואוחזים נכונה בידיות האחיזה.
9) המשלח יעזור לתלמידים לעלות על הבננה הכפולה.
10) יש לסיים את הפעילות שעה לפני רדת החשכה.

תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים של מצילי ים ברשויות מקומיות), התשנ"ט – 1999

בתוקף סמכותה לפי סעיף50 (א) לחוק-יסוד: הממשלה 1 , מתקינה הממשלה תקנות שעת – חירום אלה בדבר שירות עבודה חיוני של מצילי ים ברשויות מקומיות:

1. הגדרות
בתקנות אלה –
" המנהל " – ראש רשות מקומית – לגבי עובד אותה רשות מקומית;
" עובד " – מי שערב תחילתן של תקנות שעת – חירום אלה היה מועסק במקום העבודה
כמציל ים;
" מקום עבודה " – רשות מקומית;
" שירות עבודה חיוני " – שירות של עובד כמציל ים במקום העבודה;
" מציל ים " – " מציל אחראי ", " מציל משנה ", " מציל עוזר " – כהגדרתם בצו
הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה),
התשכ"ו -1965 2 ;
" מפקח רחצה ארצי " – מפקח רחצה ששר הפנים הסמיכו על פי צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), התשכ"ה -1965 3 , למפקח ארצי.

2. קריאה לשירות עבודה חיוני
א. המנהל, על פי הנחיות מפקח רחצה ארצי, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני
(להלן – הצו), עובדים מסוימים, עובד פלוני או חטיבה של עובדים במקום העבודה.
ב. מי שהוסמך לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני מוסמך לבטלו, בין אם הצו הוצא בידו
ובין אם הוצא בידי אחר שהוסמך לכך.
ג. צו שלא פורסם ברשומות יכול שיבוטל בהודעה ברשומות או בעיתונות, בטלוויזיה או ברדיו.

3. חובת עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני
א. עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני לפי תקנה 2 –
(1 ) יתייצב במקום ובמועד כמפורט בצו ויבצע כל עבודה בהתאם לתפקידו, או עבודה או
תפקיד שיטיל עליו מי שממונה עליו או המנהל, או מי שהוא הסמיך, או מי שנקבע
לכך בצו או מטעמו של מי שנקבע כאמור, וימשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום,
באופן ובמועד שיורו לו, כל עוד הצו בתוקפו;
(2 ) ימלא אחר כל הוראה שתינתן לו בקשר לביצוע העבודה או התפקיד מאת מי
שממונה עליו, או מאת המנהל או מי שהוא הסמיכו, או מאת מי שנקבע לכך בצו, או
מטעמו של מי שנקבע כאמור.
ב. בלי לפגוע בכלליות האמור בתקנת משנה (א), עובד שנקרא לשירות עבודה חיוני יבצע
את עבודתו בדרך המקובלת, בשלמות, ברציפות ובאופן סדיר ללא האטות, הפרעות
או שיבושים, כל עוד הצו בתוקפו.

4. איסור מניעת ביצוע צו או הכשלתו
לא יעשה אדם ולא יחדל מלעשות דבר בכוונה למנוע או להכשיל ביצוע צו לפי תקנה2 או ביצוע עבודה או תפקיר לפי תקנה3 , או כניסתו של כל אדם למקום עבורה.

5. מסירת צו
צו יכול שיימסר באחת או יותר מדרכים אלה:
(1 ) במסירה לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו;
(2 ) בהדבקה על דלת ביתו או דלת חדר מגוריו של העובד;
(3 ) בהודעה בעל-פה, לרבות בהודעה טלפונית, לעובד או לאחד מבני משפחתו הבוגרים
הגרים עמו;
(4 ) במשלוח לעובד בדואר רשום או במברק, לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום
העבודה;
(5 ) בהצגת הצו או בהצמדתו במקום נראה לעין במקום העבודה;
(6 ) בפרסום בעיתונות, ברדיו או בטלוויזיה;
(7 ) בפרסום ברשומות.

6. חזקות
א. צו שפורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל ביום
שבו פורסם.
ב. צו שלא פורסם ברשומות, רואים אותו כאילו הגיע לידיעת העובד שעליו הוא חל, כל
עוד לא הוכיח העובד אחרת –
(1 ) אם נמסר לעובד שעליו הוא חל או לאחד מבני משפחתו הבוגרים הגרים עמו –
בזמן המסירה;
(2 ) אם סירב העובד שעליו חל הצו, או אחד מבני משפחתו הגרים עמו לקבל את הצו,
או לא נמצא העובד או בן המשפחה כאמור, והצו הודבק על דלת דירתו או דלת
חדר מגוריו או על לוח המודעות במקום העבודה – בשעת ההדבקה;
(3 ) אם נשלח לעובד בדואר רשום לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה –
בתום 72 שעות מזמן שנמסר לדואר למשלוח;
(4 ) אם נשלח לעובד במברק לפי מען מגוריו הקבוע הידוע במקום העבודה -בזמן
מסירת המברק.
ג. צו שנמסר או נשלח לעובד באחת הדרכים האמורות בתקנת משנה (ב), רואים אותו
כאילו הגיע לידיעתו של העובד בזמן האמור שם, אף אם פורסם ברשומות לאחר מכן.

ד. מי שהורשה לכך בידי המנהל, רשאי להציג צו לפי תקנות שעת – חירום אלה על פני
מקרקעין במקום העבודה או בתוכם, או להצמידו אליהם או בתוכם במקום נראה
לעין.
ה. הוצג צו או הוצמד בהתאם לתקנת משנה (ד), לא יוריד אותו אדם ולא יעשה בו כל
שינוי, זולת מי שהורשה לכך על פי תקנת משנה (ד).
ו. צו שהוצג על לוח המודעות במקום העבודה או פורסם בעתונות, בטלוויזיה או ברדיו,
רואים אותו כאילו הגיע לידיעת כל אדם הנוגע בדבר ביום פרסומו או הצגתו, לפי
העניין.

7. יחסי עובד ומעביד
בכפוף לאמור בתקנות שעת – חירום אלה, יראו את היחסים בין מי שנקרא בצו לשירות עבודה חיוני ומילא אחר הצו לבין מי שהיה מעבידו ערב תחילתו של הצו, כיחסי עובד ומעביד לכל דבר וענין הקשור לשכרו ולתנאי עבודתו.

8. עונשין
העובר על הוראה מהוראות תקנות שעת חירום אלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס10,000 שקלים חדשים או שני העונשים כאחד.

9. פיטורין ומניעת שכר עבודה
א. עובד שחל עליו צו לפי תקנה2 ואשר עשה אחד המעשים המנויים בתקנת משנה (ב),
יהא מעבידו רשאי, בנוסף לכל זכות אחרת העומדת לו מכוח כל דין או הסכם ועל אף
האמור בכל דין או הסכם – ומבלי לפגוע באמור בתקנה7 –
(1 ) א) היה העובד מועסק במשכורת המשתלמת על בסיס של חודש – להפחית %5
ממשכורתו החודשית ומכל התוספות לה מכל סוג שהוא בער כל יום או חלק מיום
שבו עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב);
ב) היה העובד מועסק בשכר או במשכורת המשתלמים שלא על בסיס של חודש –
לא לשלם לו שכר או משכורת או כל תוספת להם בעד כל יום או חלק מיום שבו
עשה העובד אחד המעשים או המחדלים המנויים בתקנת משנה (ב);
(2 ) לפטרו לאלתר.

ב. אלה המעשים והמחדלים של עובד לעניין תקנת משנה (א);
(1 ) לא התייצב במקום או במועד כמפורט בצו;
(2 ) לא ביצע עבורה או תפקיד שהוטלו עליו כאמור בתקנה3 ;
(3 ) לא מילא הוראה או פעל בניגוד להוראה שניתנה לו על פי תקנה3 ;
(4 ) לא המשיך בעבודה סדירה ותקינה במקום, באופן או במועד שהורו לו כאמור
בתקנה 3 ;
(5 ) הפסיק עבודה או לא ביצעה ברציפות או בשלמות כאמור בתקנה3 :
(6 ) לא ביצע עבודה באופן סדיר וללא האטות, הפרעות או שיבושים כאמור בתקנה3 :
(7 ) מנע או הכשיל ביצוע עבודה או תפקיד לפי תקנה3 או ביצוע צו לפי תקנה2 .
ג. עובד שפוטר כאמור בתקנת משנה (א) לא יהא זכאי לפיצויי פיטורים אלא אם כן בית
משפט מוסמך מצא סיבה מוצדקת לפסוק לו פיצויים מלאים או חלקיים.

10. דין מי שהתפטר
למען הסר ספק, נקבע בזאת כי תקנות שעת חירום אלה והצווים על פיהן חלים על מי שנקרא לשירות עבודה חיוני גם אם התפטר לפני תחילתו או לאחר תחילתו של הצו שבו נקרא, כל עוד הצו בתקפו.

כ' בתמוז התשנ"ט (4 ביולי1999 ) (חמ3-243 ) בנימין נתניהו
ראש הממשלה

פסקי דין

הנושא: רשיון לעסק טעון רישוי בתחום השכרת חסקות וסירות בחוף רחצה

בג"צ 46/82 – שמאי קנצפולסקי ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו

בג"צ 46/82

1 . שמאי קנצפולסקי
2 . נעמי קנצפולסקי

נגד
1 . עיריית תל-אביב-יפו
2 . ראש העיר תל-אביב-יפו
3 . מנהל רישוי עסקים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[9.12.82 ,9.12.82 ,17.2.82 ,20.1.82]

לפני השופטים מ' בייסקי, י' כהן, ג' בך

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 17.2.82

נ' קנצפולסקי – בשם העותרים
נ' קונשטוק – בשם המשיבים

פ ס ק – ד י ן

השופט ג' בך
1 . העותר 1 (להלן – העותר ) עסק במשך כל חייו הבגירים בפיתוח הפעילות הספורטיבית הימית על חוף ימה של תל-אביב. עם סיום חוק לימודיו התיכוניים, בשנות השלושים הראשונות, החל העותר לנהל בחוף פרישמן עסק להשכרת חסקות ולהדרכת שיט, ובמשך הזמן צירף לכך גם עיסוק בהשכרת גלשנים. משנת 1969 העביר את עסק הסירות שלו מחוף פרישמן לחוף הילטון והשקיע כספים ומאמצים בפיתוח העסק וברכישת מוניטין בחוף החדש. בתקופה מסוימת הועסק על-ידי עיריית תל-אביב-יפו (להלן – המשיבה) בתור מציל, וזמן מה עבד בשותפות עם חברת "אתרים", אך בסופו של דבר ניתק קשרים אלה והתרכז בניהול עסקו העצמאי של השכרת סירות, חסקות וגלשנים.
העותרת 2 הנה אשתו של העותר. היא עורכת-דין במקצועה (וגם טענה לשני העותרים בבג"צ זה), אך היא גם שותפה בעסק האמור של העותר.
2 . במשך הזמן פרצו מריבות בין העותר לבין המצילים בחוף הים, אשר ניסו להתחרות בעסקו של העותר, וכן התפתחו סכסוכים בין העותר לבין חברת "אתרים" ובין העותר לבין המשיבה. סכסוכים אלה התבטאו גם בפתיחת הליכים בבתי המשפט, אשר עדיין לא הסתיימו בכל הערכאות, ואשר בהם ניסה העותר, עד כה ללא הצלחה, להשיג אישור והכרה מצד בית המשפט לזכויותיו בניהול העסק הנ"ל, כפי שהוא הבין אותן. אין צורך לתאר הליכים אלה בפרוטרוט לצורך ההכרעה בעניין העתירה שלפנינו.

3 . בשנת 1977 התפרסם צו, לפיו נכלל העסק של השכרת חסקות וסירות ברשימת העסקים, הטעונים רישוי לפי חוק רישוי עסקים ,תשכ"ח- 1968 . עסק ספציפי זה מוזכר בפריט 111) א), הנכלל בתוספת לצו רישוי עסקים ( עסקים טעוני רישוי), תשל"ג- 1973 .
בתאריך 15.8.77 הגישו העותרים בקשה אל מחלקת רישוי העסקים שליד עיריית תל-אביב-יפו להעניק להם רשיון לעסק הסירות שלהם בחוף הילטון.
לאחר מספר תשובות ביניים בלתי מחייבות, השיבה המשיבה לבקשתם הנ"ל של העותרים במכתב מיום 4.1.81 , לאמור:
" ראש העירייה בתוקף סמכותו על-פי סעיף 1 של חוק רישוי עסקים תשכ"ח – 1968 החליט שלא לתת רשיון לעסק הנ"ל של השכרת סירות, גלשנים וחסקות בתחומי תל-אביב מטעמים של שמירה על איכות נאותה של הסביבה, מניעת מפגעים ומטרדים ומניעת סכנות לשלום הצבור ובטיחות הנמצאים בתחומי הרחצה בים".

4 . במגעים שהתקיימו בין העותרים לבין גורמים שונים של המשיבה לאחר קבלת התשובה השלילית האמורה, לא שינתה המשיבה את עמדתה בכל הנוגע לניהול העסק בחוף הילטון, אך במכתב מיום 6.10.81 הודיעה המשיבה לעותרים על החלטת ראש העיר להעניק להם רשיון לעסק הסירות בקטע של החוף הדרומי של תל-אביב, הנקרא חוף גאולה. זאת בתנאי שהעותרים יפנו את כל סירות העסק שלהם מחוף הילטון. הצעה זו נדחתה על-ידי העותרים בטענה, שקטע החוף שהוצע להם "…הוא שטח הפקר המהווה מפגע תברואתי חמור ואין בו שום סדור שהוא המאפשר ניהול עסק של סירות במקום הבטחת הרכוש בו".
המשא ומתן בין הצדדים נכשל אפוא, והמשיבה עומדת על פינוי סירותיהם של העותרים ממקום אחסונם בחוף הילטון, ומכאן העתירה, שהוגשה על-ידי העותרים לבית-משפט זה.

5 . בעתירה נתבקש בית המשפט להוציא צו-על-תנאי, המורה למשיבים להתייצב ולתת טעם:
א. מדוע לא יעניקו לעותרים רשיון לעסק של השכרת סירות בחוף הילטון בתל-אביב, או לחלופין, להצהיר, כי עדיין לא התקיימו התנאים המוקדמים להפעלת הצו, ולפיכך אין צורך ברשיון;
ב. מדוע לא תימנע המשיבה מלהפריע לעותרים להתפרנס מהדרכת שיט, מלימוד שחייה וכיוצא באלה עיסוקי ים בחוף הילטון, אף-על-פי שעיסוקים אלה אינם נכללים ברשימת העסקים הטעונים רישוי לפי חוק רישוי עסקים .
ג. מדוע לא תימנע המשיבה מלסלק מחוף הילטון את הסירות או גם הגלשנים, המשמשים מקור פרנסתו של העותר וגם משמשים את העותרים ואת בני משפחתם בניהול אורח חייהם הקבוע.

6 . הצו-על-תנאי, שהוצא על-ידי בית-משפט זה לבקשת העותרים, הוגבל לשתי עילות בלבד, והן:
א. שהמשיבה מפלה בין העותרים לבין משכירי סירות אחרים בחוף תל – אביב.
ב. שהמשיבה אינה מוסמכת להסדיר עניין הנחת סירות על החוף, הדרכה בשיט והשכרת סירות, חסקות וגלשנים אלא לפי תקנות על יסוד חוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 , באישורו של שר התחבורה.

7 . אדון תחילה בעילה השנייה, המרחיקה לכת יותר, לפיה אין המשיבה מוסמכת כלל לאסור על העותרים לנהל את עסקם האמור.
טענת העותרים היא כדלהלן:
המשיבה יונקת את סמכותה בנושא הנדון אך ורק מהוראות סעיף 6)א) לחוק הסדרת מקומות רחצה , אשר זו לשונו " רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים, בנהר, באגם או בבריכת שחיה ובכללן הוראות בעניינים הבאים…"
לאחר מכן מופיעה, בסעיפי משנה, רשימה של "עניינים" עליהם חל הסעיף, ובסעיף משנה 6) נאמר: "הסדרת השיט במקומות הרחצה למניעת הפרעות לרחצה".
את האמור לעיל יש לקרוא ביחד עם סעיף 7) לאותו חוק, הקובע:
" חוק עזר בעניין הסדרת השיט במקום רחצה טעון הסכמתו של שר התחבורה, ומשהותקן לא יחולו בתחום תחולתו תקנות באותו עניין שהותקנו מכוח חיקוק אחר."
לית מאן דפליג, שעד כה לא הותקנו כל תקנות בעניין הסדרת השיט במקום רחצה על-ידי רשויות המשיבה בהסכמת שר התחבורה.
אשר על-כן, כך טוענים העותרים, אין המשיבים רשאים לאסור על העותרים לנהל את עסקם ולהפעיל את "צי" סירותיהם, גלשניהם והחסקות שלהם, כל עוד לא הותקנו תקנות בהתאם לדרישות הסעיפים 6) ו- 7) לחוק הנ"ל.

8 . טענה זו של העותרים אינה נראית לי, וזאת על סמך הנימוקים הבאים:
א. מקובל עלי האמור בתצהירו של ראש העירייה:
"פעולותיה של העירייה כלפי העותרים אינן במסגרת הסדרת השיט במובן סעיף 7) של חוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 , אלא במסגרת סמכויותיה להסדיר החוף בהיותו שטח ציבורי פתוח ובמסגרת סמכויות מכח רישוי עסקים". יהא אשר יהא פירושו הנכון של הדיבור "הסדרת השיט" במובן הסעיפים 6)א) 6) ו- 7) לחוק הנ"ל, הרי ברור הוא, שסעיפים אלה מכוונים בראש ובראשונה להסדרת עניין השיט בים עצמו והבעיות, הנלוות אליו במישרין, במטרה לוודא, שלא ייפגעו בטיחותם, בריאותם או נוחותם הן של מפעילי כלי השיט האמורים והן של המתרחצים בים.
אפילו תאמר, שניתן במסגרת אותם סעיפים לקבוע אי אלה הוראות, המתייחסות לפעולות הנעשות אף על ה"חלק החולי" של שפת הים (ואינני מוצא צורך לקבוע כאן מסמרות בשאלה זו), הרי אין בכך כדי לפגוע בסמכות העירייה להוציא הוראות ולהתקין תקנות, על סמך סמכויותיה האחרות, שמגמתן להבטיח את הביטחון, הנוחיות והניקיון בחלק זה של שפת הים.
על-כן מדובר בסעיף משנה 6)א)1) לחוק האמור על קביעת הוראות בעניין "סדרי הבטיחות במקום הרחצה…" ובסעיף משנה 6)א) 2) בעניין "הבטחת הניקיון", ואין חוקי העזר, שיוצאו על-ידי הרשות המקומית בנושאים אלה, טעונים הסכמתו של שר התחבורה או של שר אחר כלשהו.
מכל מקום נובע ברורות מהסיפא של סעיף 7) לחוק האמור, שכל עוד לא הותקנו תקנות במסגרת אותו סעיף, נשארות בתוקפן התקנות בנושא זה, שהותקנו מכוח חוק אחר.

ב. במסגרת הסמכויות הכלליות של מועצת העירייה ושל ראש העירייה לפי סעיף 250) לפקודת עיריות (נוסח חדש) וסעיף 6)א) הנ"ל של חוק הסדרת מקומות רחצה , חוקק חוק עזר לתל-אביב-יפו (הסדרת מקומות רחצה), תשכ"ז – 1966 , ובסעיף 7) לאותו חוק עזר נאמר:
"לא ישתמש אדם בחלק משפת הים לצורכי ספורט או משחק, להחזקת סירה או לרחיצת בעלי חיים, אלא במקום שנקבע לכך על ידי ראש העירייה". (הדגשה שלי – ג' ב').
סעיף 8)א) של אותו חוק עזר מכיל איסור על העמדת: "כסא מרגוע, צריף, סככה, אוהל, סוכה או כיוצא באלה, אלא לפי היתר שניתן על ידי ראש העירייה ובמקום שנקבע לכך על ידיו".
וסעיף 9 )א) קובע: "לא יכניס אדם לשפת הים כלי רכב…"
עינינו הרואות, כי תוך כדי דאגתה לנוחיותם ולביטחונם של המשתמשים במקומות הרחצה הציבוריים רואה המשיבה צורך לאסור על החזקת מתקנים וחפצים שונים על שפת הים ללא היתר, וביניהם סירות, כלי רכב, צריפים, סוכות וסככות, ורק טבעי הוא. כי במסגרת דאגה זו תאסור המשיבה על החזקת הסירות, הגלשנים והחסקות על-ידי העותרים במקום האחסון המיוחד, המוחזק על-ידיהם לשם כך בחוף הילטון.

ג. סמכות נוספת מסורה בידי המשיבה על-פי חוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והניקיון), תש"ם- 1980 . על-פי סעיף 39) לאותו חוק עזר אסורה הנחת "כל דבר" ברחוב ללא היתר; ו"רחוב" מוגדר בסעיף 1) לחוק ככולל "כל מקום פתוח שהציבור משתמש בו או שהציבור נכנס אליו", כלומר, לרבות חוף הים הפתוח לקהל.

ד. בהיות השטח של שפת הים "שטח ציבורי פתוח", הרי על-פי הסמכויות הכלליות, הנתונות להם בפקודת העיריות (נוסח חדש) – ראה בעיקר סעיפים 14) 249)ו- 29) – רשאים המשיבים לגרום לסילוקם של כל החפצים, שהונחו בחוף ללא היתר, ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בנסיבות, שיש בהן משום פגיעה בנוחיותם של תושבי הסביבה. דוגמא מאלפת לפרופוזיציה זו ניתן למצוא בפסק הדין בבג"צ 45/71 , בו נדונה השאלה, אם רשאים היו ראש העיר ומועצת העירייה להסיר מאזור נהר הירקון כלי מסוים ומתקנים שהושמו בשטח. וכך נאמר מפי מ"מ הנשיא (כתוארו אז) השופט זוסמן, בעמ' 795 :
"אין ספק בכך שבהיותם עומדים על 'שטח ציבורי פתוח' מהווים המתקנים של העותרים מכשול ברשות הרבים, שהעירייה רשאית להסירו, אף בלא להישען לצורך כך על חוק-עזר המסמיך את המעשה… מועצת העירייה החליטה על כך, והיא רשאית – ואף חייבת – להבטיח לציבור את זכותו לשימוש בכל זרת אדמה של רשות הרבים".

ה. אולם מעל לכול נובעת סמכותו של ראש העירייה שלא להתיר לעותרים להמשיך ולנהל את עסקם הנ"ל על שפת הים מהיותו רשות רישוי על- פי חוק רישוי עסקים .
כבר הוזכר בסעיף 3) לעיל, כי עסק של השכרת חסקות וסירות נכלל, בתור פריט 111) א), ברשימת העסקים הטעונים רישוי.
בצדק צוין בתצהירו של ראש העירייה, כי העותרים "זקוקים לרשות כפולה, הן לרשיון לנהל עסק והן לרשות לנהל עסק בנכס השייך לרשות המקומית והמיועד לציבור". לשון אחר, אין דומה מקרהו של המבקש לנהל עסק בנכס השייך לו למבקש לנהל עסק בשטח השייך לציבור כולו.
אין אני מוצא כל פסול בהחלטתו של המשיב שלא להעניק רשיון עסק כמבוקש להשכרת אותם כלי שיט בחוף הומה מאד כמו חוף הילטון, כאשר ההחלטה מבוססת על טעמי בטיחות ושמירה על רווחת וטובת המתרחצים ויתר המבלים בחוף.
בבג"צ 197/81 , בו נדונה סוגיה דומה, ובו הוגשה עתירה כנגד הסירוב להעניק לעותר, בין השאר, רשיון להשכיר ולהפעיל סירות בחוף אילת, נאמר על-ידי השופט בייסקי, בעמ' 429 : "שיט סירות במקום הומה אדם בהכרח מהווה סכנה לשלום המתרחצים בים מפני פגיעות מסירות, ומניעת סכנה זו היא שיקול לגיטימי שלא לערבב בין השניים".
העובדה, שראש העירייה הציע לעותרים מקום אלטרנאטיבי לניהול עסקם, המרוחק מרחק מה ממקומות הרחצה המרכזיים, מוסיפה עוד מידה של סבירות להחלטתו.

ו. בהקשר לנקודה זו של אי-מתן היתר לעותרים לפי חוק רישוי עסקים , עלי עוד להתייחס לשתי טענות נוספות, שהועלו לפנינו. ראשית, הפנתה אותנו באת-כוח העותרים לעובדה, שבפריט 111) א) האמור בתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי) מדובר בהשכרת "חסקות או סירות" בלבד, ואין בו זכר לגלשנים. לטענת העותרים, אין אפוא חובה להשיג היתר לצורך ניהול עסק של השכרת גלשנים. טענה זו אינה מקובלת עלי. לצורך הנושא בו עסקינן בהכרח עליך להסיק, שהדיבור "חסקות או סירות" גם גלשנים במשמע, אשר מאחדים בתוכם את התכונות ואת הצורה של שני כלי השיט האמורים גם יחד.
עוד טענו העותרים, כי מכל מקום מותר להם להמשיך ולעסוק ב"הדרכה בשיט", וכי לצורך עיסוק זה אין הם זקוקים להיתר על-פי חוק רישוי עסקים .
נראה לי, כי אין אלא להסכים לעמדת המשיבים, כאשר רואים הם בטענה זו משום "התחכמות" גרידא. "ההדרכה", במידה שהיא מתבקשת על-ידי המזמין, נעשית בדרך זו, שכל המעונין בכך קודם כול שוכר סירה, חסקה או גלשן, ואין כל הבדל לעניין הרישוי, אם ההשכרה נעשית עם או בלי הדרכה. ההשכרה היא בכל מקרה המכנה המשותף; ההדרכה עשויה לבוא בתור תוספת, במקרה שהיא מתבקשת או נחוצה.

ז. סיכומו של דבר:
רשאים היו המשיבים, על-פי החיקוקים שאוזכרו, לאסור על העותרים להמשיך ולהחזיק את כלי השיט שלהם על חוף הים, וזכאי היה ראש העירייה שלא לתת להם היתר לניהול העסק של השכרת סירות, חסקות וגלשנים על-פי חוק רישוי עסקים .
אין אפוא בסיס לטענה, כי המשיבים פעלו כפי שפעלו בעניין זה ללא סמכות כדין.
9 . עלינו לדון עתה בעילה השנייה, אשר בגינה ניתן הצו-על-תנאי, והיא נעוצה בטענת האפליה, בה האשימו העותרים את המשיבים.
העותרים מייחסים למשיבים מידה רבה של דו-פרצופיות. בו בזמן שהם טוענים כלפי העותרים, כי אין הם יכולים להרשות להם להמשיך ולנהל את עסקם של השכרת כלי שיט, וזאת, כביכול, מתוך הדאגה לאינטרס הציבורי, הרי מרשים הם לגורמים אחרים לעסוק בפעילות דומה, או במפורש או לפחות מכללא, על-ידי עצימת עיניים.
הטענה מושמעת בשני כיוונים:
א. נטען, כי המשיבים מודעים לעובדה, כי המצילים, המועסקים לאורך שפת הים בתל-אביב, עוסקים גם בהשכרת חסקות, והמשיבים משלימים עם מצב זה ואינם נוקטים פעולה כלשהי כדי להביא להפסקת פעילות זאת.
ב. בעתירתם השמיעו העותרים את ההאשמה, שהמשיבים עשו מעין קנוניה עם אנשים, אשר פתחו ביוני 1982 בחוף הילטון עסק להשכרת מפרשיות, המכונה "מועדון גלשני הרוח".
העותרים חזרו על טענתם זו ביתר שאת לאחר סיום הדיון בעתירה, כאשר הגישו לנו, בהסכמתנו, תצהיר נוסף בנדון.
על-פי תצהיר זה ממוקם המועדון החדש במחסן במבנה השירותים בחוף הילטון, שנמסר בשכירות משנה על-ידי מלון הילטון ל"מועדון" בהסכמת העירייה, ומחסן זה משמש מרכז להשכרת מפרשיות וכן מחסן לאחסון מפרשיות פרטיות. המבנה כאמור נמצא ממש ליד המקום בו ממוקמות החסקות של העותרים. עוד נטען, שנמסר לעותרים מפיהם של עובדי המועדון, כי המשיבה לא אסרה עליהם להשכיר סירות בחוף, אלא יעצה להם לחכות, או לפחות "לפעול בצנעה", עד לאחר תום הדיונים לפני בית-משפט זה.

10. טענות האפליה לא הוכחו לפנינו בצורה מספקת:

א. המשיבה הדגישה, שהיא לא נתנה רשיון עסק להשכרת סירות וחסקות לאף אדם, ולמעשה דחתה בקשות מספר, שהוגשו על-ידי גורמים שונים למתן רשיון כזה.

ב. אשר למצילים, הרי אין המשיבים מכחישים, שמזה שנים רבות – כנראה מאז היו מצילים בחוף תל-אביב – עסקו המצילים גם בהשכרת חסקות.
אומר ראש העיר בתצהירו: "הבעיה סבוכה והיא נוגעת גם למישור יחסי העבודה שבין המצילים והמשיבה, אולם על אף הקשיים הרבים החלה המשיבה בשנים האחרונות לפעול לשנוי המצב ולסילוק החסקות".

הוגשו לנו מכתבים וחוזרים, בהם נדרשו המצילים להפסיק פעילותם זו, וכן הוגשו לנו ראיות בדבר פניות מטעם המשיבה למשטרה בבקשה לעזור למשיבה בניסיונותיה להביא לסילוק החסקות של המצילים מהחוף. בין היתר הוצג לנו מכתב מראש ענף הסיור ממשטרת תל-אביב, מיום 16.4.81 , בו נאמר: "הנני מתכבד להודיעכם כי לאחר בדיקת הנושא, יוגש לכם הסיוע המשטרתי המבוקש לביצוע הפינוי. מועד הפינוי נקבע לתאריכים מ- 26.4.81 עד 30.4.81 ".
מסתבר, כי הפעולה בוצעה לבסוף ביום 2.6.81 , וכל החסקות והסירות סולקו ונמסרו לעירייה.
גם לאחר מכן סירבו המצילים לחתום על התחייבות שלא לעסוק בעתיד בהשכרת סירות וחסקות, וכתוצאה מכך 50 מהחסקות, שנתפסו על-ידי המשטרה, נמצאות עדיין בידי העירייה.
ביום 19.4.82 נשלח שוב חוזר על-ידי סגן מזכיר העיר אל כל המצילים, בו הם נדרשים לסלק את החסקות, הסירות והגלשנים משטח החוף, "שאם לא כן, תאלץ העירייה לפעול לסילוקם".
ייתכן שיכלו המשיבים לנקוט כנגד המצילים אמצעים דראסטיים ותקיפים יותר, וייתכן שנמנעו מלעשות כן בשל אותם קשיים במישור של יחסי עבודה, עליהם רמז ראש העירייה בתצהירו. אך מכאן ועד לאפשרות לקבוע, כי הייתה כאן מצד המשיבה הסכמה שבשתיקה, הדרך ארוכה.
אין העותרים יכולים להכתיב למשיבים, אילו אמצעים עליהם לנקוט כנגד מפרי ההוראה (ראה: בג"צ 100/51) , ויש בצעדים, שאמנם נקטו המשיבים, כדי לנקותם מאשמת האפליה.

ג. הוא הדין בקשר לטענה השנייה, המתייחסת ל"מועדון גלשני הרוח". המשיבים הגישו תצהיר נגדי מפי מנהל מחלקת החופים בעיריית תל- אביב – יפו, בו מוכחשות טענות העותרים בלשון תקיפה. הוא מדגיש שוב, כי לא הוצא היתר או רשיון לאף אדם לעסוק בעסק של השכרת סירות בחוף הים. המחסן, אליו מתייחסת העותרת, נמצא במבנה שירותים, שהוקם על-ידי חברת "אתרים", והוא שייך לחברה. חברת "אתרים" היא גוף משפטי נפרד מן העירייה, בעלת מלוא הזכויות להשכיר את המחסן למי שתרצה, והיא, כנראה, אכן השכירה אותו לאנשי המועדון, כדי שיאחסנו שם את הסירות והגלשנים שלהם.
מכל מקום, העירייה הורתה למנהל המועדון שלא להשכיר את הסירות בחוף הילטון.
עוד מוסר מנהל מחלקת החופים, כי ביום 15.10.82 התקיימה אצל ראש העירייה ישיבה בנושא זה, ובה סוכם, כי לא תורשה הפעלת סירות וגלשנים בתחום חוף רחצה מוכרז, וכי תיבדקנה אפשרויות לאיתור מקומות מתאימים לפעילויות מסוג זה.
לאור התצהיר הנ"ל, ובהתחשב בעובדה, שהעותרים לא הגישו לנו כל ראיה מוחשית בדבר זהותו של אדם, אשר יוכל להעיד על קנוניה בין המשיבה לבין המועדון )רק נאמר באופן סתמי, כי הדברים נמסרו "מפיהם של עובדי המועדון עצמו"(, לא נוכל לקבוע ממצא כלשהו בעניין זה של המשיבים.

ד. למעשה, טוענים המשיבים במידה מסוימת של הצדקה, שאם הופלה מישהו לטובה, אזי אלה הם העותרים דווקא, אשר הוצע להם היתר לניהול עסק של הכשרת כלי שיט בחוף גאולה.

11. סוף דבר:
טענות העותרים בשתי העילות, גם בעניין סמכותם של המשיבים וגם בעניין חשד האפליה, דינן להידחות.
עם זאת ברצוני להביע את התקווה, שלאור כל הנסיבות ובמיוחד בהתחשב בשירותם המסור של העותרים למען הספורט הימי בתל-אביב, תעמוד גם בעתיד בעינה הצעת המשיבים, כי יינתן לעותרים היתר לנהל את עסקם במקום אחר בחוף ימה שלתל-אביב, יהא זה בחוף גאולה או במקום מתאים אחר.

12. הנני מציע, כי הצו-על-תנאי וצו הביניים יבוטלו, וכי יוטל על העותרים לשלם למשיבים את הוצאות המשפט, לרבות שכר טרחת עורך-דין, בסך 10,000 שקל.

השופט מ' בייסקי:
אני מסכים.
השופט יהודה כהן:
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט בך.
ניתן היום, כ"ג בכסלו תשמ"ג ( 9.12.82) .

הנושא: עתירה נגד רשות מקומית בגין מתן חלקי של שירותי הצלה

בג"צ 467/84 – אבי עזרא נ' ראש עיריית תל-אביב-יפו

בג"צ 467/84

אבי עזרא
נגד
ראש עיריית תל-אביב-יפו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[24.4.85]

לפני השופטים מ' בייסקי, ג' בך, א' חלימה

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 6.8.84

ע' צוקר – בשם העותר;
נ' קונשטוק – בשם המשיב.

פ ס ק – ד י ן

השופט ג' בך
1 . עניינה של עתירה זו בשירותי ההצלה, הניתנים בחופי הרחצה בתל-אביב-יפו.
העותר הנו תושב תל-אביב, ולדבריו הוא ומשפחתו, לרבות שני ילדיו, נוהגים לבלות על חוף ימה של תל-אביב ולשחות בים בשעות אחר הצהרים בימי חול וכן בימי סוף השבוע. הם בוחרים לבקר על שפת הים בשעות אחר הצהרים מטעמי נוחות, וכן מפני שהרחצה בשעות אלה מומלצת על-ידי משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן. תרעומתו היא על כך, שהעירייה אינה מספקת לתושבים בתקופה האחרונה שירותי הצלה בשעות אחר הצהרים ובשבתות, וזאת חרף הוראות החוק, על-פיהן מחויבת העירייה לדאוג לאיוש תחנות ההצלה על-ידי מצילים בשעות ובמועדים האמורים.
ראש העירייה, המשיב, מודה בתצהירו, כי הצבת מצילים בחוף הים בשעות אחר הצהרים ובשבתות הנה דבר חשוב ורצוי ומטעים, כי העירייה סיפקה בעבר שירות זה אולם בשנים אחרונות נמנע מהעירייה להמשיך בכך. הסיבה נעוצה בקשיים תקציביים וכן בסכסוך עבודה מתמשך עם המצילים, אשר סירבו לעבוד שעות נוספות ומנעו על- ידי כך את איוש תחנות ההצלה בשעות אחר הצהרים ובשבתות.
סכסוך העבודה בין העירייה לבין המצילים לבש צורה חריפה: המצילים הפעילו לחץ רב ופתחו בעיצומים, והמחלוקת הובאה לפני מערכת בתי הדין לעבודה להכרעה. בית הדין האזורי פסק לטובת המצילים בקבעו, כי אין לחייבם לעבוד בשעות נוספות בניגוד לרצונם, ועל פסק-דין זה הוגש ערעור, אשר עדיין תלוי ועומד. מכל מקום, נוצר, לטענת ראש העירייה, מצב, בו אין לאל ידה של העירייה לספק שירות הצלה אלא בשעות הבוקר בלבד, עד שעות הצהרים. ראש העירייה אינו מודה בקיום חובה מצדו על-פי החוק להציב מצילים בחוף גם בשעות אחר הצהרים ומבקש מבית-משפט זה שלא להתערב בשיקול-דעתו בנושא זה.
העתירה הוגשה באופן מקורי גם נגד ארגון עובדי עיריית תל-אביב-יפו ונגד ועד המצילים בעיר, אולם בהסכמת הצדדים נמחקו משיבים אלה מהעתירה, וכך נותרה לפנינו שאלה אחת ויחידה – האם חייבת עיריית תל-אביב-יפו לספק את שירותי ההצלה בחופים גם בשעות אחר הצהרים ובשבתות, כטענת העותר, אם לאו.

2 . מתצהירו של המשיב, מעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמו ומטענותיה של באת-כוחו המלומדת, גב' קונשטוק, לפנינו עולה, כי התנגדות המשיב לצו-על-תנאי, שהוצאנו לבקשת העותר, מבוססת בעיקר על הנימוקים הבאים :
א. אין לעותר זכות עמידה ביחס לנושא עתירה זו.
ב. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למעשה לסכסוך עבודה בין העירייה לבין המצילים, ועל-כן לא יתערב בית-משפט זה בעניין, מכל מקום לא לפי בקשת העותר.
ג. בשל אותו סכסוך עבודה ידיה של העירייה כבולות, ואין באפשרותה לפעול כמבוקש על-ידי העותר.
ד. לא קיימת חובה חוקית על העירייה, לספק את השירותים המבוקשים.
ה. לחלופין, גם אם קיימת חובה לספק שירותי הצלה בשעות הנוספות כנדרש, הרי החלטת העירייה להעניק עדיפות לשירות אחד על משנהו משיקולי מדיניות תקציבית הנה סבירה, ובית-משפט זה לא יתערב במדיניותה.
אדון בכל אחד מנימוקים אלה.

שאלת זכות העמידה של העותר
3 . טענתו המקדמית של המשיב היא, כאמור, כי אין להכיר במעמדו של העותר בעתירה זו. לטענת באת-כוחו המלומדת של המשיב מתייחס נושא העתירה לפגיעה באינטרס בעל אופי ציבורי קולקטיבי, ואין ממנהגו של בית משפט זה להיזקק לעתירה מסוג זה, אם משום העדר עניינו האישי המיוחד של העותר, ואם משום שאין דרכנו להיזקק לטרוניותיהם של "מתקני עולם" למיניהם.
רבות נכתב בפסקי הדין של בית-משפט זה בדבר מעמדו של עותר, הבא לריב את ריבו של ציבור גדול יותר של אנשים עמם הוא נמנה(" Actio Popularis "). ישנם שופטים הסוברים, כי רק במקרים מיוחדים וחריגים ניתן להעניק מעמד לעותר מסוג זה (ראה בג"צ 40/70 )בקר נ' שר הביטחון ואח', פ"ד כד) 238) 1) והסקירה של מ"מ הנשיא (כתוארו אז) (י' כהן בבג"צ 448/81 , י' רסלר, עו"ד, ואח' נ' שר הביטחון, פ"ד לו) 81) 1) בעמ' 88-87 ( ויש הדוגלים בגישה ליבראלית יותר, לאמור, כי ניתן להיזקק לעתירה, המצביעה על בעיה ציבורית חשובה, אשר פתרונה דרוש למען הצדק ) (ראה בג"צ 28/71 ) התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד כו) 230)1). השופט לנדוי (כתוארו אז) קבע בבג"צ 348/70) כפיר נ' המועצה הדתית של אשקלון ואח', פ"ד כה) 685)1), בעמ' 692 , כי גישתו של בית המשפט לסוגיה זו "היא לעולם אמפירית ולא נוקשה"; על-כן במקרה חמור, בו האינטרס הציבורי נראה מכריע, ייזקק בית המשפט לעתירה כגון דא. וכדברי השופט ברנזון בבג"צ 26/76 ) בר-שלום נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד לא) 796)1), בעמ' 802 : "… ככל שחשיבותו של העניין מבחינה ציבורית גדולה יותר, כן תגדל נטייתו של בית-המשפט להכיר בזכותו של העותר, אף שהוא אזרח מן השורה, להביאו לפניו".
דומה, כי חילוקי הדעות בין השופטים בנדון אינם קוטביים, והמדובר יותר בהבדלי ניואנסים והדגשים. דעה דומה הובעה גם על-ידי השופט ברק בבג"צ 217/80 )סגל נ' שר הפנים, פ"ד לד) 429) 4). באומרו, בעמ' 442 : "אכן, שתי הגישות המקובלות בבית-המשפט הזה גם יחד, אינן גורסות כי כל עותר, בכל מקרה, יזכה לסעד, ויותר משיש שוני עקרוני ביניהן, יש ביניהן שוני שבדגש, בנטל ובנקודת מוצא".

4 . הבדלי הגישה האמורים מוצאים את ביטוים המעשי בעיקר במקרי גבול. אולם, לדעתי, אין המקרה שלפנינו מקרה גבולי שכזה.
סבורני, כי בשום אופן לא ניתן לומר, כי לעותר אין עניין אישי בנושא דנן, אפילו קיים בעניין זה גם אינטרס ציבורי-כללי.
אם נצא מההנחה, שאמנם הטילו המחוקק ומחוקק המשנה חובה חוקית על העירייה לספק לתושבי תל-אביב שירותי הצלה בשעות האמורות (ולצורך הדיון בטענה המקדמית שלפנינו חייבים אנו לצאת מהנחה זאת), כי אז ברור הוא מטבע הדברים, כי מטרתה של הוראה זו לשמור על חיי התושבים ועל בריאותם. כאן בדיני נפשות ממש עסקינן. בחרדה רבה שומעים אנו בעת עונת הרחצה חדשות לבקרים על מקרי טביעה קטלניים וטראגיים, אשר רובם קורים בשל השחייה במקומות רחצה שאינם מצויים אותה עת בשמירתם של מצילים מקצועיים.
אם טוען אפוא העותר, ואמנם זוהי טענתו, שאי-מילוי אחר מצוות המחוקק והיעדרם של המצילים מהחוף באותן שעות בהן זכאים התושבים לנצל את זכותם הלגיטימית להתרחץ בים מסכנים את חייו, את חיי ילדיו ואת חיי יתר חברי משפחתו, הרי זוהי טענה סבירה ומתקבלת על הדעת, ובגינה בלבד קונה העותר לעצמו מעמד בנושא עתירה זו.
סבורני, כי זכות העמידה של העותר מובטחת במקרה זה משני ההיבטים: ראשית, מפני שהצליח להצביע על עניין אישי ישיר בהסדרים נושא העתירה, ושנית, מפני שהמדובר כאן באינטרס ציבורי מהסוג אשר בגינו אין דלתות בית-משפט זה נעולות בפני העותר, המהווה פרט מהציבור והמעונין להיאבק למען השמירה על אותו אינטרס.
הייתי מציע אפוא לדחות את טענתו המקדמית של המשיב.

השפעת סכסוך העבודה עם המצילים על גורל העתירה
5 . טענה מעין-מקדמית נוספת של המשיב היא, כי נושא העתירה מתייחס, למעשה, לסכסוך עבודה בין העירייה לבין המצילים, אשר טרם ניתן לגביו פסק-דין סופי בבתי הדין לעבודה ועל כן על בית-משפט זה לנער את חוצנו מפרשה זו. מכל מקום. אין העותר זכאי להתערב בסכסוך זה, שאין הוא צד לו כלל ועיקר.
לדעתי, אין ממש גם בטענה זו. בצדק מטעים בא-כוח העותר, כי סכסוך העבודה האמור אינו מעניין את מרשו כלל. הוא אמנם מודע לכך, כי העירייה נתקלה בקשיים מסוימים בנושא הנדון עקב אותו סכסוך, אולם לטענתו, אין העירייה משוחררת בשל כך
ממילוי חובותיה החוקיות. אם לא עלה בידי העירייה לשכנע את המצילים לעבוד בשעות נוספות אלה או אחרות, ואם עד כה גם נכשלה במאמציה להשיג בבית הדין לעבודה פסק-דין, אשר יצווה על המצילים לנהוג על פי דרישתה, הרי חובה על העירייה לחפש ולמצוא דרכים חלופיות כדי למלא אחרי הוראות החוק והתקנות הרלוואנטיות.
ברוח זו התבטא אגב גם בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בפסק-דינו בסכסוך האמור בתיק מב) 4/62 . אחרי שמסביר בית הדין, מדוע אין, לדעתו, לאלץ את המצילים לעבוד בשעות נוספות בניגוד לרצונם, מוסיף הוא לאמור : "אכן העירייה חייבת לקיים תחנות הצלה בחופי הרחצה, ואלה חייבות לפעול כל העונה מבוקר ועד ערב, שבעה ימים בשבוע – אך על העירייה מוטלת החובה למצוא את הפתרונות המתאימים, אם על ידי עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה לסירוגין, אם על ידי משמרות, ואם בכל דרך נאותה אחרת".
ולמטה מזה נאמר :
"שקלתי לא מעט את החשיבות הציבורית והבטיחותית שיש לתת לפעילותן התקינה של תחנות ההצלה בעונת הקיץ, אולם לא יכולתי להתעלם גם מכך, שהעירייה לא הראתה נכונות ראויה לפתור את הבעיה בדרך נאותה". עלי להדגיש, כי אין בדעתי לנקוט כאן עמדה לגבי סכסוך העבודה האמור ולגבי השאלה אם צדק בית הדין האזורי לעבודה בפסק-דינו לגופם של דברים;
ברצוני רק לקבוע, כי אין בקיומו של אותו סכסוך ובניהולם של אותם הליכים בפני בתי הדין לעבודה כדי לפטור את העירייה חובת העירייה על-פי הדין לספק שירותי הצלה

6 . מגיעים אנו עתה לטענתה המרכזית של המשיבה לפנינו, והיא, כי לא מוטלת עליה כל חובה לספק שירותי הצלה במועדים להם טוען העותר. את יתדותיה תומכת העירייה בהלכה (ראה בג"צ 100/51) אחמד ואח' נ' ועדת עירית נצרת, פ"ד ה 777) ו בג"צ 54/50 פיינשטיין נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד ד 447) ; פ"ע ג 385). שאין בית המשפט מחייב גוף ציבורי לעשות מעשה, שאין הוא מצווה לעשותו על-פי דין. טענה זו מחייבת אותנו לבחון את הוראות החוק הרלוואנטיות:
החוק המרכזי בענייננו הוא חוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 ) להלן – החוק (אשר אלה סעיפיו הנוגעים לנו :" 4)א) שר הפנים יקבע בצו הוראות בדבר סדרים לשימוש במקום רחצה, לרבות איסור הרחצה בו בזמנים ובנסיבות שיש בהם משום סכנה לבטיחותם ולבריאותם של המתרחצים". "5) רשות מקומית שבתחומה נמצא מקום רחצה חייבת לקיים בו את הוראות שר הפנים בצו לפי סעיף 4 ". 6)א) רשות מקומית רשאית, באישור שר הפנים, לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים..". מכוח הסעיפים 4 ו- 5 לחוק הוציא שר הפנים מספר צווים, הקשורים בענייננו, ואלו הם :

א. צו הסדרת מקומות רחצה ,מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה (תשכ"ו- 1965) (להלן – הצו הראשון). סעיף 1) בצו זה קובע, בין השאר, הגדרת "תחנת הצלה גדולה" כ"תחנת הצלה בתחום שטח שיפוטה של עירייה".
סעיף 2)א) קובע, כי "בכל תחנת הצלה גדולה יימצאו בשעות הרחצה לפחות שלושה מצילים שלפחות שנים מהם בדרגת מציל אחראי".

ב. צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), (תשכ"ד- 1965 ), (להלן – הצו השני) להלן הוראותיו הרלוואנטיות לענייננו :
סעיף 1) : "עונת רחצה" – היא העונה בין א' באייר לבין כ"ט בתשרי בכל שנה.
סעיף 2)א) : בעונת רחצה תהיה במקום רחצה מוכרז תחנת הצלה אחת לכל 150 מטר חוף רחצה, אלא אם קבע מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה תחנת הצלה אחת לפחות באותו מקום מוכרז.
סעיף 2)ב) : "תחנות ההצלה יופעלו בכל עונת הרחצה, זולת אם התיר מפקח הרחצה בכתב לא להפעיל תחנה פלמונית ולזמן שהוא קבע".

ג. צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בחופי הים התיכון), (תשמ"ב- 1982), (להלן – הצו השלישי) קובע מה הם מקומות הרחצה המוסדרים, והם בתחומיה של עיריית תל-אביב-יפו עשרה במספר, כשבשניים מהם שתי תחנות, דהיינו, חובת העירייה היא לאייש בו זמנית תריסר תחנות הצלה לפחות.
סעיף 250 לפקודת העיריות (נוסח חדש) להלן – הפקודה (מסמיך את מועצת העירייה
"להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעירייה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, וגו' ").
מועצת עיריית תל-אביב-יפו אכן עשתה שימוש בסמכויותיה אלה, ומכוח סעיף אחרון זה לפקודה וסעיף 6) האמור לחוק הוציאה בחקיקת משנה משלה, את חוק עזר לתל-אביב-יפו (הסדרת מקומות רחצה), (תשכ"ז- 1966 ), (להלן – חוק העזר). סעיף 3 לחוק העזר קובע:

"הרחצה בשפת הים אסורה בהעדר מציל במועדים ובשעות כדלהלן : 1. בתקופה מא' באייר עד כ"ט באייר בשעות שבין 1700 – 0700 2. בתקופה מא' בסיוון עד כ"ט בתמוז בשעות שבין 1800 ו- 0700. 3. בתקופה מא' באב עד ל' באב בשעות שבין 1900 – 0700 . 4. בתקופה מא' באלול עד כ"ט בתשרי בשעות שבין 1800 – 0700 ".

7 . ניתן לסכם את המצב לאור הוראות החוק האמורות כדלקמן : בעונת הרחצה מוטלת על העירייה החובה לאייש לפחות תחנת הצלה אחת בכל חוף מוכרז, ולאור הצו השלישי מגיע מניין המינימום של התחנות הללו בחוף של תל-אביב לתריסר. התחנות תאוישנה בשלושה מצילים בכל תחנה, וזאת בכל שעות הרחצה. על המשמעות הנ"ל לא חלוקים אף הצדדים לפנינו.
המחלוקת נוגעת בפרשנות הנכונה שיש לתת לחוק העזר. העותר טוען, כי השעות, שעליהן אינו חל האיסור על-פי סעיף 3 לחוק העזר, הן הן "שעות הרחצה", שנקבעו על-ידי מועצת העירייה על-פי ההסמכה מכוח החוק והפקודה, ולפיכך בשעות אלה מוטלת על העירייה החובה לספק את שירותי ההצלה במלואם. המשיבה מצדה טוענת, שלא זו הייתה כוונת חוק העזר. לדידה אין בחוק העזר, כמו גם ביתר ההוראות החלות על העניין, כל הוראה, המטילה על העירייה חובה לספק שירותי הצלה במועדים מסוימים. הפרשנות, שהיא מציעה לנו לקבלה, היא,
שחוק עזר, בסעיף 3 האמור, קובע אך ורק עבירה כללית, הנעברת על-ידי אדם העובר על האיסור הכלול בסעיף; ואשר לעניין שעות הרחצה – הרי כל שהוגדר הוא "עונת הרחצה" בצו השני, ואילו שעות הרחצה לא נקבעו בדין כלל. לפיכך טוען המשיב, כי אין מוטלת על העירייה בעניין זה כל חובה חוקית, ודין העתירה להידחות.

8 . אין בידי לקבל את פירושו של המשיב. פרשנותו הנכונה של הסעיף בחוק העזר חייבת לשכנענו, שיש בסעיף גם הסדרה של שעות הרחצה המותרות. ממה נפשך: אם כל כוונתו של הסעיף לאסור רחצה בים בהעדר מציל, הרי שאיסור זה ניתן להטילו, ואף רצוי להטילו, באופן גורף וכללי, ללא קביעת שעות מיוחדות לתחולתו של האיסור. וכי בשעות היום האחרות העירייה מבקשת לתת לגיטימציה לרחצה מסוכנת, ללא מצילים? מכלל הלאו נשמע כאן ההן – מאחר שמשעה מסוימת אחר הצהרים ועד שבע בבוקר, לפי התקופה, אסורה הרחצה בהעדר מציל, הרי לא רק שביתר השעות הרחצה היא מותרת, אלא שמתחייב בשעות אלה גם נוכחותם של המצילים. לשון אחר: מנוסח סעיף 3) לחוק העזר עולה ברורות, שמחוקק המשנה מקבל כמובן מאליו, ששעות הביניים, שעליהן לא חל איסור הרחצה, הרחצה היא מותרת ותחנות ההצלה תהיינה מאוישות על-ידי מצילים כנדרש על-פי הדין. על-כן מסייג המחוקק את האיסור בשעות הערב והלילה רק בכך, כי אף בשעות אלה תהיה הרחצה מותרת. אם יימצאו אז מצילים במקום, כפי שהם חייבים להימצא בשעות הרחצה הרגילות. חיזוק נוסף לפירוש זה ניתן למצוא בעובדה, שארבע התקופות, הנקובות בסעיף 3) לחוק העזר, חופפות בהצטברותן בדיוק את "עונת הרחצה", כפי שהוגדרה בצו השני.

מהאמור לעיל מתחייבת, לדעתי, המסקנה, כי אכן, כטענת העותר, מוטלת חובה שבדין על העירייה לספק שירותי הצלה בשעות הבוקר ואחר הצהרים, עליהן לא חל האיסור המפורט בחוק העזר.

9 . אולם בכך לא נסתתמו טענותיו של המשיב. טוענת לפנינו באת-כוחו המלומדת של המשיב, שאף אם נמצא, כפי שאכן מצאתי, כי מוטלת על העירייה חובה שבדין לספק את שירותי ההצלה גם בשעות אחר הצהרים ובשבתות, כנטען על-ידי העותר, הרי שאין ביכולתה לספק שירותים אלה בשל בעיותיה הכלכליות והתקציביות. ובשל אי-היענות המצילים לדרישותיה בדבר עבודה
בשעות נוספות. העירייה עשתה ועושה כמיטב יכולתה לפתוח מספר חופי רחצה מקסימלי במסגרת תקציבה ובהתאם לכוח האדם העומד לרשותה, ואין באפשרותה להקדיש משאבים נוספים למטרה זו. עוד טוען המשיב, כי קביעת סדר העדיפויות במסגרת התקציב הנה שאלה של מדיניות, ובית-משפט זה לא יתערב בעניין זה, כל עוד משתמשת העירייה בשיקול-דעתה באופן סביר ובתום- לב, וכל עוד תקציבה של העירייה מצומצם ומוגבל כפי שהינו.
גם טענה זו דינה להידחות.
אמנם ההלכה היא, כי מקום שחובה ציבורית מוטלת על גוף ציבורי – "יש עמה, בדרך כלל, שיקול-דעת לגבי זמן, מקום ואופן הגשמתה, ועל הרשות הציבורית לקבוע בעצמה את סדר העדיפויות שלפיו היא אומרת לעמוד בחובות שהוטלו עליה לטובת כלל הציבור, במידת יכולתה, הנקבעת בראש ובראשונה במסגרת התקציב העומד לרשותה" (ע"א 247/55) סרג עדין בע"מ בפירוק מרצון נ' ראש העיר ת"א-יפו ואח', פ"ד יא 1110 ; פ"ע כט) 352) בעמ' 1117-1116. אולם במה דברים אמורים, כאשר מוטלת על הרשות המקומית חובה כללית לטפל בנושא פלוני, או להבטיח שירות זה או אחר. אולם טענה זו לא תוכל להישמע, כאשר החובה הסטטוטורית קובעת במדויק, מה חייבת העירייה לעשות, מתי, באיזה אופן ובאיזו כמות. כזהו המצב במקרה שלפנינו, כאשר נקבע בתקנות ובחוקי העזר כמה תחנות הצלה חייבות להיפתח בחוף ובאיזה זמנים, וכמה מצילים צריכים להימצא בכל תחנה. במקרה כזה יש להחיל את הכלל, שחוק "קיים על-מנת שיבוצע, הלכה למעשה" (ראה בג"צ 372/71) המהנדס א' פראניו ואח' נ' שר הבריאות ואח', פ"ד כו) 809)1) בעמ' 812 10. נשאלת בכל זאת השאלה: מה יכולה העירייה לעשות במצב האובייקטיבי אליו נקלעה, כאשר תקציבה מוגבל, כאשר המצילים מסרבים לעבוד שעות נוספות ומאיימים בעיצומים, וכאשר בית הדין לעבודה פסק עד כה נגד העירייה בסכסוכה עם המצילים?

למעשה, דרכים אחדות פתוחות לפני העירייה, ונזכיר כאן אחדות מהן :
א. ניתן לבקש משר הפנים לשקול שינוי התקנות שהוצאו על-ידיו, במטרה להגמיש את החובות האבסולוטיות המוטלות על העיריות בנושא של איוש תחנות ההצלה.

ב. אם לא יראה שר הפנים מקום לשנות את התקנות, כי אז חייבת עיריית תל- אביב-יפו לשקול הגבלה של החופים המוכרזים בתחומה, או לצמצם את שעות הרחצה המותרות על-ידי הכנסת תיקון מתאים בחוק העזר שלה.
תחת זאת, מה עשתה העירייה למעשה ? מסתבר, כי היא הודיעה לציבור בהודעה רשמית, שבעונת הרחצה שהחלה בתאריך 3.5.84 ייפתחו שישה חופים נוספים, בהם הרחצה מותרת. זאת, כאשר העירייה הייתה מודעת לכך, כי אין לאל ידה לספק במקומות הרחצה שירותי הצלה על-פי הדין.
אין העירייה יכולה להחזיק את החבל בשני קצותיו. אין היא רשאית מצד אחד להתהדר בפתיחת חופים נוספים "לנוחיות הקהל" ולזכות באהדת הציבור המתלווה לכך, ומצד שני להפקיר את החופים בשעות רחצה מקובלות על הקהל הרחב ללא שירותי הצלה. לשון אחר: אין הרחבת שטחי הרחצה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענותיה של העירייה בדבר חובותיה ובעיותיה הכלכליות ועם אי-יכולתה לעמוד בחובות שהחוק מטיל עליה.

ג. דרך חוקית נוספת היא בפנייה אל מפקח הרחצה, על-פי הוראות סעיף 2)ב) לצו השני (ראה פיסקה 6 לעיל), בבקשה למתן היתר בדבר הפחתת החובה המוטלת על העירייה בשעות מסוימות בהתאם לצרכים בשטח.

ד. קיימת אפשרות לשתף את קהל המתרחצים חלקית בהוצאות הכרוכות בהספקת השירותים, כפי שהדבר נהוג במקומות אחדים בארץ. לא ברור, אם דרך זו נשקלה או נבדקה על-ידי עיריית תל-אביב-יפו.

ה. נמסר לנו בעת הדיון בעתירה. כי בעבר הועסקו סטודנטים בתור מצילים עוזרים ובכך השלימו את המכסה הדרושה, דבר אשר הכביד במידה פחותה על תקציב העירייה. מסתבר, כי העסקת הסטודנטים הופסקה עקב התנגדות המצילים המקצועיים. כך או אחרת, כאשר המצב הכספי הינו חמור כפי שנטען, אין אפשרות להתחשב בקשיים שוליים או בהתנגדות גורם זה או אחר, וחייבים לנקוט כל דרך אפשרית כדי לספק את שירות ההצלה כחוק.

11. כדי למנוע אי-הבנה ברצוני להבהיר, כי אין אני רואה מחובתנו להציע לעירייה דרך בדוקה ויעילה לפתרון בעיותיה. מניתי מספר פתרונות, הנראים לכאורה כמתקבלים על הדעת, רק כדי למנוע את התחושה, שהעירייה נתונה כביכול במצב קפקאי, בו מוטלת עליה חובה מטעם החוק, אשר אין לה כל אפשרות מעשית להתמודד אתה.
אם אף אחת מההצעות הנ"ל או מדרכים חלופיות נוספות שהעירייה תשקול אותן לא תביא לפתרון הבעיה, כי אז לא יהיה מנוס מלהפריש למטרה זו מתקציבים, המיועדים למטלות אחרות שאינן מעוגנות בהוראות חוק ספציפיות. מכל מקום, מה שצריך להיות ברור לעירייה ולמשיב מעבר לכל ספק הוא, שכל עוד לא חל שינוי בחיקוקים שפורטו לעיל, חייבת העירייה למלא את חובתה על-פי דין, משמע שחייבת היא לספק שירותי הצלה בחופים המוכרזים שבתחומה גם בשעות אחר הצהרים ובשבתות ובמועדים, כפי שהדבר מתבקש מהחיקוקים הנ"ל, לרבות חוק העזר האמור.

12. אשר-על-כן ממליץ אני לפני חבריי הנכבדים, שהצו-על-תנאי ייעשה החלטי כנגד המשיב
במובן זה שעליו לוודא, כי תחנות ההצלה בחופי הרחצה של תל-אביב-יפו שהוסדרו כחוק תיפתחנה ותופעלנה בכל הזמנים המותרים לרחצה, לרבות בשעות אחר הצהרים ובשבתות.
כמו כן הייתי מחייב את המשיב לשלם לעותר שכר טרחת עורך-דין בסך 800,000 שקל, אשר יישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק-דין זה ועד לתשלום בפועל.

השופט א' חלימה
אני מסכים.
השופט מ' בייסקי
על-אף הלבטים הרבים שהיו לי ביחס למסקנות המתבקשות בהתדיינות שלפנינו איני רואה אפשרות אחרת אלא להצטרף לתוצאה, אליה הגיע חברי המכובד, השופט בך. הלבטים הם מובנים וברורים: מחד גיסא, הרשות המקומית המצויה במידה רבה במצב בו מדובר בשמות, ה, יח :"… תבן לא-יינתן לכם ותכן לבנים תתנו". קשה שלא להתרשם ממעגל קסמים מסוים: לא רק כי בעיות תקציביות מקשות על העירייה להקציב משאבים די הצורך לחופי הרחצה ולשירות מצילים מינימאלי כנדרש על-פי החוק, אלא שבנוסף לכך היא מצויה בסכסוך עבודה ממושך עם המצילים, וגם זה מקשה על פתרון נאות. ומאידך גיסא, ציבור תושבים, הנוהר בימי הקיץ הלוהטים לשפת- ים ולחופי הרחצה בהמוניו, ובהעדר שירותי הצלה מספיקים, בהכרח גוברת הסכנה לציבור המתרחצים; הסכנה קיימת גם אם לא הונחו לפנינו נתונים לגבי מספר מקרי טביעה הקורים מדי שנה בחופים בהם נעדר שירות מצילים.
והמציאות אשר אין להתעלם ממנה היא, כי כנראה גם העצה, שתפעל העירייה לשינוי התקנות וחוק העזר כדי לצמצם את שעות הרחצה המותרות, ספק אם היא בבחינת פתרון לבעיה. אכן נכון: אילו צומצמו בחוק העזר שעות הרחצה המותרות – כי אז ייתכן שלעותר, ולכל יתר תושבי תל-אביב כמוהו, לא היה פתחון פה ועמידה בעתירה; להפך: רחיצה בים מעבר לשעות המותרות היא בבחינת עבירה. ואולם צמצום שעות הרחצה המותרות, כדי שתהיינה תואמות את עבודת המצילים במשמרת אחת, נראה לי כגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, משום שנאמר לנו, כי יום עבודת המצילים במשמרת אחת מסתיים בשעה 14.30 ; וכאשר מסרבים המצילים לעבוד שעות נוספות )שכך פסק עד כה בית הדין לעבודה(, הרי בהעדר משמרת אחרת של מצילים יתחייב צמצום שעות הרחצה המותרות עד השעה 14.30 . והרי בכל ימות השבוע ציבור העובדים מסיים עבודתו לכל המוקדם בשעה זו או מאוחר יותר. בפני אותו ציבור עובדים יימצאו חופי הרחצה חסומים בימי חול; ומכיוון שהמצילים, העובדים במשמרת אחת, זכאים אף הם ליום המנוחה השבועי ולפגרה במועדים, יהיו החופים המוכרזים ללא מצילים בשבתות ובחגים, ויהיו חסומים, למעשה, בימים אלה לכלל הציבור. במצב כזה ודאי הוא ולא קשה להניח ולצפות, כי יתרבו מפרי חוק ופורצי גדר )או יותר נכון פורצי חוף, כאשר מדובר בימי קיץ לוהטים בשפלת החוף. הוא אשר אמרתי, כי צמצום דראסטי של שעות הרחצה המותרות עד שעה 14.30 או בסמוך לכך הוא בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, ותקנות כאלה אין מתקינין.

כמו חברי המכובד, השופט בך, אף אני איני רואה חובה לעוץ לעירייה עצות, כיצד לפתור בעיה כאובה זו. ואולם שמענו, כי הסכסוך עם המצילים נמשך כבר שנים, כשבינתיים ידם על העליונה. וגם הבעיה התקציבית אין עמה חידוש. אבל אין העירייה יכולה להשאיר במשך שנים ללא פתרון בעיה הנוגעת לכלל אזרחיה, ועל מועצת העירייה שומה למצוא את הפתרון הנאות.
מתחייבות התחשבות בצורכי תושבי העיר מחד-גיסא ומציאת אפשרות ליצירת המשאבים הדרושים ולהפנייתם למטרה זו, על-פי סדר עדיפות מתאים. מאידך גיסא, והכול, כמובן, תוך קיום החובות החוקיות המוטלות על העירייה.
מקובלת עליי מסקנתו של חברי. השופט בך, כי המצב החוקי הקיים מטיל על העירייה חובה לספק שירותי הצלה בשעות הרחצה המותרות בחופי הרחצה המוכרזים, ובמצב חוקי זה אין להשיב פני העותר ריקם. על-כן מסכים אני, כי ייעשה הצו החלטי, כמוצע על-ידי חברי, השופט בך.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט בך.

(ניתן היום, ג' באייר תשמ"ה ) 24.4.85.

הנושא: רשיון לעסק טעון רישוי בתחום הפעלתנשירותי חוף, מזנון והשכרת סירות בחוף רחצה

בג"צ 197/81 – אילת פרידמן נ' ראש עיריית אילת ו 2 אח'.

בג"צ 197/81

אילת פרידמן
נגד
1 . ראש עיריית אילת
2 . מפקד מרחב הנגב, משטרת ישראל
3 . מפקד תחנת משטרת אילת

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
[21.4.82 ,21.4.82 ,12.10.81 ,24.9.81 ,9.4.81]

לפני השופטים מ' אלון, א' ברק, מ' בייסקי

התנגדות לצו-על-תנאי מיום 9.4.81 . הצו-על-תנאי בוטל.

י' גרין, ע' לוי – בשם העותרת
י' בצלאל – בשם המשיב 1
ש' צור, סגן בכיר לפרקליט המדינה – בשם המשיבים 3-2

פ ס ק – ד י ן

השופט מ' בייסקי
1 . עניינה של עתירה זו הוא סירובו של המשיב 1 , ראש עיריית אילת – המשמש רשות רישוי לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח- 1968, (להלן – ראש העיר ) – להעניק לעותר רשיון עסק למתן שירותי חוף וקיוסק וכן של השכרתן והפעלתן של סירות בחוף הידוע בשם "מפרץ השמש" באילת ; מהמשיבים 2 – מפקד מרחב הנגב של משטרת ישראל ו- 3 מפקד משטרת אילת( נדרש לתת טעם, מדוע לא יאשרו מתן רשיון לעותר להפעלה ולהשכרה של סירות באותו חוף.

בסוף שנת 1979 ביקש העותר להפעיל בקטע החוף האמור עסק למתן שירותי תיירות, היינו, קיוסק למכירת משקאות ותחנה להפעלה ולהשכרה של סירות, ולשם השגת רשיונות מתאימים פנה לעירייה, וביום 15.1.80 נמסר לו על-ידי מחלקת התברואה והרשיונות כתב, המפרט את הדרישות שעליו למלא לשם הוצאת הרשיון ; בין היתר נדרש להגיש תכנית סניטארית של העסק, העתק מחוזה שכירות או חכירה לגביו, תעודת כושר שיט ועוד כהנה דרישות לא מהותיות ; בסוף המכתב צוין: "המצאת התנאים הנ"ל אינה מקנה זכות לפתוח את העסק".
בשלב זה עודד ראש העיר את הפעלת העסק, ובהמלצתו הסכימה החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ להקצות לעותר שטח מול מלון "מפרץ השמש" לשתי המטרות האמורות ובתנאים, שנקבעו בהסכם נספח ב' לעתירה ; העותר מילא אחר מרבית הדרישות, וביום 5.8.80 קיבל מאת מנהל מחלקת התברואה והרשיונות את המכתב (נספח ג') המודיע לו, כי בקשתו לרשיון עסק אושרה, אך לשם קבלת הרשיון עליו להמציא : אישור על ביצוע שיקוף ריאות, אישור על פעולת הדברה (אחת ל- 3 חודשים), צילום כושר שיט ואישור מחלקת הגבייה של העירייה, כי כל חוב המסים סולק. ומסיים המכתב: "עם המצאת האישורים הנדרשים לעיל … נוכל לשחרר לך את הרשיון לניהול עסקך". גם דרישות אלה קיים העותר, ואולם הרשיון או הרשיונות לא הוצאו לו, וכפי שהודע לו בעל-פה ב- 1.10.80 ובמכתב מאת ראש העיר מיום 2.11.80 (נספח ד') סירבה המשטרה
לאשר את הבקשה, משום שקטע החוף האמור אינו מיועד לסירות, וקיים סיכון למתרחצים בהפעלת תחנה כזו באותו מקום, וקרבתו אל הגבול הבינלאומי עם ממלכת ירדן (כ- 500 מטרים) מסכנת את השייטים להיסחף אל מעבר לגבול, כשם שקרה לא פעם, כשהמשטרה או חיל הים היו נאלצים להתערב, כשסירות התקרבו אל הגבול. במכתבו האמור כותב ראש העיר בין היתר :
"אי לכך נותרה לנו האפשרות לאשר קיוסק בלבד, והדבר נראה כבלתי מעשי באשר כל התכנית שתמכנו בה הייתה להפעיל נקודת השכרה לסירות, אשר יהיה בה גם קיוסק, ולא קיוסק שיהיה בו מקום נוסף להשכרת סירות … לעומת זאת אשמח לנסות לעזור לך בכל דרך אחרת אשר תהיה בידי להשתקע בעיר, ולפצות אותך על עגמת הנפש שנגרמה לך בגין כשלון הפרויקט הזה".

2 . ואולם העותר לא המתין עם הפעלת עסקו עד הוצאת הרשיון. בין שהוא שאב עידוד מתמיכתו של ראש העיר בפרויקט שלו, ובין שסבר כי הדבר הוא רק פורמאלי – שכן גם ראש העיר אישר בתצהירו הנוסף, כי הלכה למעשה אושרה הבקשה לרשיון על-ידי מחלקת התברואה והרשיונות עוד בטרם הגיעה ההתנגדות מהמשטרה – הוא הפעיל את שני חלקי העסק : את הקיוסק הוא הפעיל במבנה, אשר בזמנו הקים אביו, שהיה מבעלי המלון "מפרץ השמש", והעותר שיפצו ואף הרחיבו על-ידי תוספת בנייה בלי לקבל לכך היתר כדין וכנדרש על-פי חוק התכנון והבניה , תשכ"ה- 1965 . וגם תחנת השכרת סירות הפעיל, ולמטרה זו רכש מספר סירות וגלשנים, בלי לקיים הוראות בטיחות, המתחייבות אף לגבי אלה שמוענק להם רשיון כדין לנהל עסק מסוג זה. כפי שנובע מתצהירי התשובה של ראש העיר ושל המשיבים 2 ו- 3 , אירעו מספר מקרים, שסירות, שנשכרו מהעותר, נסחפו בים לכיוון גבולה של ממלכת ירדן, ולפחות במקרה אחד הייתה זו סירה שהושכרה ל- 3 ילדים למטה מגיל 14 , להם אסורה ההשכרה בתכלית האיסור, והם אף לא צוידו בחגורות ההצלה כנדרש. רק התערבות ספינת חיל הים שהוזעקה הצילה את המצב.
בגין מקרה זה ובעוד מספר מקרים נוספים הוגשו נגד העותר דו"חות על ביצוע עבירות של השכרת סירות ללא רשיון עסק כדין. לבסוף, ובטרם הוגשה עתירה זו, הפסיק העותר את הפעלת התחנה להשכרת סירות. ואשר לקיוסק : הרס אמנם העותר את התוספת שבנה ללא היתר, אך הוא מפעילו במבנה המקורי, שהיה קיים משכבר הימים. על ניהול הקיוסק ללא רשיון לא נתבע העותר לדין, אך בתצהיר תשובתו טוען ראש העיר, כי גם לכך לא ניתן להוציא רשיון מחמת שתי סיבות
א. "בחוף האמור לא הוקם ולא יוקם מבנה כלשהו, העשוי לשמש קיוסק על פי הרעיון שהעלה העותר"
ב. " …מבנה זה שהעותר מבקש לנהל בו קיוסק חסר את תנאי התברואה המינימליים אשר נדרשים על פי חוק רישוי עסקים ". (סעיף 19לתצהיר התשובה של ראש העיר).

3 . העסק שביקש העותר לנהל טעון, כנראה, שני רשיונות, כשלגבי כל אחד תנאים נפרדים, וגם שיקולים שונים מדריכים את רשות הרישוי להוצאתם. משום כך גם בדיון הנוכחי יש להתייחס לכל חלק בנפרד, ותחילה לעניין השכרת הסירות : בהקשר זה חל שינוי, לאחר שהוגשה העתירה, ובתאריך 3.8.81 חתם שר הפנים על צו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה מוכרזים ואסורים בים סוף, תשמ"א- 1981) , לפיו נקבע קטע החוף, שבו מבקש העותר לנהל עסקו, כחוף רחצה מוכרז, ובהתאם לסעיף 6) לחוק עזר לאילת (רחצה על שפת הים, תש"ם- 1980) , "לא ישיט ולא ישוט אדם בסירה כלשהי למקום שייחדוהו כמקום רחצה, אלא לצורך הצלת נפשות". ובהתאם לסעיף 9)ב) ממנו, אסורה השכרת סירות על שפת הים אלא בהיתר מראש העיר, במקום ובתנאים שנקבעו על-ידי המועצה. היתר כזה לא ניתן. הוספת קטע של חוף רחצה מוכרז נעשתה במסגרת מדיניות כללית בין משרד התיירות, החברה לפיתוח חוף אילת והעירייה, כדי לשריין מקומות רחצה לאוכלוסייה הנזקקת לכך, לאחר צמצום אזורי רחצה עם הנסיגה מסיני, המתבצעת בימים אלה.
הרשאת קיום תחנה להשכרת סירות באזור זה תשבש את התכניות האמורות ; למטרה זו נקבעו מקומות מיוחדים, אשר בהם הוקמו מבנים מתאימים ונקבעו פרוזדורי יציאה מסומנים במצופים כדי להבטיח שלומם של המתרחצים בים, לבל ייפגעו מהסירות והגלשנים. ואין מניעה, כי יקבל העותר רשיון להשכרת סירות בתוך האזור המיועד לכך.
זוהי אמנם התפתחות, שהתרחשה לאחר שהעותר ביקש את רשיונו – אך מכיוון שהרשיון מעולם לא הוצא כדין, אין להתעלם מהתפתחות זו – משום שקביעת האזור כחוף רחצה מוכרז מונעת ממילא את האפשרות להוציא כעת רשיון באותו מקום. לאור האיסור של סעיף 6) הנ"ל לחוק העזר, ואין לקבל טענתו של בא-כוח העותר, כי הוא זכאי כיום לרשיון, תוך התעלמות מההתפתחות שאירעה בינתיים, משום שבזמנו הדבר לא היה אסור והרשיון הובטח לו על-ידי ראש העיר, ואין רשות הרישוי רשאית לחזור בה מהבטחתה.
אכן, בנכונותו של ראש העיר לעזור לעותר לממש את תכניתו הוקדם המאוחר על המוקדם, היינו, נחתמה גם הבקשה לרשיון להשכרת סירות, טרם ניתן לכך האישור וההסכמה מאת משיבים 2 ו- 3 , הפועלים מטעם שר המשטרה, כאמור בסעיף 1)א)2) (לחוק רישוי עסקים, תיקון תשל"ב- 1972) , ופריט 111) א) לתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי, תשל"ג- 1973) , הקובע עסק של חסקות או סירות-השכרה, כעסק טעון רישוי. ואולם על-אף ההחתמה המוקדמת, בטרם ניתן האישור של המשטרה, לא הוצא הרשיון עד שיתקבל האישור – וכאמור, התנגדו לכך המשיבים 2 ו- 3 מהנימוק של מניעת סכנות לשלום הציבור. לא היה אפוא ויתור על אישור המשטרה, הייתה, לכל היותר, ציפייה, כי האישור יינתן, והכול הוכן לקראת זאת ; מן הראוי, כי תלמד רשות הרישוי לקחה ולא תקדים מעשים, אשר עשויים להגדיל אצל האזרח ציפיות ותקוות בטרם עת, בעיקר בעניינים, התלויים בגורמים חיצוניים נוספים.

4 . ואף שהאמור בפסקה הקודמת יש בו כדי לחרוץ גורל העתירה, ככל שהמדובר ברשיון להפעלתן ולהשכרתן של סירות בקטע החוף "מפרץ השמש", אין למצוא ממש בטענות בא-כוח העותר, כי שיקולי משיבים 2 ו- 3 היו פסולים או לא לעניין, עד שיש צידוק להתערבותו של בית-משפט זה. מסתבר, כי עוד בטרם הוכרז אותו קטע כחוף רחצה מוכרז, נהגו המונים לרחוץ שם. שיט סירות במקום הומה אדם בהכרח מהווה סכנה לשלום המתרחצים בים מפני פגיעות מסירות, ומניעת סכנה זו היא שיקול לגיטימי שלא לערבב בין השניים ; ניתן רק לשבח את המשיבים על שקבעו אזור נפרד להשכרת סירות, אגב התקנת מתקנים מתאימים לכך. והרי הדבר הוא בתחום סמכויותיה של רשות מקומית לפי חוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 , שסעיף 6)א) 6) שלו מסמיך אותה לקבוע הוראות בדבר "הסדרת השיט במקום הרחצה למניעת הפרעות לרחצה". לשון זו אף איסור שיט במקום רחצה כמשתמע, ואכן הוסדר הדבר בחוק עזר לאילת (רחצה על שפת הים), שסעיף 6) שלו אוסר שיט מכול וכול במקום שייחדוהו לרחצה. ואם כך, בטרם היות הקטע האמור חוף רחצה מוכרז מכוח החוק, כעת, לאחר הצו מיום 3.8.81 , על אחת כמה וכמה.
וגם השיקול האחר הנו בעל חשיבות רבה. כאמור, מרוחק המקום, בו בחר העותר לעסקו, כדי 500 מטרים בלבד מהגבול הימי עם ממלכת ירדן, עמה אין למדינה קשרים. הניסיון והמציאות מלמדים, כי סירות, המתחילות זינוקן בקרבת הגבול, עלולות להיסחף, ובפועל נסחפות, על-ידי הרוח או הגלים לעבר הגבול, ובמקרה הטוב נדרשת התערבות של ספינות חיל הים או המשטרה, וזה דורש פיקוח מתמיד. טוען בא-כוח העותר, כי סכנת היסחפות קיימת גם ממרחק גדול יותר ; ייתכן שאכן כך הדבר. אך אין פירוש הדבר, כי יש להגדיל את הסיכון, כי ככל שמצויות סירות קרוב יותר לגבול, סיכון זה גדל. יש אפוא צידוק משיקולי ביטחון ושלום הציבור להרחיק את הסיכון ככל האפשר ולרכז העסקים של השכרת סירות במקום אחד, ממנו גם הפיקוח יעיל יותר.

שיקולים אלה הם ללא ספק שיקולים רלוואנטיים, אשר הרשויות הנוגעות בדבר רשאיות לשקול אותם בתחום שיקול-דעתן המקיף ; וגם אילו עמדה לו לעותר זכות מוקנית לנהל עסקו במקום זה דווקא, דבר שלא הוכח, עדיין אין זה פסול להעדיף את האינטרס של הציבור בכללותו ואת התכנון הכולל על-פני האינטרס הצר שלו. ובל יישכח, כי לעותר מעולם לא היה רשיון לנהל את עסק הסירות באותו מקום, ונטייתו של ראש העיר באותו זמן לבוא לקראתו אין בה כדי לבטל שיקולים אחרים, שהם מעניינם של המשיבים 2 ו- 3 , ובשום פנים אין לומר, כי הכף נוטה לטובת העותר. מבחינת הנסיבות ומעמדו של העותר שונים פני הדברים בתכלית מאלה שהתבררו בבג"צ 127/80 שבא-כוח העותר ביקש לסמוך עליו.
וכידוע אין בית-משפט זה קובע מדיניות הרשויות המוסמכות או המשטרה, ואין הוא מחליף שיקוליהם בשיקולים משלו, כל עוד לא הייתה חריגה מסמכות או נלקחו בחשבון שיקולים זרים ושלא לעניין (בג"צ 267/70). הבטחת שלום הציבור, בה מדבר חוק רישוי עסקים , פנים רבות לה, ובשיקולים אלה אין לנו אלא לסמוך על גורמי המשטרה, כי יודעים הם הראוי והרצוי – ולא כל שכן כאשר הם מתבססים על ניסיון באותו שטח ועל לקחים שהמציאות מלמדת. הנימוקים והשיקולים, אשר הניעו את המשיבים 2 ו- 3 לסרב מתן הרשיון להשכרת סירות במקום רחצה הומה, כה קרוב לגבול, משכנעים בסבירותם, ואין צידוק להתערב בכך, לא ביחס למצב כפי שהיה בעבר, קל וחומר לגבי העתיד.

5 . ומכאן לעניין הרשיון לקיוסק למכירת משקאות קלים.
בפסקה 2 לעיל כבר ציינתי את הנימוקים שהביא ראש העיר לסירובו להעניק רשיון לקיוסק, והם שניים במספר : בחוף האמור אין ולא תורשה הקמת מבנה כלשהו שישמש קיוסק ; והמבנה, בו מבקש העותר לנהל קיוסק, חסר תנאי תברואה מינימאליים נדרשים. נימוקים אלה מופיעים לראשונה בתצהיר התשובה של ראש העיר, והם מנוגדים להשתלשלות כולה, שקדמה לאותו תצהיר, כפי שבאה לביטוי מפיו של ראש העיר עצמו ושל מוסדות הרישוי, כעולה מהכתובים המונחים לפנינו. בתצהירו הנוסף של ראש העיר מיום 29.11.81 (בתשובה לפרטים הנוספים) הוא מאשר, כי מחלקת התברואה לא הביעה כל התנגדות למתן רשיון עסק למכירת משקאות קלים, וכי ועדת הרשיונות אישרה את מתן הרשיון.
יתר-על-כן : משהודע לעותר בכתב (נספח ג'), כי בקשתו לרשיון אושרה, והוא ישוחרר לו לאחר שיקיים הדרישות, שהוזכרו בפסקה 1 לעיל, אין כאן כל זכר לאי-התאמת הבניין ולהעדר תנאי תברואה. כל שחסר הוא : אישור על שיקוף ריאות, פעולות הדברה, כושר שיט ותשלום מסים ; וכל אלה הומצאו. והעיקר : משמודיע ראש העיר למערער, שהרשיון להפעלת סירות לא יוצא מחמת התנגדות נחרצת של המשטרה, הוא כותב, "אי לכך נותרה לנו האפשרות לאשר קיוסק בלבד, והדבר נראה כבלתי מעשי באשר כל התכנית שתמכנו בה הייתה להפעיל נקודת השכרה לסירות, אשר יהיה בה גם קיוסק, ולא קיוסק שיהיה בו מקום נוסף להשכרת סירות". יש אפוא ממש בטענת בא-כוח העותר, כי הנימוקים, שהועלו בתצהיר התשובה מטעם ראש העיר, הם שונים ביסודם מאלה שניתנו קודם לכן ; אילו בכך בלבד הייתה תלויה ההכרעה, ייתכן שהיה מקום להטיל ספק, אם הנימוקים החדשים הם אמנם האמיתיים לדחיית הבקשה בזמנו. (בג"צ 267/70 הנ"ל, בעמ' 788).

ואולם, כאמור, גם בהקשר זה יש לקחת בחשבון את האירועים המאוחרים יותר : בעת שראש העיר עדיין תמך בתכניתו של העותר, הקיוסק צריך היה להיות עסק נלווה לזה של השכרת סירות, והוא ניהל את הקיוסק במבנה, אותו הגדיל על-ידי תוספת בנייה. סברה היא, כי במצבו המוגדל תאם המבנה את התנאים התברואתיים הנדרשים, אלא, כאמור, הייתה זו בנייה שלא כדין, שגם ראש העיר לא הסכים לה, עם כל אהדתו לעותר ; לאחר השהיות מרובות נהרס החלק, שהוסף ללא היתר, ונותר רק המבנה המקורי, אשר, לפי התצהיר, חסר תנאי תברואה נדרשים לצורכי מכירת מצרכי מזון (סעיף 19 לתצהיר התשובה של ראש העיר). ובנוסף לכך חל גם השינוי, הנובע מהכרזת אותו קטע כחוף רחצה מוכרז, אשר יש בו כשלעצמו כדי להעמיד דרישות תכנוניות חדשות ונוספות, לאור שינוי הייעוד.

6 . בנוסף לאמור לעיל עוד יש לבחון, אם ראוי העותר, כי יושיט לו בית המשפט הזה סעד, לאור טענת המשיבים, כי הוא התייצב לפנינו כשידיו אינן נקיות ;
כלל נקוט הוא מלפני בית-משפט זה, כי לא יזכה לסעד מי שעושה דין לעצמו ומזלזל בהוראות חוק ובמעשיו יוצר עובדות במטרה כי הרשות תיכנע לדרישותיו. (ד"נ 19/68 ; בג"צ 426/71 ; בג"צ 61/79). זה לא מכבר נזדמן לי להרחיב בנידון הדיון בבג"צ 10/80 ומשום כך לא אחזור על הדברים, שאמרתי שם בהקשר זה, ורק אציין, כי מקומי עם המחמירים בהפעלת העיקרון, שלא להושיט סעד למי שפונה לעזרת בית המשפט ובאותו זמן מתעלם מהוראות חוק, והוא בבחינת טובל ושרץ בידו.

אמנם, בתוך הכלל, שהוא לכאורה נוקשה, ייתכנו גם מקרים יוצאים מהכלל, שבהם יעדיף בית המשפט בכל זאת את שיקול טובתו של עותר על השיקול, שהוא בא באי-ניקיון כפיו עקב הפרת החוק (בג"צ 311/59), או כי בטרם פנה לבית המשפט הוא כיפר על עוונו, כגון שסגר את העסק אותו פתח ללא רשיון (בג"צ 609/75 , בעמ' 307 ; בג"צ 192/61).
באותם המקרים, אשר, לכאורה, עשויים להיות יוצאים מהכלל ונראים חריגים, מן הראוי הוא לבחנם לגופם, בטרם באים לנעול שערי בית-משפט זה מחמת אי-ניקיון כפיים. גם כאשר מתחשבים בהשתלשלות מתחילתה ובציפיותיו של העותר, לאור האהדה והעזרה אשר הוגשה לו על-ידי ראש העיר, עדיין אין למצוא צידוק להתנהגותו של העותר ; לתוספת הבנייה מעולם לא ביקש היתר, וממילא לא קיבלו. גם אם כיפר עוונו זה על-ידי הריסת החלק, שנבנה שלא כדין, הרי לא הפסיק לנהל את הקיוסק בלי רשיון, וכך הוא נוהג גם בעת שהתייצב לפנינו לדיון בעתירתו. הוא עומד במריו, בלי שניתן יהא למצוא צידוק להתנהגותו, ובכך מנע מעצמו סיכוי לסעד, גם אילו מיתר הבחינות היה נמצא צידוק לכך.

משום כך נידונה העתירה לדחייה, ואנו דוחים אותה, אגב ביטול הצו- על – תנאי.

אין אנו עושים צו להוצאות ביחס למשיב 1 , ומחייבים את העותר לשלם למשיבים 2 ו- 3 הוצאותיהם וכן שכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 שקלים.

ניתן היום, כ"ח בניסן תשמ"ב (21.4.82).

הנושא: עתירה נגד רשות מקומית בגין הפעלה לקויה של חופי רחצה ושירותי הצלה

בג"צ 569/88 – יובל פונק נ' המועצה האזורית עמק חפר

בג"צ 569/88

1 . יובל פונק
2 . יובל כהן
3 . רונית תל-צור
4 . עמיקם לפידות
5 . אורה ורד
6 . עמוס הכט
7 . אבי ורמוס
8 . צבי מוססקו

נגד
1 . המועצה האיזורית עמק חפר
2 . מפקח הרחצה הארצי – משרד הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
[22.6.89 ,5.6.89]

הנשיא מ' שמגר, המשנה לנשיא מ' אלון, השופט י' מלץ

התנגדות לצו-על-תנאי

עו"ד יצחק קריטנשטיין – בשם העותרים
עו"ד יושב שניצר; עו"ד יהודה קאופמן – בשם משיבה מס' 1
עו"ד עוזי פוגלמן – בשם משיב מס' 2

פ ס ק – ד י ן

הנשיא מ' שמגר

1 . עתירה זו שהוגשה בשלהי 1988 , דנה במקורה בהסדרי הפעלת צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים אסורים במקומות רחצה מוכרזים, התשכ"ה- 1965), בחופי הרחצה של המועצה האזורית עמק חפר, במשך השנה האמורה, היינו פניה היו אל תקופה שחלפה כבר. לאחר מכן הוגשו תצהירים משלימים שעניינם תקופת הרחצה 1989 .
עיקרו של דבר, טענת העותרים היא כי חופי הרחצה שבתחום המועצה האזורית אינם מופעלים בכל מקומות הרחצה המוכרזים. באלו, המופעלים הלכה למעשה, אין מקפידים על שעות הפתיחה הקבועות בצו, אין מצילים ופקחים בכלל או במספר מספיק, ואותם המצילים הפועלים בתחנות אינם מוסמכים לכך בשל הכשרתם הבלתי-מספקת.

2 . המשיבה הראשונה חלקה על רובה של המערכת העובדתית שנפרשה בפנינו על ידי העותרים, וטענה כי דרישות החוק והצווים על תיקוניהם שעניינם בהסדרי הרחצה מקיימים כנאות.
המשיב השני טוען אף הוא כי הפעולות בנושאים הנ"ל וההיתרים בעניין שעות רחצה וכדומה, תואמים את האמור בצו הנ"ל, ובין היתר, את האמור בסעיף 2)ב) שבו, אשר לפיו –
"תחנות הצלה יופעלו בעונת הרחצה, בשעות הרחצה, זולת אם התיר מפקח הרחצה בכתב שלא להפעיל תחנה פלונית לתקופה מסוימת או בשעות מסוימות, הכל כפי שיקבע". משמע, החוק והצו העניקו בתחומים מוגדרים שיקול דעת לרשות מפקחת וזו הפעילה סמכותה כדין.

3 . למטרת הפיקוח הסמיך המחוקק את שר הפנים לפי חוק הסדרת מקומות רחצה , התשכ"ד- 1964 , לקבוע דרכי פיקוח על הסדרים והאיסורים שנקבעו בחוק הנ"ל או מכוחו, ולהגדיר סמכויות הפקחים (סעיפים 4)א) 5),4) ו 6) לחוק הנ"ל) ולמנות מפקח רחצה.
כאמור, למשל, בסעיף 15) לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים, התשכ"ה- 1965): "סמכויות 15)א) מפקח רחצה – רשאי בכל עת מפקח רחצה להיכנס לכל מקום-רחצה מוכרז כדי לבדוק אם נתמלאו הוראות צו זה."
ב) נוכח מפקח-רחצה כי לא נתמלאה הוראה מהוראות צו זה, למעט הוראות הסעיפים 12)ג) ו- 14)ב) שעניינם איסור רחצה במקום פלוני על ידי מציל והגבלת אזורי ספורט – מ.ש., יודיע על כך מיד לשר או למי שהוסמך לכך על ידיו.
ג) מפקח רחצה רשאי, לאחר התייעצות עם קצין רישוי ארצי במטה הארצי של משטרת ישראל, עם מהנדס תברואי ראשי במשרד הבריאות והרשות המקומית שבתחומה נמצא מקום הרחצה, לאסור את הרחצה במקום מוכרז לתקופה שלא תעלה על ארבע-עשר יום, אם נוכח שדרוש לעשות כן מטעמי בטיחות או תברואה".
מה שעולה מן האמור לעיל הוא כי מחובתו של המשיב השני לקיים פיקוח שוטף, יעיל ותדיר על קיום הוראותיו של החוק והצווים שפורסמו מכוחו, כאשר הבקרה האמורה מתייחסת לנתוני ההווה.
הפיקוח היעיל הוא תנאי הכרחי לקיומו של מנהל תקין, כי גם המערכת המנהלית הטובה ביותר חייבת לפעול תחת עיניה הפקוחות של רשות המקיימת בקרה אובייקטיבית, המנותקת מן הראיה והאינטרס המקומיים.
אך מובן כי בנושא שבפנינו יש חשיבות כפולה ומכופלת לפיקוח יעיל כי מדובר על נושאים הקשורים גם בסיכון חיי אדם.

4 . לאור הכללים המנחים פעולתו של בית המשפט הגבוה לצדק, לא נעסוק בבדיקה רטרוספקטיבית של אירועים ספציפיים בעבר.
התייחסותו של בית המשפט היא לנתוני ההווה לגביהם יכולה להיות התערבותו בעלת ממשות, ולא לעניין שכבר תם ונשלם ואשר אין לו נגיעה לפעולה הנדרשת בהווה או בעתיד.
ראיות בדבר מידת קיומם של הסדרי הרחצה בעבר, יכולות, כמובן, להיות חלק ממערכת נתונים המשליכה על מה שקורה בהווה, כגון לצורכי הסקת מסקנה בדבר מידת הקיום של ההוראות בהווה או, לצורכי בדיקת השאלה מדוע רשות המוסמכת לכך לא נקטה בצעדים משפטיים בעקבות עבירה שנעברה. אולם, בנושא שבפנינו יש לבדוק אליבא דכולי עלמא, מה קורה עתה ואם ההוראות לא קוימו בשנה שחלפה, אין בכך כדי ללמד על כך כי השנה אין מצילים מוסמכים, כפי שנטען, או כי התחנות אינן פתוחות באותן שעות בהן נדרש הדבר לפי החקוקים הרלבנטיים.

החלטנו על כן כי בית המשפט לא ידון בטענות העובדתיות הספציפיות הצרות והמותחמות ביותר, שעניינן הסדר רחצה פלוני בעבר.

5 . ראינו גם קושי מעשי רב בבדיקה מעמיקה של המחלוקות העובדתיות על ידי בית משפט זה: בית משפט זה איננו ערוך – ואף איננו צריך להיות ערוך – לבדיקת מספר רב של עובדות שאירעו בעבר, ושאין להן השלכה על מה שקורה עתה, כגון איוש עמדת הצלה פלונית ביום פלמוני בעבר, תאריך התקנתו של שלט מוגדר במקום פלוני, וטענות פרטניות ומוגבלות בהיקפן כיוצא באלה, שאירעו לפני חודשים רבים, ואשר לגביהן מועלות עתה גרסאות עובדתיות סותרות.
נושאים אלה הם בתחום אחריותם של גורמי הפיקוח המופקדים על הביקורת השוטפת על פעולותיה של המשיבה הראשונה בדרך כלל, ושל אלו הממונים על התחום המוגדר של הסדרי הרחצה. גורמי הפיקוח על חופי הרחצה יכולים וחייבים לבקר בחופי הרחצה לעתים מזומנות כדי לגלות על אתר, ולפי מראה עיניהם ומשמע אוזנם, מה ההסדרים במקום, מבלי שיהיו חייבים לערוך עימותים ותחקירים לגבי השאלה מי ניצב בתחנת הצלה בשעה מסוימת, בתאריך פלוני לפני שנה.

6 . נתגלעו בפנינו גם מחלוקות עובדתיות בעניין איוש תחנות כיום, כשירותם של המצילים המסוימים המוצבים בהן (אשר זהותם, כמובן, משתנית מעת לעת) ומספר התחנות הנדרש בחוף רחצה פלוני. אנו יוצאים מתוך ההנחה שנושאים אלה ייבדקו על ידי המשיב השני וכי אין מקום וצורך בכך שבית המשפט יצא לשטח כדי לבדקם.
כן ייבדק אם אכן יש אישורים כדין לכל ההתאמות, השינויים, סגירת החופים וכדומה, לגביהם נדרש אישור כאמור ואשר לגביהם יכול להינתן אישור לפי הצווים הקיימים.
7 . העותרים טענו באופן כללי וסתמי שאף אם ניתנו אישורים יש להכריזם כבטלים בשל חוסר סבירות קיצוני. טענה גורפת ובלתי מנומקת כאמור, אינה יכולה להיות נדונה על ידינו. מי שטוען לחוסר סבירות קיצוני צריך לפרט מה הנושא המוגדר לגביו הוא מעלה טענה זו, מה החיקוק או האישור המסוים שביטולו מתבקש, ובעיקר מה הטעמים לטענת חוסר הסבירות. העלאת טענה כללית בעלמא, אין בה מאומה.

8 . בא כוחו המלומד של המשיבה הראשונה הצהיר בפנינו בעת הדיון בעקבות שאלותינו, על נושא בו יתוקן המצב לאלתר:
א. הצו בדבר הסדרת הרחצה תוקן בעקבות פסק דינו של בית משפט זה בבג"צ 467/84 , עזרא נ. ראש עיריית תל-אביב-יפו, פד"י ל"ט) 745)1) , בכל הנוגע לשעות הרחצה.
ב. לא כן חוק העזר של המשיבה הראשונה שעניינו בהסדרת הרחצה. הרשות המקומית מבקשת לאמץ בתחומה את ההסדרים שבצו הנ"ל. על כן, מחובתה להתאים את חוק העזר מיידית אל הוראותיו של הצו. נאמר לנו, כאמור, שכך ייעשה והדבר אף הניח דעת העותר.

9 . היינו ערים לכך שחלק מן המחלוקות שהועלו בפנינו נובע מסכסוך עבודה עם מספר מצילים, וכמובן שלא ראינו מקום להיכנס לפלוגתא זו שאין מקומה בבית משפט זה.

10. אשר על כן הוחלט לדחות את העתירה ולבטל את הצו שיצא בעקבותיה.

11. כל צד יישא בהוצאותיו.

המשנה לנשיא מ' אלון
אני מסכים.
השופט י. מלץ
אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.
ניתן היום, י"ט סיוון התשמ"ט ( 22.6.89 ).

הנושא: גרימת מוות כתוצאה מרחצה בחוף לא מוכרז

ע"פ 209/72 – מדינת ישראל נ' אברהם אקשטיין

ע"פ 209/72
מדינת ישראל
נגד
אברהם אקשטיין

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
[3.5.73 ,25.3.73]
לפני השופטים מ' לנדוי, ח' כהן, מ' עציוני

ערעור ברשות על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. חיפה (השופטים ע' סלונים, א' פרידמן,
ל, פורטונה), מיום 9.3.72 , ב-ע"פ 255/71 , לפיו נתקבל ערעורו של המשיב על פסק-דינו של בית-משפט השלום, חדרה (השופט מ' סלוצקי), מיום 25.7.71 , ב-תי"פ 930/70 , המרשיעו בגרימת מוות, עבירה לפי סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי , 1936.

גב' ד' ביניש, סגן פרקליט המדינה – בשם המערערת.
י' רענן – בשם המשיב.

פסק-דין
השופט לנדוי
המשיב הורשע בבית-משפט השלום בחדרה (כב' השופט מ' סלוצקי), בגרימת מוות, עבירה על סעיף 218 לפקודת החוק הפלילי , 1936 . הרשעתו בוטלה בבית-המשפט המחוזי, ועל כך מערערת לפנינו המדינה, ברשות שנתן הנשיא של בית- משפט זה.

המשיב הוא מנהל של מוסד למפגרים בחדרה. ביום האסון הוא יצא בליווי שני מדריכים, איש ואישה, עם קבוצה של 49 חוסים, שגילם היה בין 14 ו- 30 , לרחצה בים בחוף הישן של חדרה. מקום זה אינו מותר לרחצה, הואיל והוא מחוץ למקומות הרחצה המוכרזים של חדרה, לפי צו שנעשה על-ידי שר הפנים על יסוד סעיף 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 . הצו פורסם ב-קה"ת תשכ"ה, בע' 1899 . בע' 1901 , שם, פורטו שני מקומות רחצה " מוכרזים" בתחום עירית חדרה. דהיינו החוף המרכזי וחוף מירמר. על-פי סעיף 4 של החוק על שר הפנים לקבוע הוראות בדבר אמצעי בטיחות במקומות רחצה מוכרזים. צווים כאלה פורסמו ב-קה"ת תשכ"ה, בע' 1903 , וב-קה"ת תשכ"ו, ע' 463 , ובהן הוראות מפורטות בדבר תחנות הצלה, הסמכת מצילים מקצועיים, ציוד הצלה ועזרה ראשונה, ועוד.

המשיב הסביר בעדותו שלא הביא את החוסים שבהשגחתו למקום רחצה מוכרז, כדי שבמצבם המיוחד לא יפריעו למתרחצים אחרים, ושמתרחצים אחרים לא יפריעו להם. היה ידוע לו שהרחצה בים טובה לחוסים מסיבות רפואיות-פסיכולוגיות.
במקום שהמשיב בחר לרחצה קיימת שרשרת של סלעים נמוכים בתוך הים, במקביל לחוף ולא הרחק ממנו. באופן שהסלעים מהווים מעין שובר גלים, וביניהם ובין החוף נוצר שטח שבו הרחצה נוחה במים רדודים, שעמקם היה כשלושים סנטימטר.
באותו יום היה גובה הגלים כחצי מטר, ובדרך כלל נשברו הגלים ליד שרשרת הסלעים. לפי עדות המשיב, הוא הכניס את החוסים לים בשתי קבוצות, כאשר הוא והמדריך משגיחים על הרוחצים, בעמדם בים כשפניהם מופנות אליהם וגבם אל שרשרת הסלעים.
המקרה קרה כאשר גל לא-מצוי שטף את הסלעים והשתפך אל תוך השטח שבו רחצו החוסים. מעדותו של יועץ לענייני הנדסה חופים, ד"ר מ' וידה, אנו למדים שתופעה זו נגרמת עקב הצטברות של גלים מצויים – דבר שהינו אמנם נדיר, אך הוא קורה מדי פעם גם כאשר הים נוח. אותו גל הפיל שישה מן החוסים שהיו בים וביניהם את המנוח ברוך חדד, שהיה כבן 22 . הם החלו מכים בידיהם מסביבם, "מפרפרים" בלשון העדים, והיה ברור שהם בצרה. המערער ושני עוזריו חשו אליהם והספיקו למשות ארבעה מן המים. החמישי היה במצב כזה שהמשיב היה צריך לטפל בו במיוחד, ולשם כך השכיב אותו על אחד הסלעים שבתוך הים. תוך כדי כך נסחב השישי, הוא המנוח, אל הים הפתוח, מרחק כ- 80-70 מטר מן החוף והלאה, והוא הוצא משם רק כעבור כמה דקות, בעזרתו של מתרחץ אחר, רופא בשם ד"ר שפירא שהזדמן למקום. אחרי שהמנוח הועלה על החוף השתדל הרופא לשווא להצילו. הוא הוציא מפיו כמות של אוכל (החוסים אכלו כריכים בהיותם על שפת הים לפני היכנסם למים). ד"ר שפירא חיווה בו במקום את דעתו שהמנוח נחנק מן האוכל שהקיא בהיותו במים, והוא קבע את מותו.
יצוין שבנסותה למשות את החוסים מן המים חשה גם המדריכה בסכנת טביעה וקראה לעזרה, והמשיב היה צריך לעזור גם לה לצאת ממקום הסכנה.

המשיב הועמד לדין ביחד עם שני המדריכים וכולם הורשעו בעבירה על סעיף 218 . המדריכים לא ערערו על ההרשעה.
השופט המלומד בבית-משפט השלום מצא שהמשיב נהג ברשלנות בהרשותו לחוסים ששלומם היה מופקד בידיו, לרחוץ במקום שמחוץ למקומות הרחצה המוכרזים. יש להוסיף כאן שאמנם ידעו המשיב והמדריך לשחות, אבל לא הייתה להם שום ידיעה מיוחדת בהצלה או בהגשת עזרה רפואית במקרה של טביעה. השופט המלומד קבע גם שהוכח הקשר הסיבתי בין התנהגותו הבלתי-זהירה של המשיב לבין מות המנוח. בממצא זה התערב בית-המשפט המחוזי. הוא סבר שהקשר הסיבתי לא הוכח ומשום כך ביטל את ההרשעה. שופטי בית-המשפט המחוזי רמזו שאלמלא העדר הקשר הסיבתי, היו מקיימים את ההרשעה, כי את טענותיו של בא-כוח המשיב בעניין הרשלנות היו גם הם דוחים.

בעניין סיבת המוות העידו שני רופאים, ד"ר פ' ע' קירש, אשר ,ערך את הניתוח שלאחר המוות וקבע שהמוות נגרם על-ידי טביעה, וד"ר ברוך גלי, מנהל המכון הפתולוגי בבית-החולים רמב"ם בחיפה, שהעיד מטעם ההגנה. ד"ר קירש ביסס את ממצאו על בחינת הכמות של כלוריד-הנתרן בחדרי הלב של הגופה. מעדותו של ד"ר גלי התברר שמבחן זה אינו אמין אלא אם הוא נערך מייד אחרי המוות, ואילו כאן נותחה הגופה רק כעבור יומיים, כאשר היא כבר הייתה במצב של ריקבון מתקדם.
ד"ר גלי מצדו העלה שלוש סיבות אפשריות למוות : הראשונה מוות מיידי שנגרם על-ידי רפלקס פתולוגי עקב פגיעתו של גל בגרון העוצר את פעולות הלב, השניה מוות בחנק עקב שאיפת מים לריאות, והשלישית חנק עקב הקאת תוכן הקיבה, כשהמים באים במגע עם הגרון והלוע. לדעת ד"ר גלי לא הוכחה סיבת המוות הנכונה מבין שלוש סיבות אלה בוודאות מדעית ("לא במאה אחוז"), היות שהבדיקות המדעיות הדרושות לשם כך לא נעשו. אך עם זאת הוא העיד שכל אחד משלושת המצבים הללו יכלו להיווצר רק כשהראש מכוסה במים.
לדעתנו התרשם בית-המשפט המחוזי יתר על המידה מאמירתו של ד"ר גלי שסיבת המוות המדויקת הייתה יכולה להיקבע רק בדרך בדיקות נוספות, כגון בדיקה מיקרוסקופית של אברי גוף מסוימים. הרי רופא זה הגביל את סיבות המוות הבאות בחשבון לשלוש בלבד, שבכל אחת מהן תנאי הוא שהראש יהיה מכוסה במים. המנוח שלא ידע לשחות לא היה צולל אל תוך המים מרצונו. אלא ראשו ירד מתחת לפני המים אחרי שהופל על-ידי הגל. הראשונה מבין שלוש האפשרויות נדחית מאליה, כי זהו מוות מיידי. ואילו אנחנו יודעים מן העדויות שהמנוח לא מת מייד אלא הוא, ביחד עם חמשת האחרים, "פרפר" ועשה תנועות בידיו אחרי שאיבד את יציבותו.
בית-המשפט המחוזי שלל את האפשרות השלישית, של חנק מהקאה, מפני שבניתוח הגופה לא נמצאו שיירי אוכל. בעניין זה כבר הוזכר שד"ר שפירא אשר טיפל בקרבן מייד אחרי שזה נמשה מהמים הוציא שיירי אוכל מפיו – סימן שהמנוח הקיא בהיותו במים. אך אין צורך להכריע בין אפשרות זו ובין האפשרות השניה, הקרובה יותר מכולן, שתוך כדי הסחפו עם זרם המים חדרו מי הים אל ריאותיו של המנוח וכך הוא טבע. סיבת המוות הוכחה אפוא מעל לספק סביר, כפי שקבע בית-משפט השלום, כי מתקבל על הדעת שאילו היה במקום מציל מאומן עם ציוד הצלה, היה עולה בידו למשות את המנוח מן הים בעוד מועד ולהגיש לו עזרה שהייתה מצילה את חייו.

בתשובתו לערעור המדינה חזר מר רענן בשם המשיב גם על טענותיו בעניין התנהגות המערער, שנדחו על-ידי שתי הערכאות הראשונות. לפי טענות אלה נהג המשיב בזהירות סבירה, כי הוא נקט אמצעי זהירות מספיקים והסכנה שבעטיה נספה המנוח הייתה בלתי- צפויה לגמרי בנסיבות ששררו אותה שעה באותו מקום. עוד טען שהיה למשיב הטעם המיוחד שכבר הוזכר, להרחיק את החוסים מחוף רחצה מוכרז, ועל-כל-פנים היה מותר לו להביא אותם אל מקום שמחוץ לחוף מוכרז, מפני שעירית חדרה שהייתה חייבת להציב שלטי אזהרה על איסור הרחצה מחוץ למקום הרחצה המוכרז, לא מילאה חובתה זו.
אפתח אחרון ראשון : אכן הפרה העירייה כרשות מקומית את חובתה לפי סעיף 2 של החוק הנ"ל ולא הציבה שלטים לציון דבר האיסור לאורך החוף בתחום שיפוטה. אבל הפרת חובה זו לא שחררה את המשיב מאיסור הרחצה שהוטל בצו שר הפנים ע ל יסוד סעיף 1) של החוק, כי שתי חובות אלה – חובת הרשות הציבורית וחובת היחיד – עומדות זו ליד זו, ואין האחת גורעת מחברתה. אין עניין זה דומה לעניין שנדון ב-ע"פ 225/70 , (- עוזי פוקס נ ג ד מדינת ישראל ; פד"י, כרך כד, 2) ע' 29 ), שצוטט על-ידי מר רענן, כי שם האיסור על-פי תקנה 37)ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 , לא קם כלל אלא אם כן נעשה לו פומבי בדרך הצבת תמרור מתאים על-פני הדרך.
האיסור על רחצה מחוץ לחוף מוכרז שנקבע מכוח החוק החרות קובע רמת התנהגות סבירה לשמירת שלומו של היחיד ושל אלה המסורים לפיקוחו של היחיד, גם במה שנוגע לעילת הרשלנות (ע"א 704/71 , זכאריה אגבריה נ ג ד דוד המאירי, ואח' ;פד"י, כרך כו, 1) ע' 743 , פיסקה 7 של פסק-הדין). המשיב לא הוכיח נסיבות מיוחדות שיצדיקו סטייה מרמת התנהגות זו. (לעניין זה ראה ע"פ 305/55 , היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד משה ריכטר : פד"י, כרך י, ע' 451 ,449 ; פי"ם, כרך כג, ע' 117 , בע' 451). אכן, על-פני הדברים נראה הכל כמתנהל על מי מנוחות : גובה הגלים לא היה רב והחוסים רחצו בשטח שעליו סגרו הסלעים מצד מערב. אבל על המשיב כאדם אחראי היה לזכור שהים צופן בתוכו סכנות שאינן גלויות תמיד על פני הדברים, כגון בורות נסתרים בקרקעית הים, מערבולות ונחשולי מים המשתפכים לפתע. הוא אומר שהביא את החוסים למקום מרוחק לטובתם ולטובת מתרחצים אחרים. אבל תכונותיהם המיוחדות של חוסים מפגרים היו צריכות להיות מעין חרב פיפיות בשיקולי המשיב, שהיה אחראי לשלומם : מצד אחד בוודאי רצוי היה להרחיקם ממתרחצים אחרים, אך מצד שני חשופים הם, בגלל אותן תכונות גוף ונפש, יותר מאחרים לסכנות שונות, ללא יכולת להגיב עליהן ככל האדם, ומשום כך יש לשמור עליהם במשנה זהירות מכל דבר העלול לסכן את חייהם. השופט המלומד כבר העיר שאת הדילמה הזאת צריך ויכול היה המשיב לפתור על-ידי ריכוז החוסים במקום נפרד על החוף, אך לשם רחצה בים מן ההכרח היה להביאם אל תוך מקום הרחצה המוכרז.
המשיב הביא את החוסים למקום רחצה שבו ארבה להם סכנה והרשה להם להיכנס בקבוצות גדולות לים שלא היה שקט לגמרי, ללא השגחת מציל וללא ציוד הצלה. היה עליו לראות מראש גם את הסכנה האורבת להם בנסיבות אלה, ולא רק סכנות הגלויות לעין כל. במחדלו זה הייתה רשלנות חמורה למדי, וגם אלמלא האיסור הסטטוטורי, מן הדין היה להרשיעו בעבירה על סעיף 218.

על המשיב הוטל קנס בסך 2,500 ל"י או 6 חדשי מאסר תמורתו, וכן מאסר-על-תנאי של תשעה חדשים למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה נוספת על סעיף 218 . הוא ערער גם על מידת העונש. ראינו להיענות לבקשת פרקליטו לבטל את המאסר-על-תנאי מן הטעם שכבר הוזכר כי כוונת המשיב בהרחיקו את החוסים למקום מבודד במילוי תפקידו הקשה הייתה כוונה טובה. מבחינה מוסרית יש בזה כדי להפחית מאשמת המשיב, אם כי רשלנותו בעינה עומדת.

לפיכך אנו מקבלים את ערעור המדינה, מבטלים את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומחזירים את פסק-הדין של בית-משפט השלום על כנו לגבי המשיב, תוך ביטול המאסר-על תנאי שהוטל עליו.

ניתן היום, א' באייר תשל"ג (3.5.1973).

הנושא: עבירות משמעת של עובד הצלה בחוף הים

ער"מ 2 ,1/82 – עיריית תל-אביב-יפו נ' אלי רובין

ער"מ 1/82, ער"מ 2/82
עיריית תל-אביב-יפו
נגד
אלי רובין ער"מ 1/82

אלי רובין
נגד
עיריית תל- אביב-יפו ער"מ 2/82

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים על החלטות בית הדין למשמעת של עיריית תל-אביב-יפו
[23.8.82 ,5.8.82]

לפני מ"מ הנשיא מ' שמגר

ערעורים על פסק-דינו של בית הדין המקומי למשמעת של עיריית תל-אביב- יפו (החברים ש' אורן, ש' ברנשטיין, מ' עציוני) מיום 20.5.82 בתד"מ 18/81 .
ב' סמו, א' שפיטלני – בשם המערערת
צ' יעקבי – בשם המשיב
פ ס ק – ד י ן
מ"מ הנשיא מ' שמגר
1 . אליהו רובין הוא עובד מעובדיה של עיריית תל-אביב-יפו ומופקד על הצלת מתרחצים בחוף ימה של תל-אביב. בבית הדין המשמעתי של עיריית תל-אביב-יפו התנהלו נגדו הליכים, בשל כך שסירב לקיים הוראה, שניתנה לו על-ידי מי שממונה עליו, לפיה עליו לנהל את תחנת ההצלה המאוחדת בחוף שרתון. הוראה זו ניתנה לו לראשונה בעל-פה ביום 13.8.81 , ולאחר מכן,
בכתב, ביום 16.8.81 . סירובו האמור של המערער ב ער"מ 2/82 , שהוא המשיב ב ער"מ 1/82 , גרר האשמתו בעבירת משמעת בניגוד לסעיף 2) 9) (לחוק הרשויות המקומיות )משמעת, תשל"ח- 1978 וסעיף 2 לתקנון הכללי לעובדי העירייה.

עבירה נוספת, שיוחסה לאליהו רובין הנ"ל, עניינה הנפת דגל שחור בתחנת ההצלה האמורה בעת שהים היה רוגע. לפי האמור בתובענה, הניף החל מיום 13.8.81 , ולחלופין מיום 16.8.81 ועד ליום 4.9.81 ) מועד בו הושעה מעבודתו(, דגל שחור. מעשה זה הוגדר כעבירת משמעת על הסעיפים שנמנו כבר לעיל יחד עם סעיף 12)א) לצו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), תשכ"ה- 1965 .
עבירת משמעת שלישית התייחסה לכך שבתקופה הנ"ל שבין 13.8.81 ולחלופין 16.8.81 לבין 4.9.81 או לחלופין עד ליום 18.8.81 לא הוציא אליהו רובין הנ"ל את קהל המתרחצים מן הים, וזאת אף-על-פי שהניף דגל שחור כל אותו זמן. עבירת משמעת זו נשענה, בין היתר, על האמור בסעיף 2) 3) (לצו הסדרת מקומות רחצה ) מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה, תשכ"ו – 1965 . אגב, ניסוח התאריכים באופן חלופי הוא פגום מבחינת הכללים החלים על ניסוחו של כתב אישום, אך מאחר ששאלה דיונית זו לא הועלתה, לא ראיתי ממילא מקום להיכנס לפרטים לגביה או לראות בה בסיס למסקנות נוספות כלשהן.

2 . בית הדין למשמעת זיכה, ברוב דעות, את אליהו רובין מן העבירה הראשונה, היינו, הסירוב לקבל את הוראות הממונים עליו, והרשיעו, אף זאת ברוב דעות, בשתי עבירות המשמעת האחרות הנ"ל.
לעניין הזיכוי בדין גרס אחד משופטי המוטב, כי הסיבות לסירוב היו מקצועיות, וכי אליהו רובין סבר, שיש סיכון ביטחוני (הכוונה ככל הנראה לסיכון בטיחותי – מ' ש') בהתרת רחצה כנ"ל, ועל-כן רשאי היה אליהו רובין למאן לקבל את המינוי של מנהל תחנה.
שופט שני הצטרף אליו בדעתו זו וגם סבר, שצריך היה לזכות את אליהו רובין משתי עבירות המשמעת האחרות. לדעתו, ניתן היה למנות מנהל תחנה אחר, וכל שאירע לא היה אלא בגדר "נקמנות או עקשנות" מצד מנהל המחלקה, ואי-אפשר לכפות על עובד קבלת מינוי נגד רצונו, כאשר הדבר כרוך בסכנת נפשות.

3 . הוראות החוק, המתייחסות למקומות רחצה, הן חוק הסדרת מקומות רחצה , תשכ"ד- 1964 ותקנות הסדרת מקומות רחצה (הצבת שלטי איסור על ידי רשויות מקומיות), תשכ"ה- 1965, שהותקנו מכוחו. לפי סעיף 3) לחוק הנ"ל רשאי שר הפנים לקבוע בצו, שמקום פלוני, שגבולותיו מסוימים בצו, יהיה מקום רחצה מוכרז. במקום רחצה מוכרז חייבת הרשות המקומית לקיים את הוראותיו של שר הפנים, שניתנו בצו מכוח האמור בסעיף 4) לחוק הנ"ל.
הרשות המקומית גם מוסמכת לפרסם חוקי עזר בנושא האמור. לפי צו הסדרת מקומות רחצה (מצילים, סדרנים, פקחים ומגישי עזרה ראשונה), יימצאו בכל תחנת הצלה גדולה, בשעות הרחצה, לפחות שלושה מצילים, שלפחות שניים מהם בדרגת מציל אחראי. בכל תחנת הצלה קטנה יימצאו בשעות הרחצה לפחות שני מצילים, כשאחד מהם בדרגת מציל אחראי. לפי סעיף 3) לצו הנ"ל, מחובתו של מציל למנוע את הרחצה במקומות ובזמנים אסורים. לצורך זה הוענקה למציל, לפי סעיף 4 לצו, הסמכות לצוות על מתרחץ לצאת מן הים וכן להוציא מתרחץ מן הים בנסיבות המוגדרות בצו. לפי צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים), הוענק למפקח רחצה, שהוא אדם שהוסמך לכך על-ידי השר, הכוח לקבוע הוראות בעניין
מיקומן של תחנות הצלה: לפי הצו תהיה תחנת הצלה אחת לכל 150 מטר חוף רחצה, אלא אם קבע מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה תחנת הצלה אחת לפחות. לפי סעיף 12 לצו, הרי אם החליט מציל, כי הרחצה במקום רחצה מוכרז מסכנת את בטיחותם של המתרחצים בגלל מצב הים, רשאי הוא לאסור את הרחצה בו, ויציין את האיסור על-ידי הנפת דגלים שחורים במספר מספיק. משמע, אין בידי המציל סמכות להניף דגל שחור, אלא אם כן מתחייב הדבר משיקולים של בטיחות המתרחצים.

4 . א) השירות של רשות מקומית – כדוגמת שירות המדינה – הוא שירות בעל מבנה הירארכי. משמע, העובד בשירות כאמור נתון למרותם של הממונים עליו וחייב לקיים הוראותיהם. המשמעת היא מרכיב יסודי בשירות הציבורי כאמור, ובלעדיה לא ייכון השירות ולא יוכל לקיים את המוטל עליו בהתאם לחוקים, המגדירים חובותיה וסמכויותיה של הרשות המקומית. עובר לקבלה לשירות מסורה בידי המועמד האפשרות לשקול מראש, אם הוא נכון לקבל על עצמו את העבודה, אשר למען ביצועה הוא מגיש את מועמדותו. אולם, אחרי שנתקבל לשירות, שומה עליו לקיים הוראות הממונים עליו, לרבות ההוראות בדבר אופי תפקידו ואופן ביצועו. במלים אחרות, אחרי תחילת העבודה הופך העובד לחלק ממערכת, בה נקבעים תפקידיו על-ידי המוסמכים לכך בתוך המסגרת אליה התקבל. לעובד שמורה הזכות לערער על החלטה ולהציג דעתו השונה לפני מי שנתן את ההוראה או הממונים עליו או לפני מוסדות הביקורת של הרשות, אך הערעור אינו פוטר מחובת מילוי ההוראה. אין צריך לומר, כי יש נסיבות, בהן יהיה העובד סבור, כי משימה זו או אחרת המוטלת עליו היא בגדר הרעת תנאי עבודה או הנה בניגוד למוסכם או בניגוד למה שהניח מראש שיידרש ממנו. בנושאים אלה מטפלים דיני העבודה, אשר מגדירים את יחסי העובד והמעביד, וייתכנו נסיבות, בהן תקבע הערכאה המשפטית המוסמכת, כי חלה, למשל, הרעה בתנאי העבודה, והעובד זכאי לפרוש מעבודתו תוך קבלת תשלום פיצויים. יש גם נסיבות, בהן נזקק העובד להגנה המקצועית של המסגרות, המאגדות את העובדים, ומבקש להעביר את מה שנראה לו כרוע הגזירה באמצעות נציגיו שנבחרו לכך. אולם בכל הנסיבות האלה אין בפתיחת הליכים או מהלכים כאמור כדי לפטור את העובד מן החובה לקיים את ההוראות שניתנו לו, כל עוד הוא ממשיך להיות עובד שמשימתו הוגדרה, ותרעומתו על הממונים עליו או הסתייגותו מן הדרך, בה הם פועלים ביחסם אליו, אין בה כדי לשחרר אותו מן החובות שהוטלו עליו. לא למותר גם לשוב ולהזכיר, כי חובת המשמעת חלה על קיום אותן הוראות שאינן בלתי חוקיות באופן ברור וגלוי.

ב) המחלוקת, אשר שימשה רקע להגשת התובענה, בה דן בית הדין למשמעת, הייתה, לפי מהותה, ויכוח על תנאי עבודה בין העובדים ונציגותם לבין העירייה. לא היה בה סממן של חיוב לקיים הוראה בלתי חוקית בעליל, אותו ביקש סניגורו המלומד של אליהו רובין לשוות לעניין. המדובר היה בקביעת כמות התחנות ומיקומן וקביעת האחראים עליהן, וברור מתוך חומר
הראיות, כי אליהו רובין סירב לקבל את התפקיד שהוטל עליו, מאחר שלא רצה לשתף פעולה בארגון מחדש של מקומות הרחצה, עליו החליטה העירייה.
השופטים של בית הדין למשמעת, אשר החליטו על זיכויו של אליהו רובין, הביעו ביקורת על שיקוליהם של הממונים עליו, אשר ביקשו לכפות עליו מילוי תפקיד שלא רצה בו. ביקורת זו אינה נוגעת לחובותיו של אליהו רובין מבחינת כללי המשמעת, החלים על עובדי העירייה. הוראה יכולה להיות נבונה או בלתי נבונה. היא יכולה להימסר בדרך נאותה או בלתי נאותה מבחינת היחס בין העובד לבין המעביד, אולם כל עוד אינה בלתי חוקית באופן ברור וגלוי, על העובד לקיימה ולהגיש
השגותיו, ערעוריו והסתייגויותיו לאחר מכן. האמור כאן חל לא רק על ביצוע עבודה זו או אחרת אלא גם על הטלת תפקיד מוגדר. המדובר במקרה שלפנינו על מילוי תפקיד בתחום המקצועי בו פעל המערער, וסירובו לקבל עליו את התפקיד לא נבע, כאמור לעיל, אלא מהסתייגותו מהחלטתה הארגונית של העירייה. עילה כאמור אינה פוטרת את הסרבן מן האחריות המשמעתית להתכחשותו למרות של הממונים עליו. ממילא לא יכול היה, על-כן, להיות מקום לזיכויו בדין של אליהו רובין,
והנסיבות, שאפפו את העניין, יכלו למצוא את ביטוין לכל היותר בעת ההתייחסות למהותו של האמצעי המשמעתי, אשר יינקט נגדו.

כפי שצוין לעיל, התייחסה עבירת משמעת אחת להנפתו של דגל שחור, אשר פירושה הטלת איסור על המתרחצים לרחוץ בים.
המערער טען בהקשר זה, כי לא הוכח, שהוא האדם אשר הניף את הדגל השחור. טענה זו איננה תואמת את המסקנה, העולה מן העיון בראיות, אולם, מכל מקום, לא היה בה גם כדי לפטור אותו מן האחריות, לו רק הוכח, שדגל שחור היה מונף מעל לסוכה שהוא מופקד עליה, בעת שהוא נכח בה, מבלי שהייתה הצדקה בטיחותית לכך.
מן העת בה הוטלה עליו האחריות לתחנת ההצלה, חלה עליו החובה לוודא, כי לא יוצג סימן היכר מבחינת התרת הרחצה או איסורה, אלא אם הולם סימן ההיכר האמור את הנסיבות הבטיחותיות האובייקטיביות. אין בצו, המתייחס למקומות הרחצה, דבר וחצי-דבר, המתיר הנפת דגל שחור או התרת הצגתו על- ידי האחראי לתחנה, בשל כך שאינו שבע רצון מהחלטותיהם
הארגוניות של הממונים עליו.

מכאן לעבירה השלישית: כאחראי לתחנה לא יכול היה המערער לנהוג בדרך שהיא תרתי דסתרי: אם הונף דגל שחור, היינו, אם הרשות, המוסמכת על-פי הצו בדבר הסדרת מקומות רחצה, מודיעה, כי הרחצה אסורה, אין להתיר שהייתם של המתרחצים במים. המערער, אשר ידע, כפי שעולה מן החומר, שהים שקט, וכי אין מניעה בטיחותית לרחצה, ראה בהנפת הדגל השחור רק
ביטוי למריו כלפי הממונים עליו, אך בכך פגם בצורת מילוי תפקידו, שהרי אין ליישב את ההימנעות מביצוע הפיקוח על המתרחצים ואת איסור הרחצה, שביטוים בהנפת דגל שחור, עם השארתם של המתרחצים בתוך הים.

5 . לאור האמור לעיל, שגה הרוב בבית הדין המקומי למשמעת, כאשר זיכה את המערער מעבירת המשמעת, הקשורה לסירובו לקבל עליו תפקיד שהוטל עליו כדין. כן שגה שופט המיעוט, אשר סבר, כי אין לייחס לאליהו רובין אחריות משמעתית, ככל שהדבר נוגע לשתי עבירות המשמעת האחרות.
על-כן החלטתי לקבל את ערעורה של העירייה ולדחות את ערעורו של אליהו רובין.
בנסיבות העניין אינני רואה הצדקה להחזרתו של הדיון לבית הדין למשמעת, כדי שישוב וידון בעניין אמצעי המשמעת בקשר לעבירה, ממנה זוכה אליהו רובין בערכאה הראשונה. מכאן, כי אמצעי המשמעת, כפי שהוטל בבית הדין למשמעת, יישאר על כנו. אך מובן מדבריי אלה, כי גם לא ראיתי מקום לקבל את הטענה החלופית של אליהו רובין בערעורו, שהופנתה נגד חומרת העונש.